סעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי

זאת מאחר ולא צורפה לתביעה חוות דעת רפואית כנדרש בסעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

...

טענות אלה דינן להידחות ולו מן הטעם כי הן נשמעו לראשונה במסגרת הערעור, וכידוע בית משפט לא יאפשר העלאת טענות חדשות בשלב הערעור, אם אלה לא עלו ולא נדונו בערכאה הדיונית.

ענייננו אינו נכנס תחת אותם המקרים החריגים ומשכך גם טענת המערערת בעניין זה נדחית.

נוכח האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

וכן, בסעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות) הקובע כי על הטוען לנזק, לצרף חוות דעת רפואית על מנת להוכיח טענות שברפואה.

...

לעניין נזקיו הנטענים של התובע, אני מקבלת טענת הנתבעת שהתובע לא הוכיח את נזקיו הבריאותיים באמצעות חוות דעת רפואית על פי דין.

ועל כן, אני דוחה כל דרישת פיצוי בגין רכיב נזק זה. יחד עם זאת, אני מקבלת את טענות התובע לכך שהוסב לו נזק עקיף, של אבדן נוחות, כתוצאה ממחדלי הנתבעת.

סוף דבר: לאור כלל מסקנותיי האמורות, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 3,000 ₪, בגין הפרות הוראות חוק העישון על ידה, במקרים המפורטים לעיל.

על פי סעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על דרך הטוען לדבר שברפואה בכתב תביעתו, נידרש לצרף לכתב הטענות חוות דעת רפואית המאוששת את טענותיו.

...

אינני מקבלת את הטענה להעדר תשתית לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה.

אפנה בעניין זה לאמור בסוף עמ' 8 לחוות דעתו של פרופ' עמיטל: "האירוע המתואר בתחילת מסמך זה [תאונת הדרכים בה נפגע התובע כרוכב אופנוע – ר.ה.] מהווה טריגר ברור להתפתחות הפיברומיאלגיה על מכלול ביטוייה ותסמיניה...". באשר לזמן שחלף מאז התאונה, מציין פרופ' עמיטל (בעמ' 6 לחוות דעתו) כי אבחון מאוחר אינו חריג, שכן "בישראל חולפות בממוצע 5 שנים ממועד התחלת התסמינים ועד אשר ניתנת באופן ברור ומוחלט האבחנה. הדבר נובע בין השאר מהיעדר ידע בקרב רופאים ראשוניים וחשש מפני עצם מתן האבחנה...". בנסיבות אלו, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה, אני דוחה את התנגדות הנתבעת ומקבלת את הבקשה על אף החריגה מתקנה 127 הנ"ל. כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה 20 (על נספחיו) מתקבל לתיק.

כמו כן, אם ברצון הנתבעות להגיש חוות דעת נגדית מטעמן, כמובן שהן רשאיות לעשות כן. לנוכח פגרת בתי המשפט; מועד הדיון הקבוע בתיק; והמועד הקבוע בדין להגשת חוות דעת נגדית או כתב הגנה, אני קובעת כי כתב הגנה מתוקן (אם ברצון הנתבעות להגיש כזה, ואין חובה לעשות כן) וחוות דעת נגדית, יוגשו עד ליום 03.01.21.

בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית לפי סעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

...

בעניין המבחן השני, סיכויי התביעה, או קיומה של שאלה שראוי לדון בה, אני סבורה כי הוא מתקיים.

בעניין המבחן השלישי, ראשית ראיה או ראיה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס, אני סבורה כי הוא מתקיים בדוחק, שכן המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, הם ממועדים סמוכים לאירוע ואינם נמשכים על פני כל התקופה עד להגשת התביעה.

למרות זאת, עולה ממסמכים אלה נזק לכאורה ועל כן מצאתי כי די בכך לצורך בקשה זו. לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת במובן זה שהמבקשת פטורה מצירוף חוות דעת רפואית וימונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט.

אך הפצוי אותו יכול התובע לקבל הוא רק במסגרת "נזק לא ממוני", כאשר הסכום יקבע על דרך האומדן בשים לב לנסיבות כפי שתוארו בהרחבה לעיל, ולכך שהתובע לא הגיש חוות דעת רפואית אשר תתמוך את טענותיו שברפואה (סעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984).

...

סיכומו של דבר, "בצומת ההתנגשות שבין חובת השמירה על זכויות הפרט וחירותו לבין הצורך בחיזוק פעילות המשטרה האמונה על ביטחון הנפש והרכוש והחשש מפני הרתעת יתר שתביא לרפיון ידיה" (ע"א (מחוזי ת"א) 44886/04/15 כהן נ' מדינת ישראל (2016) בפסקה 6), סבירות פעולתם של השוטרים אינה נבחנת בחלל ריק, אלא היא פונקציה של הנסיבות.

אני מקבלת את עדותה של טטרו, שכבר בדוח הפעולה שלה היא ציינה כי לאחר שאדרי הודיע לתובע כי הוא עצור וניסה לשים על ידיו את האזיקים, היא זו אשר הוציאה מידו את הטלפון, ולא אדרי, תוך שהיא מנסה לעזור לאדרי לאזוק את התובע שזז ממקום למקום (דוח פעולה, בעמ' 2; עמ' 36 שו' 29-30).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סכום של 10,000 ₪.