רקע
העותרת 1 - "נציגות הבית המשותף רחוב יפו 153 (בית סיידוף)", והעותר 2 - מר מנחם איתן – בעל זכויות ומחזיק בדירה בבית סיידוף, עותרים כנגד החלטתה של הועדה המחוזית, שקבלה את המלצתה של המשיבה 2 - הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (להלן: הועדה המקומית), לאשר תכנית (שמספרה 101-0266163) שעיקרה תוספת קומות ויחידות דיור בבית סמוך שברח' מזור 6, שבו המשיבים 3 - 31 הנם בעלי הזכויות.
לטענתם התכנית לא פורסמה ב"עתון נפוץ" כנדרש בסעיף 1א(א)(2) לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), ולא בדרך של הצבת שלטים בחזיתות הבניינים הסמוכים, ובנוסף לא נימסרו הודעות אישיות לבעלי החלקות המצרניות, כפי שהועדה קבעה כתנאי להפקדת התכנית.
לעניין טענת העותרת בדבר אי קבלת החלטה לאישור התכנית, מפנה הועדה המחוזית להוראת סעיף 108(ג) לחוק ממנו יש ללמוד כי בהיעדר התנגדויות מאושרת התכנית מאליה.
...
מהמקובץ עולה כי אין די בתשתית להוכחת פרסום התכנית בדרך של הנחת הודעות בתיבות הדואר של דיירי בית סיידוף ובדרך של הצבת שלט בחזיתו של בית סיידוף (כנדרש בתקנה 5א האמורה), זאת נוכח הקשיים האמורים בתצהיריו של מר כהן ונוכח הסבר מסופק שנמסר למעלה מחמישה חודשים לאחר מכן, על ידי בעל תפקיד בחברת אקספרס, שלא נכח במקום במועד האמור, ובנוסף – נוכח דבריהם הברורים של 86 דיירים מבית סיידוף, שמולם ניצבים דבריהם של בני זוג הטוענים אחרת ושל דייר שנכנס לגור בבניין כחודשיים לאחר הפרסום הנטען.
נוכח כל האמור לעיל חל כרסום של ממש בראיות המנהליות, שעל פיהן קבעה הוועדה המחוזית בחודש יולי 2016 כי דרישת הפרסום מולאה.
סוף דבר
העתירה מתקבלת.