סעדים זמניים בתביעות להפרת פטנטים: סוגים ושימושים

ביום 2.5.2005 הגיש זיטמן (שהיה בעליו הרשום של הפטנט אותה עת) לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המבקשת 1 (להלן: סלופארק) ואחרים בשל הפרת הפטנט על ידם וביום 27.5.2005 כרתו זיטמן, מובידום וסלופארק הסכם (להלן: ההסכם), לפיו סלופארק תקבל רשיון בלעדי לניצול הפטנט בישראל, בכפוף לזכויות מסוימות ששומרו בידי מובידום ובכפוף לתשלום תמלוגים למובידום על-ידי סלופארק מתוך מחזור הכנסותיה משירותי חניה בגין "שימוש במערכות חניה מסוג המערכת המופעלת על ידי סלופארק, בישראל או כל מערכת משופרת או אחרת הפועלת על פי העקרונות של הפטנט". בית המשפט המחוזי בירושלים נתן להסכם תוקף של פסק דין, ובפסיקתא נאמר, בין היתר, כי זיטמן העניק לסלופארק "רשיון לניצול בישראל של האמצאה, עליה ניתן הפטנט הישראלי, הרשום על שם התובע...". על יסוד ההסכם אף הודיעה סלופארק לרשויות מקומיות שונות כי היא בעלת רשיון ייחודי לניצול בישראל של הפטנט ובעלת זכות לשימוש בלעדי בשיטה לדווח על תפיסת חניה באמצעות טלפון סלולארי, וכי על כן אין צורך בעריכת מכרזים ביחס להפעלת מערכת חניה סלולארית.

בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי שיקוליו בבקשה לסעד זמני בתביעה שעניינה הפרת פטנט אינם שונים בעקרו של דבר מאלה המנחים אותו בדונו בבקשה לסעד זמני בכל הליך אחר; כי לערכאה הדיונית שיקול דעת לקבוע איזו מידה של בירור עובדתי נידרשת כדי להכריע בשאלת הזכות לכאורה וכי דרך כלל לא ייכנס בית המשפט במסגרת הדיון בסעד הזמני לעומקן של שאלות מקצועיות מורכבות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין באשר להפרה הנטענת של הפטנט, שכן אלו ראוי להן שתתבררנה בהליך העקרי.

לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי משהוכיחו המשיבות זכות לכאורה ושכנעו במידה הנדרשת לצורך הליך הביניים כי אין אף גורם בארץ המפעיל מערכת חניה סלולארית שלא על פי רשיון שניתן לו לשימוש בפטנט, נחה דעתו לעניין חיוניות הסעד ובאשר למאזן הנוחות קבע כי זה נוטה לטובת המשיבות, בעלות הזכויות בפטנט המופר לכאורה, וכי בנסיבות שנוצרו יש הצדקה למתן הסעדים הזמניים שנתבקשו בהדגישו כי מדובר בסעדים מצומצמים שעיקרם מניעת הרחבתה של פעילות המבקשים לגופים נוספים ולא פגיעה בפעילות הקיימת והמוצלחת של המבקשים, כטענתם, ברשויות המקומיות עימם התקשרו.

...

בתגובתם לבקשה לסעדים זמניים טענו המבקשים, בין היתר, כי לא הפרו את ההסכם אשר תוקן לטענתם בשנת 2006; כי המשיבות הן שמפרות את ההסכם בכך שחברו לחברה אחרת להפעלת מערכת על פי הפטנט במקומות שונים בארץ; כי ממילא דינו של הפטנט להתבטל בהיותו חסר תוקף; כי המערכת שמפעילה סלופארק אינה נופלת לגדר הפטנט; כי בכל מקרה אין לדון בבקשה לסעדים זמניים עד להכרעה בבקשה לביטול הפטנט שהגישה קומפרלס; כי בקשת המשיבות לוקה בשיהוי, בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב; כי לא ניתן היתר לפיצול סעדים וכי משנדונה תביעה כספית שהגישו המשיבות, דין תביעתם בעניין הפטנט להימחק ולבסוף טענו כי דין הבקשה להידחות על הסף ככל שהיא מופנית כלפי המבקש 2 באופן אישי.

דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

משלא ביקשו המבקשים, כאמור, רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר די בנימוקים שפירטתי לעיל לצורך דחיית בקשת רשות הערעור שבפניי, וכך אני מורה.

אשר על כן, הבקשה נדחית בלא שנתבקשה תגובה.

בפסק דין Merck נדונה הסוגיה האם עומדת לבעל האמצאה, שהגיש בקשה לרישום פטנט, זכות למנוע ממתחרה עשיית שימוש בעקרי האמצאה בתקופה שבין קיבול הבקשה לפטנט ועד להכרעה בהתנגדויות לבקשה (תקופת הביניים) והאם, ככל שחוק הפטנטים אינו מקנה במישרין תרופה כזו, ניתן להעזר לצורך מתן סעדים זמניים בדיני עשיית עושר ולא במשפט ובסעדים המוקנים מכוחם.

באותו עניין קבע בית המשפט, בין היתר, כדלקמן: "בתקופת הביניים שבין פירסום קיבול בקשת הפטנט ועד להחלטת הרשם בבקשה, אין בידי בעל האמצאה זכות קניינית באמצאה. זכותו הקניינית מתגבשת רק עם הענקת הפטנט, ככל שהרשם החליט להעניקו בעקבות הכרעה בהתנגדויות. בהיעדר זכות קניינית בתקופת הביניים, ובהיעדר ביטחון כי בסופו של יום יוענק פטנט, לא עומדת לבעל האמצאה, על פי חוק הפטנטים, זכות להגן על האמצאה כלפי כולי עלמא בדרך של קבלת סעדים כנגד הפרה, בין צוי מניעה, ובין פצויי הפרה. בשלב זה, תפיסת דין הפטנטים היא כי אין להגביל את התחרות החופשית בשוק בדרך של מתן סעדים כנגד המתחרה, שתכליתם לבלום את ניצולו של פרטי האמצאה, נשוא בקשת הפטנט, ושימושו בפרטיה. יחד עם זאת, גם לגבי תקופה זו אין החוק מקנה מעמד בכורה מוחלט לחופש התחרות. הוא קובע, כי מקום שמתחרה משתמש בפרטי האמצאה בתקופת הביניים, ובסופו של יום מוענק לבעל האמצאה פטנט, זכאי בעל הפטנט לתבוע פצויי הפרה מהמתחרה, המתייחסים לא רק לתקופה שלאחר מתן הפטנט אלא גם לתקופת הביניים, בטרם ניתן הפטנט, ממועד פירסום קיבול הבקשה ואילך." (ההדגשה בקוו הוספה – י.ש.).

לפיו כל הזכויות שיירות למעביד" (שם, סעיף 13); "החל משנת 2003 ועד לשנת 2009, הועסק מר טאוב כשכיר בחברת פורום בתפקיד של מנהל מחקר ופיתוח" (שם, סעיף 18); "ומר טאוב, שעבד כמנהל מחקר והפיתוח בחברה," (שם, סעיף 45); "ביום ... סיים מר טאוב את עבודתו בחברה ו וניתנה לו הודעה על הפסקת עבודה. במסגרת הודעה זו, התחייב מר טאוב בכתב להמשיך ולשמור על סודיות בכל הקשור עם פעולותיה של החברה ומידע מכל סוג אשר הגיע לידיו במסגרת עבודתו בחברה, ואף התחייב להעביר לחברה על חומר הקשור לחברה אשר נשאר בחזקתו." (שם, סעיף 85); "מר טאוב חזר על התחייבותו להמשיך ולשמור בסודיות את כל הפעילות של החברה, על פי חובת הנאמנות בין עובד ומעביד..." (שם); "התפטרותו של מר טאוב גרמה שבושם ועיכובים בפרויקט..." (שם, סעיף 88); "ההמצאה הנ"ל של מר יעקובי נחשפה למר טאוב בתקופת עבודתו אצל פורום במסגרת תפקידו כמנהל מחקר ופיתוח." (שם, סעיף 109).

...

תמצית טענות התובעים בתגובה לבקשה יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: מדובר בתביעה חוזית במהותה ולא בתביעה בגין הפרת פטנט, בטענה כי התובעים הינם בעלי האמצאה ולא מדובר בתביעה המופנית כלפי מתחרים זרים אשר ניצלו לרעה את פרסום הבקשה בעת קיבולה על מנת להעתיקה, אלא תביעה שמהותה הפרה חוזית ונטילת הזכויות הקנייניות של פורום, השייכות לה מכוח ההסכם בין הצדדים.

באשר לטענות הנתבעים ביחס לעילת התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים, אני סבור כי, בשלב מקדמי זה לא ניתן לקבוע האם יש מקום לסלק על הסף את התובענה בעילה זו, בין היתר, לנוכח ההלכה לפיה ככלל, בבוא בית המשפט לשקול אפשרות לסילוק על הסף, ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (ראה: רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (פורסם בנבו, 26.4.2006); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 1.9.2005); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 9.10.2003)).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה.

אני מורה על מחיקת עילות התביעה החוזיות ועילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט כלפי חברת קריאייטיב ובלאו הכי עילות אלו תמחקנה באשר לנתבע 4 (לגביו לא נטען במפורש ע"י הצדדים בבקשה לסילוק על הסף).

המשיבה 2, שהמשיב 1 הוא בעל השליטה בה, עוסקת, בין היתר, בייצור ובשיווק סוג מסוים של תריסים אשר לגביו רשום פטנט על שם המשיב 1 (להלן - הפטנט).

לאור השוואה שערך בין התביעות שהגישו המשיבים לרשם הפטנטים עובר לרישום הפטנט לבין המוצר המתחרה, הגיע בית המשפט למסקנה לכאורית, כי במוצר המתחרה יש משום הפרה של הפטנט, מאחר שהמבקשים עושים שימוש בעיקר האמצאה שבו.

השיקולים שמפעיל בית המשפט בדונו בבקשה לסעד זמני בתביעה בגין הפרת פטנט אינם שונים, באופן עיקרוני, מאלו המנחים אותו כאשר הוא מתבקש ליתן סעד זמני במסגרת הליך בכל נושא אחר.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאור הנתונים שהוצגו בפניי בבקשת רשות הערעור על נספחיה השונים מסקנה זו נראית לי, על פניה, סבירה.

זאת ועוד, מאחר שבית המשפט לא היה מחויב לדון בשאלה בדבר מידת ההתקדמות ההמצאתית הגלומה בפטנט, לא היה עליו להידרש, בשלב זה, לטענה כי הפטנט ראוי להגנה רק כלפי מוצרים הזהים לו. אף הקביעה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המשיבים, נוכח הצורך להגן על זכותם ליהנות מפרי אמצאתם, מקובלת עליי.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא צורך בתשובה.

הפטנט כולל את החומר הפעיל רוזיגליטזון מליאט (Roziglitazone as Maleate), אשר משמש את התובעת 2 לייצור התרופה "אבנדיה" (Avandia), המיועדת לטיפול בסוכרת מסוג 2 (Type 2 Diabetes) (שתי התובעות תיקראנה להלן – "ביצ'ם").

יצוין, כי בדיון שהתקיים בפני כבוד השופט זפט ביום 31/10/02, בבקשה לסעדים זמניים שהגישה ביצ'ם, ניתן בהסכמת הצדדים צו מניעה זמני כנגד אוניפארם האוסר עליה שיווק, מכירה ומסירה של התרופה רוזי בישראל ומחוצה לה, עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי, ובכפוף להתחייבות עצמית של ביצ'ם. ביום 13/4/04 (כשנה וחצי לאחר הגשת התובענה) הגישה ביצ'ם בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שתתווסף עילת תביעה של ניצול האמצאה נושא בקשת פטנט מספר 136424 (להלן: "הבקשה לפטנט"), שהוגשה ביום 14/12/98 לגבי "הידראט של מלח חומצה מלאית של 5-[4-[2-(N-מתיל-N-(2-פירידיל) אמינו) אתוקסי] בנזיל] תיאזולידין-4,2-דיאון, ותכשירי רוקחות המכילים אותו" (בש"א 8678/04).

למעשה, אוניפארם מעולם לא הכחישה בפה מלא את טענת ההפרה שהופנתה כלפיה בדבר השמוש שהיא עושה בחומר רוזיגליטזון מליאט, הנתבע בתביעה 4 של הפטנט, והתחמקה מכך בהעלאת טענות מטענות שונות.

...

על-יסוד טענות אלה, עותרת ביצ'ם לצוו מניעה שיאסור על אוניפארם כל עיסוק מסחרי, לרבות ייצור, הפצה, מכירה, יצוא, יבוא, הצעה או הצגה למכירה, שיווק ופירסום של תרופה המכילה רוזיגליטזון, או רוזיגליטזון מליאט, או כל תרכובת אחרת הנופלת בגדר הפטנט.

Quantitative analysis by LC/MS/MS of the Rosi 4 tablet, batch 2111812 indicates that the dosage of rosiglitazone is approximately 3.6 mg.” (עמ' 2 לדו"ח) למסקנה זו הגיעה גםClare Anderton, החתומה על דו"ח אנאליזה ממרץ 2004 (נספח F לתצהיר רומן).

לאור האמור לעיל, ובהתבסס על הראיות שהונחו בפניי, אני קובעת כי אוניפארם הפרה את הפטנט נושא התובענה, ועל כן, יש לבחון שמא צודקת אוניפארם בטענתה כי הפטנט חסר תוקף.

המשיבה 2, שהמשיב 1 הוא בעל השליטה בה, עוסקת בין היתר בייצור ובשיווק של סוג מסוים של תריסים אשר לגביו רשום פטנט על שם המשיב 1 (להלן – הפטנט).

לאור השוואה שערך בין התביעות שהגישו המשיבים לרשם הפטנטים עובר לרישום הפטנט לבין המוצר המתחרה, הגיע בית-המשפט למסקנה לכאורית כי במוצר המתחרה יש משום הפרה של הפטנט, מאחר שהמבקשים עושים שימוש בעיקר האמצאה שבו.

השיקולים שמפעיל בית-המשפט בדונו בבקשה לסעד זמני בתביעה בגין הפרת פטנט אינם שונים, באופן עקרוני, מאלו המנחים אותו כאשר הוא מתבקש ליתן סעד זמני במסגרת הליך בכל נושא אחר.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

לאור הנתונים שהוצגו בפניי בבקשת רשות הערעור על נספחיה השונים מסקנה זו נראית לי, על פניה, סבירה.

זאת ועוד, מאחר שבית-המשפט לא היה מחויב לידון בשאלה בדבר מידת ההתקדמות האמצאתית הגלומה בפטנט, לא היה עליו להידרש, בשלב זה, לטענה כי הפטנט ראוי להגנה רק כלפי מוצרים הזהים לו. אף הקביעה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המשיבים נוכח הצורך להגן על זכותם ליהנות מפרי אמצאתם, מקובלת עליי.

אשר-על-כן הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא צורך בתשובה.