סעיף 15 לחוק הערבות: ביטול ערבות בהודעה חד-צדדית

האם תביעת רפאים לפנינו? דיון והכרעה בשאלות האמורות: האם הוכחה ידיעת התובעת על ביטול הערבות? סעיף 15(א) לחוק הערבות קובע כי: "ניתנה ערבות לחיוב לעתיד, רשאי הערב כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל את ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שניגרם לו עקב הביטול". כך, יכול ערב באמצעות הודעה חד צדדית, בכתב, להודיע על ביטול הערבות, וזאת כל עוד לא נוצר החיוב העתידי הנערב ובכפוף לפצוי הנושה על נזק הנגרם כתוצאה מהביטול.

...

הפסיקה הבחינה בכך שדרישת הכתב האמורה הינה ראייתית ולא מהותית, והפליגה גם למסקנה כי מכוחו של עקרון תום הלב ו/או מטעמי השתק, ניתן יהיה בנסיבות המתאימות, לראות את דרישת ההודעה על פי חוק הערבות כמקוימת, גם במקרה בו הערב הוכיח בדרך אחרת מסירת הודעה לנושה שלא בכתב [ראו ע"א 43233-10-17 פהמי נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2018)].

בין היתר הסביר עד זה : "בעניין המקרה הספציפי הזה יש לנו הרבה חובות אבודים לדאבוני, ובגלל זה יש מדיניות מאוד מאוד נוקשה לגבי ערבויות ולגבי התנהלות, עובד שלא מתנהג ככה לא יישאר בחברה. כשאני מקבל מכתב כמו המכתב שאני שטוענים שקיבלתי שהערבות הישנה לא תקפה, אני משקיע המון כספים בדברים האלה, יש לי שני עובדים שמטפלים בזה במשרד, ואני משלם גם לעורכי דין, אין מצב ולא הגיוני שאני לא אתמודד עם המידע הזה ואני אגיד לפקידה שמטפלת בגבייה את עוצרת ואת לא שולחת סחורה עד שיש ערבות חדשה ופשוט אני משקיעה על זה כ"כ הרבה, כי יש לנו כ"כ הרבה הוצאות תחת הכותרת חובות אבודים, שאת הדבר הקטן הזה הייתי עושה ללא ספק.[עמ' 13 לפרוטוקול עדותו, שורות 1-13].

מה נותר בצקלונו של הנתבע? אותה עדות של גב' תהילה לוי [להלן : "תהילה"] , עובדת במשרד עו"ד ויינרוט, ולפיה התבקשה לעדכן ספקים שונים של החברה בדבר העברת זכויות ישמח לבלומברג, ושלחה הודעה בנוסח שעל פי תצהיר העדה, צורף כנספח א' לו. סבורני שראוי להתעכב על השאלות העולות מקריאת תצהיר זה על נספחיו.

החנות בנס ציונה המשיכה לפעול בזכיינות עד הודעה חד צדדית של הרשת על הפסקת פעילותה העצמאית וממילא ביטול ההסכם הזכיינות.

(5) האם התובעת זכאית לפצוי מוסכם? התשובה לכך שלילית ודיון לעניין זה מובא בסעיף 15 לפסק הדין (6) למעלה מהנדרש נערך דיון גם בשאלת תוקפה של הערבות, על כך בסעיף 16 לפסק הדין.

הערבות נחתמה כדין; הנתבעים 2 ו-3 הם אב המפעיל את החנות ובנו ואלה ידעו היטב אודות עסקי החנות; אין גם לקבל טענה לפיה הערבות פקעה עם ביטול ההסכם ההיפך הוא הנכון, כוחה של ערבות נמדד דוקא ברגעי משבר של ביטול הסכם וזו אינה פוקעת מאליה.

...

גם טענות הערבים הנסמכים על טענות החברה הזכיינית ממילא נדחות כשם שנדחו טענות החברה הזכיינית.

חלק חמישי – סוף דבר התובעת זכאית לסך של 182,756.48 ₪ כאמור בסעיף 17 לפסק הדין ומנגד חייבת בתשלום הסך של 317,500 ₪ כאמור בסעיף 12 לפסק הדין.

אשר על כן אני מחייב את התובעת והנתבעת שכנגד בתשלום לנתבעת 1 והתובעת שכנגד כדלקמן: (1) הסך של 134,744 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31/7/13 ועד למועד התשלום בפועל; (2) הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 19,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לטענתה, בהתאם להוראת סעיף 15(א) לחוק הערבות תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות"), רשאי ערב להודיע בכל עת על ביטול ערבות שניתנה על ידו מכאן ולהבא, וערבותו תהיה בתוקף רק לגבי סכום החוב שלו הוא ערב עד אותו מועד.

מנגד, הודעת ערב לפיה אין הוא ערב לחובות צד ג' שייוצרו מאותו מועד, היא הודעה חד צדדית, ובין היתר עליה לפרט באופן ברור כי הערב מפסיק ערבותו, היינו אינו מקבל על עצמו התחייבות כערב לגבי חיובים שייוצרו מאותו מועד.

...

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 64,938 ₪ (בנוסף לסך של 32,000 ₪ בו חויבה בפסק הדין החלקי שניתן ביום 2.2.16), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (12.10.15) ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את חלקה של התובעת בתשלום למומחה מטעם בית המשפט, מהנדס ושמאי מקרקעין מיכאל קרבצי'ק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום על ידי התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת, וכן הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (כולל סכום פסק הדין החלקי) (ללא הוצאות אגרה ומומחה בימ"ש), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

לפני תביעה לקבלת החזר כספי אשר שולם לצורך שכירות של שימלת כלה ושמלת ערב, זאת מכוח תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות") וכן תביעה שכנגד לפסיקת פיצוי על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

חרף הסיכום בין הצדדים, ביום 31.12.19 שלחה לה התובעת הודעת טקסט בה ציינה כי אינה מעוניינת בשמלת הערב, ודרשה החזר מלא של כל הסכום ששילמה, בסך של 4000 ₪.

יתר על כן, התובעת הציגה תמונה חד צדדית על ידי השמטת מידע מהותי, שיש בו כדי לשנות את נקודת המבט, היינו, העובדה כי היא התחרטה לאחר עבור חמישה שבועות לערך ממועד עריכת העסקה.

סעיף 16 (א) לחוק איסור לשון הרע קובע כי אם הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפירסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפירסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפירסום בתום לב. לעניין תנאי הסבירות, פסקה כבוד השופטת פרוקצ'יה (רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר) כי יסוד הסבירות בחזקת תום הלב מחייב בחינה של מידתה ואיכותה של הפגיעה, על רקע נסיבות המקרה, והערכה נורמאטיבית האם הפגיעה ראויה להגנה.

...

התובעת טוענת כי נכנעה ללחץ והסכימה להצעה, אולם בסופו של דבר, לאור היחס שקיבלה היא סירבה לשכור גם את שמלת הערב, וביקשה השבה של כל הסכום ששילמה.

להשלמת התמונה אציין כי תקנה 6(א) לתקנות עליה הסתמכה התובעת אינה רלבנטית, הן משום שהיא עוסקת באספקת טובין (ולא ברכישת שירות), והן משום שאין בה כדי להרחיב את הוראות תקנה 2 לתקנות ביחס לעסקאות שאינן מנויות בה. התביעה שכנגד הינה תביעה שעילתה פרסום לשון הרע: עיקר הפרסום במקרה דנן הינו כדלקמן: "לצערי, לאחר שמדדתי שמלה מאניה החלטתי שאני לא רוכשת אותה (מסיבות אישיות שלי), המקדמה שהעברתי כמחצית מסכום השמלה לא הוחזר לי בטענה שהשמלה הייתה בקייס סגורה. חשוב לציין שלא נעשו בה תיקונים ולא הועברה אלי שום חשבונית עד היום. הפיצוי שהוצע לי הוא בדיחה ואף אחת לא הייתה מוכנה לפשרה מסוג זה. אף מזלזל! התשובה שניתנה לי היא "סורי זה עסק". אני עושה זאת למען כלות אחרות בעתיד, אל תשלמו סכומים גבוהים כמקדמה כי לא יוחזר לכן במידה ותתחרטו ואל תוותרו על קבלת חשבונית מיד לאחר העברת התשלום.

אשר על כן, אני מוצאת כי יש לקבל את התביעה שכנגד, אך לא לגבי הסכום הנתבע במסגרתה.

לעניין זה ראו, דיני לשון הרע – הדין המצוי והדין הרצוי (מהדורה שניה מורחבת, 2019), חלק שישי: הסעדים בגין פרסום לשון הרע, עמוד 445: "בקביעת גובה הפיצויים בדין הרצוי, יש להתחשב בשיקולים הנוגעים לנזקו של התובע: חומרת לשון הרע הנטענת, היקף הפרסום, הכאב והסבל שסבל התובע, שמו הטוב (או הרע) של התובע לפני האירוע ומידת הפגיעה בשמו הטוב. יש התחשב גם בשיקולים הנוגעים להתנהגות הנתבע לפני פרסום ואחריו וביסוד הנפשי שלו, שכן גם התנהגות זו משפיעה על היקף הנזק הלא ממוני". לסיכום, התביעה מתקבלת באופן חלקי: בנוגע לעסקת שכירת שמלת הכלה, זכאית התובעת להחזר סך של 1300 ₪.

עו"ד גורי לא זכר שהחברה החזירה ערבויות לרוכשים כנגד מסירת הדירה לידיהם ורישום הערת אזהרה לטובתם, וזאת בסתירה לתצהיר של עו"ד וולנר (נספח ל"א לתצהיר התובעת), אשר הצהיר שהוא רשם הערות הנ"ל, כשנה לפני רישום הבית.

ביטול פסק דין מוסכם, אינו יכול להעשות על ידי הודעת ביטול חד צדדית, אלא נידרשת הגשת תובענה עצמאית לביטול ההסכם לפסק-דין.

ביום 18.01.2017 בית המשפט דחה את הבקשה וקבע: "הבקשה אינה נופלת בגדר המחלוקות שנמסרו להכרעת בית המשפט, לפי סעיף 79 א'". בהתאם להסדר, בסעיף 15 נקבע: "מוסכם בין הצדדים (הדגשה שלי נ.ב) כי בכל שאלה שתתעורר, ככל שתתעורר, בנוסף לאמור בהסכם זה יכריע בית המשפט לפי סעיף 79א' וללא נימוקים לאחר שבמידת הצורך ישמע טיעונים בעל פה". וכן, ביום 22.01.2017 הגישו הנתבעים כנגד התובעת בקשה נוספת – בקשה 44, ועתרו לעיון חוזר בבקשה למינוי עורך דין חלופי ברשום הבית המשותף.

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי שני הצדדים תרמו, כל אחד בחלקו, לאי מימושו של ההסדר.

נחה דעתי, כי יש לייחס לתובעת אחריות לקרות התוצאה בשיעור של 60%, ולנתבעים לייחס אחריות בשיעור של 40%.

בהתחשב בסכום התביעה, והסכום שהתקבל בפועל, הנני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.