סעיף 13 לחוק החוזים - חוזה למראית עין
בפי הנתבעת טענה מרכזית נוספת ולפיה החוזה שנערך בין הצדדים הנו "חוזה סמוי" שהמנוחה לא הייתה מודעת לו והסכמי המכר נועדו להסדיר חוב של הנתבע 2 לשי רסוני, ולא לשם השקעה של התובע, תוך שהתובע ורסוני שתפו ביניהם פעולה להוצאת הדירה במירמה מהמנוחה וקיימת לגביו אי התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לעסקה, לבין רצונם וכוונותיהם האמיתיות.
...
התובע טוען כי הנתבעים סיכמו עימו כי עד אשר תושלם העסקה נשוא החוזה השני ולאור מגוריה של הנתבעת בדירה, תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,000 ₪ לחודש ולאחר השלמת העסקה השניה תימסר החזקה בדירה לידי התובע.
לאור האמור ובשים לב להסכמת התובע לתשלום 3,000 ₪, הוא הסכום הנתבע אף בכתב התביעה, אני סבורה כי יהא זה נכון ומידתי להעמיד את דמי השימוש הראויים בגין השימוש של הנתבעת בנכס (המשקפים את זכויותיו של התובע במחצית הנכס) על סך של 1,700 ₪.
סוף דבר:
דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.
ניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו הסכם המכר המותנה מיום 17.12.12 – בטל ואילו ביחס להסכם הראשון מאותו מועד, נדחות טעות הנתבעת-התובעת שכנגד ונקבע בזאת כי מחצית מהזכויות בדירה נשוא הסכם המכר בעניינו הוגשה התביעה, הינה בבעלות התובע.
