על פי סעיף 3.4 להסכם השכירות, הוענקה לריקושט בלעדיות למשך תקופת השכירות ולפיה מפעיל הקניון לא יקנה לכל גורם אחר זכות להפעיל חנות שמטרת עיסוקה דומה או זהה לריקושט, וכפי שהוגדר בסעיף 6.1 להסכם השכירות: "ניהול עסק שעיסוקו מכירת ציוד לטיולים, מחנאות, חיילים, נופש...".
יצוין, כי במסגרת הסכם השכירות החדש לא נכלל סעיף בלעדיות שכזה, לאחר שניתנו מספר החלטות של הממונה על ההגבלים העיסקיים כי מדובר בהסדר כובל אסור.
צריך להגביל את הספקים חוזית מלמכור מוצרים בחנויות מתחרות או בחנויות באותו מיתחם או איזור, אחרי שאנחנו משקיעים בלמתג את המוצרים של הספקים במיוחד המוצרים והמותגים החדשים, הם הולכים ומוכרים את מוצריהם לחנויות מתחרות.
מה גם שבפועל נקבע לא אחת, כי אין מקום להסדרי בלעדיות מסוג זה בהיותם הסדרים כובלים, ובפרט כאשר פתיחת החנות המתחרה נעשתה בסמוך לסיום הסכם השכירות, והסכם השכירות החדש לא כלל תניית בלעדיות.
סוף דבר
לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבעת מימשה את זכותה כדין לבטל ההסכם עם התובעת אשר הפרה ההסכם עימה הן בהיבט של הפרת הוראה בדבר איסור תחרות והן בהנתן הפרת חובת האמון שבמערכת יחסים מיוחדת זו.
לפיכך, אין לי אלא לדחות תביעת התובעת המבקשת לקבוע, כי הנתבעת הפרה ההסכם עימה שלא כדין.
...
סוף דבר
לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבעת מימשה את זכותה כדין לבטל ההסכם עם התובעת אשר הפרה ההסכם עמה הן בהיבט של הפרת הוראה בדבר איסור תחרות והן בהינתן הפרת חובת האמון שבמערכת יחסים מיוחדת זו.
לפיכך, אין לי אלא לדחות תביעת התובעת המבקשת לקבוע, כי הנתבעת הפרה ההסכם עמה שלא כדין.
אשר לתביעת התובעת להשבת השקעותיה בחנות, הרי שגם זו נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ .
