סעיף ראשוניות בפוליסת הראל

במכתב הדחייה של תביעת התובעים מתאריך 24.1.10 (להלן: "מכתב הדחיה") נימקה הראל את החלטתה לדחות תביעת התובעים לשיפוי במילים הבאות: "לצערינו עלינו לדחות את התביעה בגין ניזקי השריפה לציוד החממות. קיימת החרגה בפוליסה ל"ציוד, חומרים ומבנים המשמשים לחממות, בתי רשת ומנהרות" (חלק ד', פרק ראשון, סעיף 3, סעיף קטן 3,6).

...

מאחר שאני דוחה את פרשנות השמאי שרף לעניין היות הציוד בגדר "מלאי" מתייתר הצורך בהכרעה בטענת הראל, כי הפוליסה אינה מכסה מלאי.

טענה זו הועלתה על ידי הראל לראשונה בסיכומיה, ולו מטעם זה דינה להידחות בהיותה הרחבת חזית אסורה.

אני מקבלת טענת הראל, כי יש להפחית מהפיצוי את ערך השתתפות עצמית על פי הפוליסה בסך של 4,250 ₪, באשר אף התובעים לא חלקו על כך. סוף דבר נוכח האמור לעיל אני מחייבת את הראל לשלם לתובעים תגמולי ביטוח בסך של 281,416 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.1.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 55,000 ₪.

משקבעתי כי מהבחינה המהותית ההחרגה שבפוליסת הפניקס חלה על התאונה הראשונה, אין נפקות משמעותית לשאלה האם בשל טעות אושרה בתחילה גם תביעת התובע בגין התאונה הראשונה (כפי שנטען בסעיף 15 לכתב ההגנה), או שמא אושרה תביעתו בגין התאונה השנייה, כאשר מחמת טעות נרשמו 19% אחוזי נכות בגין התאונה הראשונה והשנייה (כפי שנטען בסעיף 7 לתצהיר הפניקס).

סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח קובע כי: " בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה – מחלה שחלה בה, ובבטוח נכות – נכות שלקה בה". בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (21.5.08) קבעה דעת הרוב, שהמועד הקובע לתחילת מרוץ התביעה לתגמולי ביטוח בפוליסה לביטוח תאונות אישיות, הוא מועד היתרחשות ארוע התאונה ועם גילויו של הנזק ולא במועד שבו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא הקפו של הנזק.

...

משום כך, לא ראיתי לנכון לחסום את הפניקס מהעלאת טענה הקשורה בהרחבת הכיסוי הביטוחי ומקובלת עליי גם טענה זו, לפיה אין התובע זכאי לפיצוי בגין התאונה הראשונה.

יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס (19.5.03), לאמור: "הביטוח צופה את פני העתיד וטומן בחובו סיכון שמקרה הביטוח יתרחש כנגד סיכוי שהוא לא יארע ... המבוטח וחב' ביטוח רוכשים כל אחד סיכון וסיכוי תמורת תשלום דמי ביטוח על יסוד אפשרות התרחשות מקרה ביטוח בעתיד, שאין לדעת אם יתרחש". סבורני כי בנסיבות העניין שלפניי, קביעה אחרת עלולה להביא לתוצאה לא רצויה לפיה מבוטחים שטרם נתגבשה נכותם הסופית, יצטרפו לביטוחים מעין זה הנדון במטרה לזכות בתגמולי ביטוח לכשנכותם תתגבש וישתכלל "מקרה הביטוח". מטעמים אלו, התביעה נגד הפניקס נדחית.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ומכל המקובץ - קיבלתי את התביעה בחלקה נגד כלל ודחיתי את התביעות נגד הראל והפניקס.

יתרה מכך, נטען כי הפוליסה בהראל מכסה נזקים שנגרמים כתוצאה משימוש בציוד מכאני כבד, כדוגמת העגורן שהיה מעורב בתאונה (ראו: סעיפים 4, 5, 12(ב) ו- 13 להודעה).

עוד הוסכם, כי הביטוח שהיה על א. מיגס לרכוש, הוא ביטוח ראשוני (ראו: סעיף 9.6 להסכם; פירוט המסמכים המהוים חלק בלתי נפרד מההסכם – בין היתר אוזכר המסמך "אישור עריכת ביטוחים" – מיסמך 4 ברשימת המסמכים המפורטת בהסכם; וכן ראו מוצג נ/13 – אישור על קיום ביטוח לטובת י. ד. עשוש – אישור שלא חתום על ידי מבטחת כלשהיא).

...

על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי חבותה של א. מיגס כלפי התובע, מכוסה בפוליסת הביטוח שבהראל.

מעבר לכך, הטענה לקיומה של הסכמה בעל פה היא בבחינת הרחבת חזית אסורה ואין בידי לקבלה.

לסיכום החלוקה הנזיקית הפנימית בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין הנתבעת 3, היא בהתאם לאמור בסעיפים 20 ו- 24 לפסק הדין.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם הצדדים השלישיים העלתה הראל את הטענה כי בנסיבות העניין היא פטורה מחבותה כלפי הנתבעת, ולחילופין כי חבותה לפצוי הנתבעת הינה יחסית בהתאם ליחס שבין עלות הפרמיה ששולמה בפועל לבין זו שהייתה משולמת אילו הייתה נרכשת פוליסה המכסה נהיגת נהגים בגיל הנתבעת, זאת בהתאם להלכה שנפסקה בעיניין פיקאלי הראשון (סעיפים 9-8 לכתב ההגנה מטעם צדדי ג').

...

כפועל יוצא מכך אין גם מחלוקת בין הצדדים כי דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל במלואה (למעט אותו חלק המתייחס לתובע מס' 2).

אני מורה על מחיקת תביעת התובע מס' 2 ללא צו להוצאות.

ההודעה לצד שלישי נדחית בזה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לצדדים השלישיים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 10,000 ₪.