לטענת כלל, עסקינן בפוליסות ביטוח חיים ותיקות מסוג "גמלה קלסית" אשר אינה מאפשרת להגדיל את סכום הביטוח הקבוע בהן, לא ניתן להגדיל את סכום הפרמיה עבורן, וכפועל יוצא מכך – לא ניתן להשיב את הסכומים הקבועים במסגרת הסדר הפשרה באמצעות הפוליסה.
בשל חילוקי דיעות באשר לפרשנות והקף הפוליסות עליהן חלה התוספת להסכם הפשרה, הוסיפו הצדדים כי הוא יחול על כל הפוליסות הכוללת רכיב של תת שנתיות: בטוחי חיים מסוג "ביטוח מנהלים", "ביטוח פרט", "ריסק טהור", לרבות "תגמולים לעצמאיים", וכן על פוליסות בטוחי "אובדן כושר עבודה", בטוחי הבריאות וביטוחי הסיעוד.
הבודק השיב לחלק מן הסוגיות שהועלו על ידי המבקשים וניסח מחדש את סעיף 31 לחוות דעתו, שעניינו חישוב ההחזרים, בהתאם לבקשת המבקשים (סעיף 14 לתגובת המבקשים).
...
בתשובתה לבקשה האישור טענה כלל, כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת התיישנות, מאחר ועילת התביעה הנטענת התגבשה, לכל המאוחר, בחודש מאי 1996, כאשר שונה לראשונה שיעור התת-שנתיות הנגבה עבור פוליסת הביטוח הראשונה של המבקש 1 בשל שינוי מעסיק.
המלצת הצדדים סבירה ומקובלת עלי, אולם לסכום הגמול לא יתווסף מע"מ.
ביחס לגמול ושכ"ט בגין ההשבה לחברי קבוצה ג' לא הגיעו הצדדים לכדי הסכמה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני קובעת כי המבקשים ובא כוחם זכאים לגמול ושכר טרחה עבור ההשבה לחברי קבוצה ג' בשיעור זהה לזה שהומלץ לגבי קבוצה ב'.
