תיק תא"מ 41966-09-17 , תביעה כספית על סך 63,756 שעניינה פיצוי בגין איחור בפנוי מושכר, הפרה יסודית של הסכם השכירות וכן הפסדים כספיים שנגרמו לתובע, מר יריב הלל (להלן: "יריב"), לטענתו, עקב הפרת הסכם שכירות שנחתם בינו לבין שוכרי הנכס, מר ג'ורג' דוד ראובן והגב' חגית ראובן, הנתבעים 1 ו-2 (להלן: " דוד וחגית" בהתאמה) ונגד הערב להסכם, הנתבע 3, מר שלמה בן שטרית שהוא אחיה של חגית (להלן: "שלמה").
מכאן, שלא די בסתם הפרה של החוזה כדי להצדיק את ביטולו אלא נידרשת הפרה ממשית הפוגעת פגיעה חמורה וקשה באינטרסים הלגיטימיים של הנפגע.
עוד יש להוסיף כי הגם שמסעיף 7 (ב) לחוק חוזים תרופות עולה לכאורה הסדר שלילי באשר לשאלה האם יש ליתן ארכה למפר במקרה של הפרה יסודית, נקבע כי בדרך כלל מתן ארכת חסד למפר היא בגדר סעד מומלץ וחיוני לשם כינון זכות ביטול ההסכם.
נכתב כי להבטחת התחייבויות השוכר לפי הסכם זה, לרבות פינוי המושכר במועד, תשלום כל נזק שייגרם למושכר, תשלום דמי השכירות והתשלומים המוטלים על השוכר בהסכם זה, יפקיד השוכר במעמד חתימת ההסכם בידי המשכיר המחאה על סך 20,000 ₪ אשר ישמשו כבטחון לתשלום המיסים והתשלומים הנוספים כמפורט בסעיף 7 להסכם וכן נזקים כמפורט בסעיף 8.2 להסכם.
...
משכך, אני קובעת כי היה על יריב לגבות רק סך של 5,000 ₪ מהערב שלמה ולא סכום של 20,000 ₪.
סוף דבר
התביעה בתאמ 41966-09-17 הלל נ' ראובן ואח' מתקבלת בחלקה כך שהנתבעים 1-3 יישאו, יחד ולחוד, בסך של 5,000 ₪ לתשלום לידי תובע תוך 30 יום.
התביעה בתאמ 37223-07-17 בן שטרית נ' הלל מתקבלת ואני מורה על השבה תוך 30 יום של סך של 20,000 ₪ לידי החברה, מושכת השטר, בשים לב לכך שהצדדים לא העלו טענה של העדר יריבות ובשים לב שמדובר בחברת יחידים וכיוון שלא הובררו כאמור הנסיבות בהן הופקד שיק של חברה שאינה ערבה להסכם השכירות אלא שלמה כאדם פרטי ערב לו. לא מצאתי לנכון לפסוק רכיב של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש שהוא רכיב בשיקול דעת בית המשפט.
