סעיף החוק אוסר על קבלת טובת הנאה ללא אישור המעסיק

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ת"צ 3637-01-17 ת"צ 54626-09-17 ת"צ 11201-04-17 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ נציגת ציבור (עובדים) גב' אסתר קופרברג נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב אורנשטיין המבקשים בבקשה לאישור התובענה כייצוגית : 1. טל טיומקין 2. ישראל הרצברג ע"י ב"כ: עו"ד שירה פורר ויעקב אביעד ואח' 3. מיכאל נגלר ע"י ב"כ עוה"ד איתי גזית, משרד עורכי דין המשיבות בבקשה לאישור התובענה כייצוגית: 1. מכבי שירותי בריאות בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד ד"ר אסף רנצלר ממשרד ש. הורוביץ ושות', עורכי דין 2. שירותי בריאות כללית בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד שי תמר ממשרד ליפא מאיר ושות', עורכי דין פסק דין

לטענת המבקשים, מדובר באפליה המהוה, בין היתר, הפרת חובה חקוקה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 האוסר על קופות החולים להפלות בין המבוטחים בין בעת הצטרפות לתכנית ובין במתן שירותים המוענקים במסגרתה, הפרה של חוק קופת חולים (איסור הגבלות ואפליה), התשנ"ג-1973 והפרה של חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, התשס"א-2000.

הבקשה לאישור אינה נכללת בפרטים 1,2 ו-7 לתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.

על כן, הדרישות לאישור הסתלקות, כאשר זו היא תוצר של הסכמה, קלות יותר בהשוואה לדרישות לאישור הסכם פשרה (כאמור בע"א 9585-11 אליהו יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 1.10.2013), סעיף 3 לפסק הדין (להלן: "פסק הדין בעיניין יערי") וכן ראו סעיף 16(ג) לחוק תובענות ייצוגיות).

המבקשים לא ביקשו גמול או שכר טירחה לבאי כוחם והם לא קיבלו טובת הנאה כלשהיא בקשר לבקשת ההסתלקות, כאמור בבקשה המוסכמת של הצדדים.

...

ביום 8.6.21 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו. בה צוין כי הגם שכל צד בטוח בצדקת טענותיו, המבקשים הגיעו לכלל מסקנה, כי בבקשת האישור (כמו גם בתביעות האישיות) טמונים קשיים לא מבוטלים, זאת בשים לב, לטענות המשיבות בתשובות מטעמן כי בשנים שחלפו מאז הגשת בקשת האישור, נפסקו מספר פסיקות, אשר הביאו לשינוי במצב המשפטי הנוהג.

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את האמור בבקשת ההסתלקות המוסכמת הגענו לכלל מסקנה כי יש להיעתר לה. הסתלקות מהליך ייצוגי, כחלק מהסכמה בין המבקשים למשיבות, נבדלת מהסכם פשרה רגיל, בכך שאינה יוצרת מעשה בית דין כלפי כלל חברי הקבוצה אלא רק כלפי המבקשים המייצגים המסוימים.

לצורך הדיון אצטט להלן את הפרסומים נושא התביעה: "שאלה שמתבקשת מדוע מעסיקים יועצים חצוניים כדוגמת נמרוד ניר . נמרוד לנו באופן אישי אין כעס על המשכורת הגבוהה שאתה מישתכר . עשית עבודת בית והבנתי שיש שכר לעבודתך כפעיל בקמפיין של זינגר בזמן הבחירות. אכן עבודה מצויינת בעבור השמצת המתמודד והיריב שהיה לזינגר" פירסום זה בוצע לטענת התובע בתאריך 30.9.2014 ומייחס לו מס עובדות ותכונות שאינן אמת ויש בהן כדי לפגוע בו ובפרנסתו ובשמו הטוב לרבות : א) כי התובע מועסק כ"יועץ חצוני" בעריית רמת גן , ב) כי העסקת התובע כאמור היא תמורת "משכורת גבוהה" ג) כי העסקת התובע בעריית רמת גן במשכורת גבוהה מהוה שכר לעבודת התובע כ"פעיל בקמפיין של זינגר בזמן הבחירות" ד) כי פעילות התובע כאמור כללה "השמצת המתמודד והיריב של זינגר". לטענת התובע אין בכל אחד מהפרסומים שמץ של אמת, באשר לא הועסק כיועץ חצוני או פנימי לעירייה ,לא קיבל שכר ולא משכורת גבוהה , לא עבד לשם השמצת מאן דהוא ולא קיבל את תפקידו הניטען אשר הוכחש על ידו כתמורה להשמצת יריבו של ראש העיר הנבחר- זינגר.

לשיטתה, החשבוניות שבידיה מהוות "אסמכתות ברורות המעידות על אמתות דבריה ולכן הם .....חשיפת האמת שהיא נר לרגליה של הנתבעת". לטענת הנתבעת בסעיף 43 להגנתה, הראיות המוחלטות שבידיה מעידות על כך שהתובע "שימש כקמפיינר של ראש העיר טרם היבחרו ומועסק כיועץ חצוני בעריית רמת גן דבר המעיד על חשש לקבלת טובות הנאה ושוחד בחירות". טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת היא הגנת " אמת דברתי" וכי פרסומיה חוסים תחת ההגנה המוענקת לפרסומים "בעלי משמעות ציבורית שתוכנם אמת" – סעיף 60 לכתב ההגנה.

לגיבוש עוולה בגין פירסום לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם הושפל בפועל או בוזה בעקבות ההתבטאויות הפוגעניות, די בכך שהפירסום עלול - , כלשון המחוקק ברישא לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע להביא לתוצאה כזו [ע"א (י-ם) 1003/96 בן חורין נ' לוי ואח', פ"מ תשנ"ז(1) 424, 434; א' שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז) 121 אשר להגנת אמת בפירסום הגנה זו משקפת את נכונות המחוקק להתיר פרסומים עובדתיים שיש בהם משום פגיעה בשם הטוב ואף בכבודו של מושא הפירסום, מקום שמתקיימים שני תנאים: (1) מדובר ב"אמת"; (2) מדובר במידע שיש בו עניין לציבור.

הנתבעת – פעילה חברתית המפעילה מספר חשבונות ברשת החברתית "פייסבוק" ומפרסמת בהם לרבות בדף הצבורי של "לוחמי רמת גן נלחמים לעמן עיר טובה יותר". אשר לפרסומים – ולשאלה, האם עסקינן בפרסומים המהוים לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע: לטענת הנתבעת הן בכתב הגנתה- סעיף 29 והן בסיכומי בא כוחה , לא "התכוונה" כלל לפגוע בתובע ובשמו הטוב אלא לחשיפת אמת בהתייחס להתנהלות קלוקלת של הערייה ממנה מרויח התובע את שכרו.

...

די במסקנה כי הפרסום עלול היה לפגוע בתובע .

אכן שוכנעתי בעצימת עיניים מצידה בכל הקשור לנזק העלול להיגרם לתובע כתוצאה מפרסומיה .

סוף דבר בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה שהנתבעת במהלך כל ניהול ההליך סירבה לחזור בה או להתנצל בפומבי בפני התובע ,וחזרה ועמדה על טענתה כי חשדותיה כלפי התובע מעוגנים במסמכים המעידים כי אמת בדבריה , ובשים לב למעמדו ולמוניטין של התובע שבהחלט שוכנעתי שנפגע פגיעה ממשית עד כדי שמצא לנכון לצאת את הארץ לפרק זמן של כשנה עד יעבור זעם ועל מנת לשקם את המוניטין שלו , אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 90,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל , ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 21,060 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל ובצירוף סכום האגרה ששולמה בפועל בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ששולמה ועד התשלום בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה פ"ה 38686-11-18 09 אוגוסט 2021 לפני: כב' השופטת דניה דרורי נציגת ציבור (עובדים) גב' רינה חדד נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף ורובל התובע סלים טריף ע"י ב"כ: עו"ד שקיב (שכיב) עלי הנתבעות 1. מועצה מקומית ג'וליס ע"י ב"כ: עו"ד אמיר כבישי 2. מדינת ישראל - משרד הפנים ע"י ב"כ: עו"ד למא שקור מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) פסק דין

לעניות דעתנו, החוק כן מאפשר תשלום למ"מ, כפי שיוסבר להלן: סעיף 114 (א) לחוק המועצות המקומיות לשונו: "נבצר מראש המועצה לפעול, או שחדל לכהן וטרם נבחר ראש מועצה חדש, ימלא את מקומו – (3) אותו חבר המועצה שהיא תמנהו לכך... ובילבד שממלא מקומו של ראש המועצה ידע קרוא וכתוב, רשאי השר, אם ראה שטובת המקום דורשת זאת, להתיר שממלא מקומו של ראש המועצה כאמור ימלא תפקיד זה בתנאים וסייגים שיקבע.

סעיפי החוק הרלוואנטיים הם סעיפים 14 – 15א לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה – 1975 (להלן – חוק הבחירה), ולפיהם מי שהיה אמור למלא את מקומו של ראש המועצה הוא סגנו, אשר במועצה בסדר הגודל של הנתבעת 1, אינו זכאי לתשלום שכר.

] אין לקבל את הטענה שלמועצה ולתובע לא היה ידוע על החלטת משרד הפנים שלא לאשר תשלום שכר או החזר הוצאות.

בהקשר זה טענה המדינה כי די בכך שהתובע היה שותף עם אחר, לרבות כעובד או כשלוח כדי לעבור על האיסור שבסעיף 15ב לחוק הבחירה.

התובע המשיך למלא את התפקיד, כך שאם אכן מילא את התפקיד לשם קבלת טובת הנאה הרי שלהתנהלותו זו לא ניתן הסבר מניח את הדעת; שלישית, מעדות יוסף עולה שלו היה התובע מסרב למלא את התפקיד בשל אי תשלום שכר, ניתן היה למנות עובד מדינה לשמש בתפקיד בנוסף לתפקידו וללא תשלום שכר נוסף, כפי שנעשה במועצה המקומית ירכא.

...

לכן, לא מצאנו לייחס לעניין זה משקל בכל האמור בזכאות התובע לשכר בגין מילוי התפקיד.

לא מצאנו שנמנע מהתובע להציג את הראיות המיטיביות על מנת להראות שלא נמסרה הודעה כאמור למי מנציגי המועצה, שכן הטענה הובאה, ולו באופן כללי ומבלי לנקוב בשמות, בכתב ההגנה ובתצהיר העד יוסף.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 49359-06-19 20 ספטמבר 2023 לפני כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי, אב"ד נציג ציבור מעסיקים מר צבי שטרן נציגת ציבור עובדים גב' שוש ברוך התובע אברהם סיקסיק ע"י ב"כ עו"ד אהב כהן הנתבע שמעון מרדכי הולנדר ע"י ב"כ עוה"ד אמיר טיטונוביץ' פסק דין משלים

פסק הדין בהליך וטענות הצדדים בפסק הדין שניתן על ידנו ביום 24.11.22, קבענו כי אמירות הנתבע לרפ"ק ברכה מיום 6.3.19 ולסנ"צ האוסליך מיום 11.3.19, לפיהן התובע קיבל טובת הנאה אסורה באירגון שני אירועים לשוטרי היחידה באיזור סגור בניהולו של מר שוורצברג בחוף הים בראשון לציון, היו בגדר לשון הרע כלפיו.

דיון והכרעה – האם עומדות לנתבע הגנות לפי חוק איסור לשון הרע לאחר שקילה נוספת של טענות הנתבע והראיות, לא מצאנו ממש בטענה ולפיה הפרסומים היו מותרים בהתאם להוראת סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע, שעניינו: "פירסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור" שני הפרסומים שהוכרו כלשון הרע היו במסגרת שיחות עם בעלי תפקידים אחרים במישטרה, בעניינים הנוגעים לנתבע.

...

לסיכום פרק זה, בהתאם להוראות סעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע לא עמד הנתבע בנטל לסתור את החזקה ולפיה הפרסום בשני המקרים לא נעשה בתום לב, ולפיכך לא חלות הגנות סעיף 15.

אף לא מצאנו בסיס לחשש הכללי שהעלתה התנועה לאיכות השלטון בדבר "תביעת השתקה". בנסיבות, התובע לא עשה שימוש לרעה בתביעה לצרכי הרתעה מפני חשיפת האמת.

כאמור, מצאנו כי התביעה מוצדקת, בחלקה, ונועדה להגן על שמו הטוב של אדם, בהיעדר כל ברירה אחרת.

בשנת 2015 הוגש נגד הנתבע וגיסו, יוסף גרצ'יקוב, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב בו יוחסו להם עבירות שונות מתחום המירמה, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס- 2000, והשפעה בתרמית על תנודות השער של ניירות ערך (ת"פ 5398-01-15, להלן: "ההליך הפלילי").

נקודת המוצא היא שהנאשם הפיק רווחים שלא היה זכאי להפיקם כאשר אלה, בחלקם או ברובם, באו על חשבון עמיתים, היא מעסיקתו של הנאשם שנתנה בו אמון מלא והסמיכה אותו להוציא לפועל החלטות של ועדת ההשקעות כאשר הוא ישב מדי פעם באותו ועדות וכגורם בקיא ומנוסה בשוק ההון ידע ידוע היטב שניצול עמדה זו לצרכים פרטיים פוגע בין היתר לא רק במעסיקתו ובמאות אלפי החברים בקופות, אלא גם באמון הציבור בכלל בהגינותם ובשקיפותם של כל הפעילים בשוק ההון.

בכל הנוגע לחובת הנאמנות הנדרשת בניהול תיקי השקעות, נפסק בע"א 3654/97 יחזקאל קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ נג(3) 385 (1999) כך: "אין ספק בכך, כי ניהול תיקי השקעה, המצריך ביצוע של פעולות משפטיות בשם המשקיע כלפי צד שלישי, הוא בבחינת שליחות במובן חוק השליחות, תשכ"ה-1965. סעיף 8 רישה לחוק השליחות מטיל חובת נאמנות כללית על השלוח כלפי השולח. בין החובות מונה סעיף 8(1) כי השלוח "יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מיסמך הנוגעים לנושא השליחות..."; סעיף 8(3) אוסר על השלוח לעשות פעולת שליחות עם עצמו, והסיפה של סעיף 8(5) מורה, כי "...בדרך כלל יימנע מכל דבר שיש בו ניגוד בין טובת השולח ובין טובתו שלו או של אדם אחר". בנסיבות המתוארות הפר הנתבע משך שנים את האמון שניתן בו, ופעל תוך ניגוד עניינים מובנה ומתמשך.

ובהקשר של יחסי עבודה נקבע, בבית הדין הארצי לעבודה בעיניין ע"ע (ארצי) 2808-03-12 ימית סינון וטפול במים בע"מ - מלה קביטקה (10.11.2014), כי: "אף אנו סבורים כי נכונה קביעת בית הדין האיזורי לפיה מקום בו באה לעובד, שהוא מעין שלוח או נאמן של המעביד, טובת הנאה כתוצאה מהפרת חובותיו כעובד – הרי שזכאי המעביד לקבלת אותן טובות הנאה. מדובר בעיקרון יסוד המעוגן בדיני החיובים, ובכללם סעיף 1 חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979". בעניינינו, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם מבטחים, רו"ח זילברשטיין מחברת פרומתיאוס, רווחיו הכוללים של הנתבע בתקופה במחלוקת עמדו על סך 7.89 מיליון ₪ (סעיף 32 לחוות הדעת).

...

סיכום סיכומו של דבר, התביעה העיקרית מתקבלת ברובה, כך שהנתבע יפצה את מבטחים בסך 7,890,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפי הצורך, מבטחים רשאית להגיש לחתימת בית הדין תוך 30 יום פסיקתא מתאימה המופנית לקרנות ולקופות בהקשר זה. נדחות התביעות הנוגעות להשבת ההפקדות לתגמולים; להשבת שכר עבודה ששולם לנתבע; ותשלום בגין מס עבור שווי שימוש ברכב.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.