סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע הגנות

אולם רק, לשם הדוגמא, כך טוען הנתבע 4 כלפי התובע בכתב הגנתו: "ביצע לכאורה שורה של עבירות שאינן מביישות את אחרון העבריינים", וכך מסכם הנתבע 4 את סיכומיו "כולם תמכו בעובדה שמני נפתל שקרן, אלים ופרובוקטיבי – וזאת לשון המעטה שבהמעטות". נראה כי אין חולק כי אמירות אלו של הנתבעים 4, 6 ו- 7 כנגד הנתבע אינן יכולות להוות עילה לתביעה מכוח חוק איסור לשון הרע וזאת לאור החסינות שמעניק סעיף 13(5) לחוק, אולם בהתאם לפסיקה שצוטטה לעיל, היתנהגות כזו של הנתבעים יש בה להשפיע על גובה הפצוי.

...

עוד אציין כי איני מקבל את טיעון הנתבעים כי הגורם להתמשכות ההליך היה התובע, וזאת כאשר הסיבה העיקרית להתמשכות ההליכים הייתה עיכוב ההליכים שביקשה מדינת ישראל לאור ההליכים הפליליים כנגד מר סיידוף והגב' שרה נתניהו.

בנסיבות אלו, לגבי הנתבע 2, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

אני סבור כי יש לפסוק לטובתה הוצאות על הצד הגבוה, היות ומתחילת ההליך נדמה היה כי לאור הפרסום מטעמה עילת התביעה שכנגדה אינה עילה טובה.

טענות ההגנה של הנתבע : האם חלה בעיניינו הוראת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע (הגנת פירסום מותר של מייצג/בעל דין במסגרת הליך שפוטי או מעין שפוטי) ? כאמור מעלה, כשנה טרם תחילת ההליכים בתיק זה הנתבע היתנצל בכתב פעמיים על האמירה מיום 7.2.2016, ולכן ברי שאין כל מחלוקת על כך כי יש באמירה נאמרה על ידו בבחינת אמירות שיש בהן משום דברי לשון הרע כאמור בהוראות סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.

...

סוף דבר : התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובע את הסך של 8,000 ₪.

" סעיף 19 (א) לחוק הגנת הפרטיות קובע: "לא ישא אדם באחריות לפי חוק זה על מעשה שהוסמך לעשותו על פי דין." בעניינינו, מתקיימות ההגנות הבאות: סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות - הפגיעה נעשתה בדרך של פירסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע - ההגנה המנויה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.

...

לאור כל האמור לעיל, טענת התובע בדבר פגיעה בפרטיותו, נדחית בזה.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 1,2,3,4, הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

תום הלב משהגעתי לכלל מסקנה, כי עומדת לנתבעת טענת החסינות הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, ואף עומדת לה הגנת "אמת דברתי" הקבועה בסעיף 14 לחוק, אזי מתייתר הדיון בטענת ההגנה הנוספת שהעלתה הנתבעת, ולפיה הפירסום נעשה בתום לב, היות שבמישור היחסים בינה לבין ציבור הנוסעים העוברים בנתב"ג הייתה לה " ... חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום.", ולכן עומדת לרשות הגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע.

...

תום הלב משהגעתי לכלל מסקנה, כי עומדת לנתבעת טענת החסינות הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, ואף עומדת לה הגנת "אמת דיברתי" הקבועה בסעיף 14 לחוק, אזי מתייתר הדיון בטענת ההגנה הנוספת שהעלתה הנתבעת, ולפיה הפרסום נעשה בתום לב, היות שבמישור היחסים בינה לבין ציבור הנוסעים העוברים בנתב"ג הייתה לה " ... חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.", ולכן עומדת לרשות הגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 30,000 ₪.

סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע מחיל הגנה זו גם על מי שאיננו מעורב בהליך המשפטי, אך מפרסם מה שארע בהליך המשפטי, כך: "דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או ארע כאמור בפסקות (5) או (6) בישיבה פומבית" הוראה זו מקנה הגנה מוחלטת לפירסום שנעשה על מה שארע במסגרת הליך משפטי גם כאשר המפרסם איננו מהגורמים המעורבים במשפט, ובילבד שהפירסום הנו "דין וחשבון נכון והוגן" על מה שאירע בהליך פומבי.

...

תביעת סוריאנו הייתה נדחית גם על יסוד הגנת תום הלב.

נמצא שאין זו תביעה שגרתית בה טענות תובע נדחות מפני טענות נתבע, אלא תביעה שהתבססה על טענות מופרכות בעליל.

ונוכח כל זאת, אני דוחה את התביעה במלואה.