סעיף פיצוי פינוי ועזיבת מושכר

סעיף 1 לנספח ד' להסכם קובע: "תמורת שכירות המושכר, בתקופת השכירות הראשונה מתחייב השוכר לשלם לגטי, דמי שכירות חודשיים בסך של 8,820 ₪... המהוים ביום חתימת החוזה סך של 1,960 דולר ארצות הברית, בתוספת הפרישי הצמדה למדד... בתוספת מע"מ כחוק" דמי הניהול נקבעו בסעיף 10.5 להסכם השירותים, המהוה נספח ה' להסכם: "לכל הוצאות הנזכרות בהסכם זה, לרבות אלה הנזכרות בסעיף 9 ובסעיף זה לעיל, יווסף סכום השווה ל-15% מהן כדמי ניהול לחברת השירותים [...] בכל מקרה סה"כ הוצאות ודמי הניהול לא יפחת מ-4$ לכל מ"ר ברוטו של המושכר לחודש" דמי השכירות ביחד עם דמי הניהול, למען הנוחות, ייקראו להלן "דמי השכירות". סעיף 17.02 להסכם מסדיר פיצויים מוסכמים: "לא פינה השוכר את המושכר במועד כבסעיף 17.01 לעיל, הרי בנוסף לזכות גטי לתבוע את פינוי המושכר, ובנוסף לכל זכות אחרת שתהיה לגטי בהתאם לחוזה זה, או לפי כל דין, ומבלי לפגוע בכל סעד או זכות הנתונה בידי גטי כאמור לעיל ישלם השוכר לגטי בשל התקופה מהמועד בו היה עליו לפנות את המושכר ועד המועד בו יפנה את המושכר סכום יומי השווה לפי שלושה מדמי השכירות החדשיים האחרונים ששולמו על ידו בגין החודש האחרון שלפני מועד הפינוי חלקי 30. התשלום הנ"ל נקבע ומוסכם כדמי שימוש ראויים ו/או כדמי נזק קבועים ומוסכמים מראש אותם העריכו הצדדים הערכה מחושבת מראש" ביום 14.11.2011 שלחה התובעת מכתב לנתבעים ובו הודיעה כי אין בכוונתה לאשר את הארכת תקופת השכירות הראשונה לתקופת האופציה ("דרישת הפינוי" צורפה כנספח 2 לכתב התביעה.

לאחר הגשת התובענה, וכחודש לאחר סיום תקופת האופציה, הנתבעים עזבו את המושכר (פרוטוקול הדיון בעמוד 23 שורות 16-17).

...

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי.

התובעת תשלם לנתבעים סך של 10,000 ₪.

בנוסף, התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט וכן תשלם להם שכ"ט עו"ד בסך 55,000 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ביום 22.5.12 נתקבלה במשרד עו"ד חטיב הודעה מטעם מר ברלוביץ ניר מנהל מינהל הדיור הממשלתי לפיה הודיע מר ברלוביץ כי הנתבעת פינתה את המושכר מכל חפץ וכי הוחלט על ביטול ההסכם.

למרות זאת לבקשת המשכיר הנתבעת הייתה מוכנה באותו שלב לבוא לקראת התובע והפעילה את סעיף הפצוי המוסכם בגין תקופה של שבועיים בלבד.

טענות התובע בכתב תשובתו לטענת התובע , ייחוס המעשים הפליליים לתובע מעלה תמיהות נוכח העובדה שכאשר הנתבע עזב באופן מוחלט את המושכר הפסיקו ארועי האלימות בסביבת המושכר.

...

סבורני כי אין בעדותו של מפקח הארנונה בעיריית נצרת כדי להוכיח דבר לגבי חוב כלשהו.

סכומים הנתבעים בגין הסכם הניהול והאחזקה משהוחלט לעיל כי בידי הנתבעת עילה להשתחררות מחוזה שכירות אזי ברי כי מתקיימת אותה עילה להשתחררות מהסכם הניהול והאחזקה שנכרת עם התובע שכן שני חוזים אלה שלובים זה בזה ועל כן הנתבעת אינה חבה בפיצוי כלשהו בגין הסכם זה. סוף – דבר התביעה מתקבלת חלקית באופן שעל הנתבעת לשלם לתובע את ההוצאות שהוציא לשם התאמת הנכס לתנאי המכרז , בניכוי חלקו בגין האשם התורם, ובסה"כ מחוייבת הנתבעת לשלם לתובע סך כולל מע"מ של 1,153,777 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 29.7.12 ועד לתשלום בפועל.

בהתחשב בסכום שנפסק וכן באופן ניהול ההליך ובקבל התביעה בחלקה בלבד, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד ) בסכום כולל של 100,000 ₪.

התובעת שלחה לאביה של הנתבעת, צלום השיקים שנועדו לכסוי דמי השכירות ואולם ביום 20.11.2022 שלחה את הודעתה הנוספת, בה הודיעה על פינוי הדירה במועד סיום תקופת השכירות המקורית.

סעיף 14ה. להסכם קובע: "אם תשלום יתעכב מעל שבועיים, או אם יעזוב השוכר את הדירה עם חובות מצטברים- מכל סיבה לכל גורם- העולים על 270 ₪ יהיה מחויב בפצוי למשכיר של 850 דולר מבלי לחייב המשכיר להוכיח גובה הנזק. זאת בנוסף ומבלי לגרוע מכל סעד אחר שהמשכיר זכאי לו על פי חוזה זה ו/או על פי כל דין.

...

משהדברים לא הובהרו וממילא לא הוכחה טענת הנתבעת אני דוחה את דרישתה לעניין זה. פיצויים בגין עוגמת נפש שני הצדדים עתרו לקבלת פיצויים בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש.

סוף דבר התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

התביעה המקורית שהגישה התובעת נדחית בזאת.

בנוסף הפנו המשיבים לסיכום באותו מיסמך לפיו, ככל שהמערער יכפור בהסכמותיו להשאיר את הבנייה בתום תקופת השכירות או יגיש תובענה נגד המשיבים לתשלום עלות התוספת, או שיפרק אותה, יהיה חייב בפצוי מוסכם בסך 100,000 ₪ (סעיפים 3.11, 3.12 להסכם מיום 2.1.2012).

במסגרת התביעה שכנגד עתרו המשיבים לחייב את המערער בתשלום הסכומים בגין חודשי שכירות שלא שולמו על ידו, הפצוי המוסכם בסך 100,000 ₪ בהתאם להסכם משנת 2012, דמי שימוש ראויים לתקופה בה טרם פינה המערער את הנכס אף שההסכם הסתיים ביום 01.11.2017, לרבות נזקים נלווים.

המערער כזכור טען כי ביקש תחילה בשנת 2008 לעזוב את המושכר מחמת חוסר מקום, וכי המשיב הציע לממן תוספת בנייה בהקף של 30 מ"ר. המערער טען כזכור, כי המשיב ביקר במהלך ביצוע הבניה ופיקח עליה, וכי עליו לשלם לו את עלות התוספת בסך 120,000 ₪.

...

אסף זגורי, שופט השופט ע' טאהא: מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי כב' השופט זגורי, שיש לדחות את הערעור למעט בסוגיית חיוב המערער בסכום העולה על סכום התביעה שבגינו שולמה אגרה.

חברי פרס יריעה רחבה בכל הנוגע לאפשרות הגשת תביעה כספית בגין חיוב עתידי שלא התגבש, והגיע למסקנה כי קביעת בית המשפט קמא בעניין זה מיטיבה עם המערער ועל כן, אין להתערב בה. נדמה לי כי הקביעה שפסק דינו של בית המשפט קמא מיטיב עם המערער מוקשית היא שעה שהוא מטיל עליו חיוב כספי בסכום של מאות אלפי שקלים.

על אף האמור, מסכים אני עם חברי כי דין טענות המערער להידחות אף בעניין זה. מעיון בכתב התביעה שכנגד עולה, כי המשיב תבע דמי שימוש ראויים לתקופה מתום תקופת השכירות ועד פינוי הנכס.

סעיף 9(טו) להסכם השכירות קובע כדלקמן: "במקרה והשוכר לא יפנה את המושכר בתום תקופת השכירות או בתוקף ביטול החוזה על פי סעיף יד', יהיה חייב לשלם למשכירים כל יום למן היום שבו היה חייב לבצע את הפינוי ועד ליום הפינוי בפועל סכום בשקלים חדשים, 350 ₪ ליום עד הפינוי כדמי שכירות ראויים, זאת בנוסף לכל הנזקים העלולים להגרם למשכירים ע"י אי הפינוי של המושכר במועד המוסכם". מדובר למעשה בסעיף אשר קובע פיצוי מוסכם בגין כל יום איחור בפנוי.

הוכח שהנתבעים בנו מבנה פנימי בתוך המושכר, אשר נותר בעינו עם עזיבתם את המושכר (הוצגו תמונות).

...

אשר על כן, דין הטענה להדחות.

סוף דבר, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 67,855 ₪ (42,700 פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי ו- 25,155 בגין נזקים למושכר) בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.

אני סבורה כי במקרה הנדון מדובר בסכום ראוי אשר משקף את ההוצאות ושכר הטרחה שהוצאו בניהול ההליך.