סעיף רכב חלופי: פוליסת ביטוח - כיסוי ביטוחי

תובעת 1 היא בעלת הרכב שניפגע בתאונה ותובע 2 בעל פוליסת הביטוח המכסה את ניזקי הרכב ונהג הרכב במועד היתרחשות התאונה.

הנתבעת - מבטחת רכב התובעים, דחתה את תביעת התובעים לקבלת תגמולי הביטוח בטענה כי התובעים לא שתפו עימה פעולה, לא מסרו לה פרטים ביחס למקרה התאונה, ונתנו מידע כוזב באשר לאופן התרחשותה באופן המעלה חשד באשר לאמתות המקרה והקף הנזק.

כאשר פנו לחברה המבטחת – הנתבעת, בתביעה, קיבלו רכב חלופי, אולם להפתעתם, בשלב מאוחר יותר ואף שמסרו לנתבעת פרטים נכונים ומדויקים באשר לאופן קרות התאונה ופעלו בתום לב ובשיתוף פעולה מולה, דחתה הנתבעת את התביעה בטענה כי קיים חשד באשר לאמתות המקרה והקף הנזק.

הנתבעת מפנה בכתב ההגנה לסעיפים 23(ב) ו- 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 כפוטרים אותה מחבות בשל מעשה מירמה של המבוטח, וזו לשונם:: "23.(ב) על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנידרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם." "25. הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב) או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או הנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מירמה, פטור המבטח מחובתו". לצורך הוכחת טענת מירמה על הנתבעת להוכיח שלושה יסודות – מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לאי נכונות או כזב העובדות שנמסרו, וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הכוזבות.

...

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

הרכב הוחכר בליסינג תפעולי לחברה אחרת, למשך 36 חודשים, בעלות חודשית של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 14.10.15 ארעה תאונת דרכים מסוג "חזית-אחור" בין הרכב לרכב הפוגע בו נהג נתבע 1 אשר מבוטח בפוליסת ביטוח המכסה ניזקי צד ג' של נתבעת 2.

עוד נאמר בסעיף כי "עם החזרת כלי הרכב החלופי לידי המשכירה, תחשב עסקת השכירות של המכונית לה נגרם אובדן מוחלט כאילו הגיעה לסיומה". משאין מחלוקת כי התובעת לא הזמינה לחוכר (השוכרת) רכב חדש, הרי שלא נכנסת לתוקף הוראת סעיף 12.2 להסכם, לפיה: "היה ובתוך 7 ימים ממועד הגרם האובדן המוחלט, הזמינה השוכרת מכונית אחרת, במקום המכונית לה נגרם האובדן המוחלט, (להלן: "המכונית האחרת"), יועמד כלי הרכב החלופי לרשות השוכרת, עד למסירת המכונית האחרת לשוכרת".

...

עוד נטען לחוסר תום לב של התובעת עת דרשה פיצוי עבור שווי הרכב כולל מע"מ, בעוד מדובר בחברה הזכאית לקזז את סכום המע"מ. לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את עד התביעה, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כמפורט להלן: מסיכומי נתבעת 2 עולה כי אין מחלוקת של ממש באשר לחבותה באשר להחזר סכומי הריבית המצטברת עבור החזר ההלוואה אותה נטלה התובעת מהבנק עבור רכישת הרכב – סך של 1,543 ₪.

באשר לטענת התובעת בדבר חוסר יכולת ליטול הלוואה חדשה מהבנק לצורך רכישת רכב חדש בשל העובדה שעל פי תנאי הבנק הלוואה תינתן בשיעור של 70% משווי הרכב, הרי שבהיעדר ראיה תומכת לא שוכנעתי בצדקת הטענה.

חרף העובדה שהגעתי למסקנה כי התובעת אינה זכאית לפיצוי עבור השכרת הרכב החלופי לחוכר עבור מלוא תקופת הפיגור בהעברת תשלום הפיצוי מאת נתבעת 2, באתי למסקנה כי יש לפצות את התובעת עבור שיהוי זה, שהוא שיהוי בלתי סביר בכל קנה מידה, כמפורט להלן.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים, את הסכומים הבאים: החזר סכומי ריבית מצטברת בנוגע להלוואה שנטלה התובעת מהבנק – 1,543 ₪.

בנו של בעל המוסך טילפן אליה והודיע לה שרכבה נפגע בתאונה ושהמוסך יתקן את רכבה על חשבונו ואף יעמידו לרשותה רכב חלופי: "אמרו לי שהם סוגרים את זה מול הצד השני ושאין צורך להפעיל ביטוח. כשהגיעה התביעה, בשיחת ועידה עם הבן של בעל המוסך, חברת המוסך ואתי, הוא אמר לי שאני לא צד ושהוא לוקח עליו את מלוא האחריות. חשבתי שבזה זה ניגמר ואז קבלתי זימון" (ש' 5-7 ע' 10 לפרו').

בחינת חלות הפוליסה על התאונה דנן 14 אני מקבל את טענת הנתבעת 1 כי חוזה לביטוח רכב יהיה לפי התנאים והנוסח המפורטים בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 (להלן: "התוספת") סעיף 12(א) לתוספת קובע כי החברה המבטחת תשלם לצד שלישי, בשמו של המבוטח, את כל הסכומים שהמבוטח יהיה חייב לשלם בשל מקרה הביטוח, עד לסכום הביטוח הנקוב.

        לנוכח האמור לעיל, אני קובע כי הפוליסה שהנפיקה הנתבעת 2 למבוטחת –בעלת הרכב, מכסה את הנזקים שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מהתאונה מושא התביעה.

...

לסיכום, במקרה שלפנינו לא חל החריג ולמבטחת עומדת זכות התחלוף כנגד המזיקה –הנתבעת 1 –בעלת המוסך אשר העובד שלה נהג ברכב המבוטחת וברשלנותו גרם לתאונה ולנזקיה.

לפיכך, אני מקבל את ההודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת 1 ומחייבה כדלקמן : לשלם למודיעה- הנתבעת 2 את כל הסכומים בהם חויבה בפסק הדין לעיל, בתוך 10 ימים מיום קבלת הודעת המודיעה -הנתבעת 2 על תשלום סכומי פסק הדין בצירוף אסמכתא בכתב על ביצוע התשלומים כגון: קבלה, חשבונית אישור העברה בנקאית וכו'.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 החזר אגרת בימ"ש בגין משלוח ההודעה כפי ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בגין ניהול הליך ההודעה לצד שלישי, בסך כולל של 1,800 ₪, סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא.

התביעה, אם כן, לפצוי על נזקים שאינם מכוסים בפוליסה לביטוח מקיף של מגדל.

פיצוי בגין רכב חלופי (סעיף 24.5 לתביעה): התובעת טוענת, כי נאלצה להזמין רכב חלופי לבצוע הנסיעות שהיו מתוכננות ליום התאונה, בעלות של 3,500 ₪.

בהיתחשב בכך שלא הובאו ראיות באשר להפסדים שנגרמו לתובעת כתוצאה מההשבתה, ובכלל זה ראיות באשר לתשלומים ששולמו לקבלני המשנה, ההוצאות שנחסכו מהשבתת האוטובוס וכיו"ב, הנני קובע, על דרך האומדנא, כי ההשבתה גרמה להפסדים בסך 5,000 ₪, בערכי יום מתן פסק-הדין; בטרם סיום, ונוכח קבלת חלק מיזערי מהתביעה, כאשר הנתבעת 3 הקדימה ושילמה חלק הפצוי שלא היה שנוי במחלוקת, אין אלא לדחות טענת התובעת לפסיקת ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981.

...

בהתחשב בכך שלא הובאו ראיות באשר להפסדים שנגרמו לתובעת כתוצאה מההשבתה, ובכלל זה ראיות באשר לתשלומים ששולמו לקבלני המשנה, ההוצאות שנחסכו מהשבתת האוטובוס וכיו"ב, הנני קובע, על דרך האומדנא, כי ההשבתה גרמה להפסדים בסך 5,000 ₪, בערכי יום מתן פסק-הדין; בטרם סיום, ונוכח קבלת חלק מזערי מהתביעה, כאשר הנתבעת 3 הקדימה ושילמה חלק הפיצוי שלא היה שנוי במחלוקת, אין אלא לדחות טענת התובעת לפסיקת ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981.

לסיכום, ס"כ הנזקים כמפורט לעיל מגיע ל-15,620 ₪, מהם יש לנכות את ששולם ע"י הנתבעת 3, סך 9,404 ₪, וכשהם משוערכים מחודש מאי 2013 = 9,627 ₪.

התובעת תשלם את המחצית השניה של האגרה תוך 10 ימים מיום המצאת פסק-הדין לתובעת, ותודיע זאת לנתבעים, שאם לא כן, יורה בית-המשפט על דחיית התביעה.

בקשת האישור עומדת לכאורה בתנאים הקבועים בסעיפים 4,3, ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות- בקשת האישור הוגשה לפי פרט 2 לתופסת השנייה לחוק – תובענה כנגד מבטח בגין חוזה ביטוח שהונפק הן לעמיתי "חבר" והן לקהלים נוספים; למבקש עומדת עילת תביעה, לכאורה, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי קבוצה, ובהן – האם הנתבעת צימצמה שלא כדין את הכסוי הבטוחי של פוליסת הביטוח ל"נהג צעיר" ו"נהג חדש" בכלל, ושל "עמיתי חבר" בפרט, שהיו זכאים להטבת "רכב חלופי" (בין בתשלום ובין כתוספת) ומעשה זה עברה על הוראות הדין.

...

ב.(1) לעיל – ההנחה בביטוח הרכב, הינה פרי הצעתו של הבית המשפט לסיום ההליך בהסדר פשרה, אשר ניתנה לאחר שבחנתי לעומקם את כתבי הטענות ולאחר 6 דיוני קדם משפט, אשר נמשכו על פני שעות מרבות, במהלכם הצדדים פרסו את טענותיהם ובקשותיהם לפניי.

לפיכך, בהתאם לדברים שנקבעו בהלכת סבו, סבורני כי בענייננו לא מתקיים החשש לקנוניה בין התובע המייצג למשיב, וזאת בשים לב שמדובר בתובענה שנמשכת על פני 9 שנים עת החברי הקבוצה הם קבוצה מצומצמת של צרכנים בין השנים 2014-2011, ולכן אני פוטר את הצדדים מפרסום הסדר הפשרה לציבור וכן מהעברתו לגורמים המקצועיים, לפי הוראות חוק תובענות ייצוגיות ותקנות תובענות ייצוגיות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה; הנתבעת תשלם לתובע גמול ולבאי כוחו שכר טרחת עורך-דין באופן ובמועדים שפורטו לעיל.