סעיף נכות לזעזוע מוח באגף השיקום: קריטריונים וקביעה

ע"פ הרישום בתיקו הרפואי במחלקה לרופאה תעסוקתית, בתע"ש, בתולדות עבר: "בגיל 22 עבר תאונת עבודה ונשבר את האף והשניים, היו חתכים בידיים. עבר זעזוע מח והיה בלי הכרה במשך 4 ימים. עבר ניתוח בגידים ביד ימין". בבדיקה בקבלתו לעבודה בתע"ש ביום 21.11.78 : "גפיים עליונים: כח תפיסה אצבעות יד ימין תקינה. ירידה קלה מאד בתפיסה באגרוף ימין" מסקנה "כשיר לעבודה". בבדיקה כעבור שנה 26.12.79 במרפאת תע"ש: "כשיר לעבודה", כולל סימון סעיף תישאול בטופס מובנה – "כולל עבודה הדורשת פעילות מאומצת בידיים". ע"פ הרישום בפתיחת התיק הרפואי הידני של קופ"ח כללית בשנת 1985, היה נכה צה"ל. "כמה צלקות אחרי שניפצע בצה"ל בידיים, בפה, באף ובמצח". לא נרשמה פגיעה בצוואר.

האם תעוד של חוסר הכרה במשך 4 ימים, ופגיעה בעצמות הפנים עם שברים מרובים בשיניים לא עונים לקריטריונים המקובלים בעולם הרפואה לצורך קביעת חומרת נזק מוחי המתאים אף לחומרה של SEVERE TBI אף אם הדבר לא נכתב במפורש במסמכים הרפואיים? האם סביר/אפשרי שאבדן הכרה למשך 4 ימים עקב תאונה שכללה פגיעות בפנים לא תהיה כרוכה בפגיעה נלווית בעמוד שדרה? בסקירת ספרות המצורפת לחוות דעתך רק המאמר מס' 4 נוגע לתוצאות רתע מכלי נשק וסוקר פגיעות אפשריות לאיזור הכתף אליו מוצמד הנשק ולמקלעת הזרוע באותו צד. הצדדים לא מצאו במאמר היתייחסות לנזק שיוצר הרתע לעמוד השידרה הצוארי (אנא הפני ככל שהמאמר כולל התיחסות כאמור).

אני מציגה להלן מאמר עדכני, (2016) המסווג את יכולת השקום לאחר אירועי איבוד הכרה, ע"פ משכם, לשתי דרגות חומרה: הדרגה "הקלה" בעלת פוטנציאל השקום הטוב נצפית במטופלים מאירועי אבדן הכרה שמשכם עד שבוע ימים.

...

על רקע האמור הוגשה התביעה דנן ביום 7/10/13.

ע"פ הרישום בתיקו הרפואי במחלקה לרופאה תעסוקתית, בתע"ש, בתולדות עבר: "בגיל 22 עבר תאונת עבודה ונשבר את האף והשניים, היו חתכים בידיים. עבר זעזוע מח והיה בלי הכרה במשך 4 ימים. עבר ניתוח בגידים ביד ימין". בבדיקה בקבלתו לעבודה בתע"ש ביום 21.11.78 : "גפיים עליונים: כח תפיסה אצבעות יד ימין תקינה. ירידה קלה מאד בתפיסה באגרוף ימין" מסקנה "כשיר לעבודה". בבדיקה כעבור שנה 26.12.79 במרפאת תע"ש: "כשיר לעבודה", כולל סימון סעיף תשאול בטופס מובנה – "כולל עבודה הדורשת פעילות מאומצת בידיים". ע"פ הרישום בפתיחת התיק הרפואי הידני של קופ"ח כללית בשנת 1985, היה נכה צה"ל. "כמה צלקות אחרי שנפצע בצה"ל בידיים, בפה, באף ובמצח". לא נרשמה פגיעה בצואר.

לנוכח כל האמור לעיל לא מצאנו כי בנסיבות העניין קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתה של המומחית הרפואית, ואנו קובעים כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה הצווארית בה הוא לוקה.

הנתבע ישלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ע"נ 33249-05-12 ש' ל' נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום וועדת עררים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) התשי"ט-1959 לפני כבוד השופט שי מזרחי, ד"ר חנינא קכל ועוה"ד צפורת בלושטיין המערער: ל' ש' ע"י ב"כ עו"ד יער המשיב: קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עו"ד ואלה פסק דין

באשר לקריטריונים האחרים לצורך קיום תיסמונת שלאחר זעזוע מוח: המערער בסעיף 5 לתצהירו ציין כי לאחר ששוחרר מבית החולים, היה בביתו במשך מספר ימים ולאחר מכן שב לטרונות כשהוא סובל מכאבי ראש וקשיי רכוז.

מקובלת עלינו קביעתו של ד"ר שם דוד בהקשר זה. מהלך חייו והתנהלותו של המערער לאחר הארוע, כמו גם עצם העובדה כי לא פנה לרופאים כלשהם בעקבות הנפילה ואין כל תעוד על תלונות /ממצאים קליניים ואף לא פנה למשיב לפני הארוע משנת 2007- מצביעים כי אף התנאים הנוספים הדרושים לצורך התקיימות תיסמונת שלאחר זעזוע מוח (כגון: קשיי רכוז וזכרון, כאבי ראש וסחרחורות וכיוב') לא התמלאו.

...

רקע כללי: ביום 22.4.2012 דחה המשיב את בקשתו של המערער להכרת זכות מיום 23.12.2010 וקבע כי "בהסתמך על תוצאות הבדיקות ומן הנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 10.2.2012" הגיע למסקנה כי "אינה קיימת עדות לקיומו של PTSD ו/או הפרעה חרדה, הקשורה לאירוע מיום 28.4.1998 ו/או לתנאי שירותך הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". המערער, יליד 1979, התגייס לצה"ל בחודש יוני 1997 ועבר למסלול "אגוז". לטענתו, בעת אימון לוחמה בשטח בנוי (לש"ב), נפל מגג מבנה, נחבל בראשו ומאז סובל מכאבי ראש וקשיי ריכוז.

נוכח האמור לעיל, דין טענות המערער באשר לתחולת המסלול הירוק- להידחות.

אם כן, במקרה דנן לא שוכנענו כי הונחה התשתית הדרושה על מנת לקבוע כי ד"ר שם-דוד הונחה ע"י פרופ' שקד.

נוכח האמור לעיל, טענתו של המערער לקיומה של PTSD מתקבלת, ואילו טענתו לתסמונת לאחר זעזוע מוח- נדחית.

הפגיעה א. התובע סבל מזעזוע מוח, איבד הכרתו, נזקק להנשמה ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ.

ביום 9.7.01 הועבר התובע למחלקת השיקום בביה"ח "תל השומר". במהלך אשפוזו שם הוחזר לביה"ח "בילינסון" לנתוח נוסף ושוחרר ביום 4.9.01 עם המלצות למנוחה והליכה עם קביים.

ד"ר צ'צ'יק אשר נתמנה כמומחה מוסכם בתחום האורטופדיה בדק את התובע ביום 5.9.02 והיה בדעה כי לתובע נותרה נכות בשיעור: 20% בגין מפרק הירך; 30% בגין הפגיעה בברך; 10% בגין הגבלה בתנועות הקרסול עקב חוסר יישור; 10% בגין ההגבלה בתנועות הסובטלריות; 10% בגין הגבלה בתנועות פרונציה וסופנציה באמת שמאל; נקבע כי "הצלקות אינן מוסיפות לנכות. חולשת השרירים הקלה אינה מוסיפה לנכות.

באופן מפתיע בחר המומחה להעניק הנכות בגין החלפת מפרק הירך והחלפת מפרק הברך לפי סעיף 35, שאינו אלא סעיף סל הדן במחלות העצמות והפרקים למרות שיש סעיף ספציפי לפרק הירך [48 (1)] ולברך [48 (2)] ולמרות שהסעיף מתייחס למגבלה בכל המפרקים.

מפרק הברך 1) למרות שתקנה 48 (2) דנה במפורש בברך, סבור המומחה כי "אני מסכים איתך שלפי הסעיפים הקטנים של תקנה 48 (2) זה לא מתאר את מצב הברך של התובע. זה לא עונה על הקריטריונים של תקנה 48 (2)" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 23-24).

...

התאמת דיור בעתיד אין בכתב התביעה, כמו גם בתצהיר עדותו של התובע, כל דרישה להתאמת דיור בעתיד וממילא לא הוכח כי מאז 2001 נזקק התובע לשנוי במגוריו (למעט חזרתו לגור עם גרושתו וילדיו) הנובע מפגיעתו ועל כן נדחית דרישה זו שזכרה בא רק בפירוט הסכומים בסיכומי התובע בלבד.

לאור האמור לעיל ולאור העובדה, כי משלא קבל התובע קצבאות שיכול היה לקבל, אין הנתבעות עומדות בסיכון להחזירן למל"ל נדחית הטענה.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן: הפסד השתכרות בעבר--.