בתחילה, ביום 15.10.2020, הגיש חיים לבדו תובענתו נגד דדון, תוך שאחיו אריה וגרושתו של זה, מרים, הוגדרו משיבים "פורמאליים". עתירתו של חיים: לבטלות שטר המשכנתא, בטענה כי בהיתחשבנות, שלמעשה כל כולה בינו ודדון, הרי שהחוב שהובטח במשכנתא נפרע, ולא היה מקום להמשך הליכי ההוצל"פ ולמינוי כונס הנכסים (זאת במנותק משאלת חוב אחר שנוצר במערך היחסים שבין חיים ודדון, ואינו קשור לשיטתו במשכנתה).
אין עגון לסברת המבקשים בתגובתם לתשובת דדון (סעיף 9), שלפיה החלטות בהליכי ההוצל"פ אינן מאיינות עתירה לבית המשפט לסעד הצהרתי באותו עניין: "ויובהר, מרגע שנימצא כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך לידון במכלול הטענות שמעלה המבקשת לעניין גובה החוב, ממילא אין מקום לקיים דיון כפול באותן טענות עצמן במסגרת המרצת הפתיחה" (עניין גוטמן הנ"ל, בפיסקה 19; וכן ראו: רע"א 1764/03 מארק נ' פרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים (17.5.2005)).
...
ביארתי בהחלטתי מיום 19.10.2020: דין הבקשה להדחות, שהרי לחיים אין כל מעמד להגשת בקשה כאמור, שהרי אינו בעל זכויות בדירה, זאת במובחן בראש ובראשונה מאחיו, שהחלטתו היא אם להגיש הליך ובקשה בעניין.
דין הבקשה לעיכוב הליכי המימוש להתקבל, זאת גם אם בדוחק רב.
יוער מראש כי לחיים אין כל זכות לעתור לסעד (אף ששעה שעתר עם אחיו, הוא יישא עמו בהתחייבות הכרוכה במתן הצו).
סוף דבר: הדירה מושא ההליך (רח' מלצר 38 בבני ברק), שבה מתגורר המבקש 2 והוא בעל זכויות בה (ואין חשיבות לשאלת זכויותיה של המשיבה 2 בה, שעה שלא השמיעה עמדה בהליך כאן), לא תימכר בגדרי תיק ההוצל"פ 527047-01-18, זאת עד החלטה אחרת בהליך העיקרי.
