מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

סעדים וחשיפות בעידן האינטרנט

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

הפרה בהתאם לחוק עוולות מסחריות, התשנט -1999 התובעת טענה כי במעשיו הנתבע בצע עוולה של גזל סוד מסחרי בנגוד לסעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט -1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), וכי התובעת זכאית לסעד על פי חוק זה. אבחן טענה זו. להלן הוראות החוק הרלוואנטיות: סוד מסחרי – "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובילבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו"; גזל סוד מסחרי (א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: (1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השמוש הוא בנגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; בדברי ההסבר להצעת חוק עוולות מסחריות, התשנט -1999 ה"ח הממשלה 347 נכתב בהקשר זה בין היתר: "כגזל סוד מסחרי ייחשב גם מצב שבו המידע הגיע לאדם כדין (למשל, במהלך עבודתו אצל מעביר בעל הסוד), אך הוא השתמש בו לצרכיו או העביר אותו לאחר (העברה לאחר גם היא סוג של שימוש) שלא כדין. בענין זה, דהיינו, כאשר הסוד הגיע לאדם כדין, נידרשות עילות מוגדרות כדי למנוע ממנו לעשות בו שימוש או לחשוף אותו, עילות כאלה הן הפרה של יחסים חוזיים או יחסי אמון; מובן שאם הסוד ניטל ללא הסכמה גם השמוש בו יהווה עוולה". אני סבורה כי הוכח כי הנתבע גזל סוד מסחרי של התובעת בהתאם לאמור בחוק.
לאור האיסור שנקבע בהסדר הגישור, חובה היה עליו לעשות כן. אכן, יש לקבל את הטענה כי בעידן באנטרנט קיים מידע בדבר לקוחות הפתוח לכל.
...
ל.ה.צ.) "ככל שמי מלקוחות מד אופ נכון להיום יפנה אל מר עמירם צופי , כי אז מתחייב עמירם צופי לכבד את התחייבותו ולא למכור להם ציוד מתחרה". לצורך בחינת השאלה האם הקוסמטיקאיות עימן התקשרה הנתבעת היו לקוחות של התובעת במועד החתימה על הסכם הגישור, אני סבורה כי יש לקבל את טענת התובעת כי ככל שמדובר בקוסמטיקאית שרכשה ציוד של התובעת ועשתה בו שימוש וניהלה כרטסת הנהלת חשבונה פעילה נכון למועד הסכם הגישור, יש לראותה כלקוחה של התובעת.
על כן התביעה כנגדה נדחית.
סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך של 300,000 ש"ח, וכן שכ"ט והוצאות בסך של 43,500 ש"ח. בנסיבות, התביעה כנגד הנתבעת תדחה ללא צו להוצאות.
לאור האמור, אני מורה על מחיקת התביעה ופוסקת הוצאות בגין המחיקה בסך של 7,500 ₪ שישולמו לתובעת (הנתבעת בהליך זה) .

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כך כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין (ההדגשות אינן במקור): "הסעד שמתבקש בעניינינו הוא חריג. מדובר בניסיון לירתום, עוד בטרם משפט, את מערכת המשפט ואת הצד השלישי לצורך קיום חקירה שתביא לחשיפת זהותו של מעוול על-מנת שניתן יהיה להגיש נגדו תביעה אזרחית. מדובר למעשה בהליך מעין-חקירתי שבית המשפט מגויס לו בהליך מקדמי במתכונת כזו או אחרת. הליך זה אינו טריביאלי, הוא מערב שקולי מדיניות מורכבים והוא מצריך הסדרה חקיקתית. יובהר, כי אין בדברינו אלה כדי לסגור את השער בפני המבקשים לחשוף את זהותם של מעוולים ברשת האנטרנט. ראשית, כאשר מתבצעת באנטרנט עוולה שהיא גם עבירה, קיימת אפשרות לנפגע להגיש תלונה, וחזקה על רשויות האכיפה שתפעלנה את סמכויות החקירה והבדיקה המסורות להן מכוח הדין; הן ולא בית המשפט. שנית, יש להניח ולקוות כי בסופו של דבר תיתקבל חקיקה שתסדיר באופן בהיר ומפורט את הנושא הנידון, תיצור את המסגרת הדיונית הראויה ותתווה את האיזון בין השיקולים שלעניין." כב' השופט אדמונד לוי, תמך בעמדתו כב' השופט ריבלין וציין בחוות דעתו: "חיובה של ספקית אינטרנט לגלות לתובע את זהותו של נתבע-בכוח, אין לו קיום משל עצמו... אין היא קיימת, נכון לעת הזו, בכללי המשפט האזרחי המסדירים את היכולת להגיש ולברר תובענה אזרחית, שהצדדים לה הם זה המלין על פגיעה בשמו הטוב, ומי שנטען כי הוציא את דיבתו רעה. היא אינה מצויה אף בהוראת חוק, המתוה מסגרת לבירורו של סיכסוך שבין התובע לבין הספקית...חסר זה מקורו, כפי שציינו חברי, בפיגורו של הדין החקוק אחר המציאות הטכנולוגית. וכידוע, אין זו הסוגיה היחידה הקשורה ברשת האנטרנט ונדרשת להסדר חקיקתי, אשר ככל שיקדים לבוא כן ייטב. אולם, אותו הסדר מחייב היתייחסות למכלול רחב של פרמטרים. השלכותיו רבות, והן משתרעות הרחק מעבר לגדרה של השאלה העומדת לדיון...מבלי למעט מן הקושי הפוקד בעלי דין בהמתינם להסדר אשר מבושש לבוא, אין אלו סוגיות ההולמות את קביעתם של הסדרים ראשוניים בהלכה פסוקה. תפקיד המחוקק הוא, ויש להניח כי זה ירים את הכפפה ויפעל להשלמת הטעון השלמה בהקדם". עקרון פרשני דומה הנחה גם את כב' השופט (בדימוס) חשין, שדן בעיניין חוקיות תעמולה באנטרנט מתוקף תפקידו כיו"ר ועדת הבחירות (תב"מ 16/01 סיעת ש"ס נ' ח"כ אופיר פינס, פ"ד נה(3) 159 (2001) (להלן: "פרשת סיעת ש"ס").
העותרת טענה כי הסיבה בגינה החוק לא הזכיר את האנטרנט נעוצה בכך שלא צפה את ההתקדמות הטכנולוגית – בדומה לטיעון שמעלה המדינה בעתירה כאן - אולם נקבע כי תהא הסיבה לחסר בחוק אשר תהא, אין בכך כדי להצמיח סמכות יש מאין: "השאלה הנשאלת היא איפוא אם נכון, ראוי ולגיטימי הוא כי נעשה היקש מן הרדיו והטלויזיה לאינטרנט, ונקבע כי הגבלות החלות על הרדיו והטלויזיה תחולנה על האנטרנט אף-הוא. גם טענתה זו של העותרת אינה מקובלת עליי, ומטעמים שאמנה בסמוך. ראשית לכול, כפי שאמרנו לעיל, אל-לנו לקרוא אל תוך החוק איסור או הגבלה שלא נקבעו בו, ואיסור על תעמולה באנטרנט או הגבלתה בכל דרך שהיא, לא ראינו בחוק. עיקרון היסוד של חופש הביטוי אף הוא לא יתיר לנו עשייתו של היקש שעניינו איסור... נאמר לבסוף, ודברינו אלה מכוונים עצמם לעתיד לבוא: עתירה זו המונחת לפנינו שבה ומעלה – וביתר שאת – את שאלת התאמתו של חוק התעמולה לימינו שלנו. ובעצם, את שאלת התאמתו של כל קורפוס החוקים שאנו חיים על-פיהם לעידן האנטרנט והמידע. איסורים שאסרו הוראות חוק התעמולה אפשר היו יפים לשעת חקיקתם, בשנת תשי"ט-1959, אך דומה כי אין אלה – למצער, מקצתם – הולמים עוד את העולם שאנו חיים בו. אכן, גם אם נשתנתה התשתית אשר שימשה יסוד לחקיקתו של חוק התעמולה ונפתחו ערוצי ביטוי חדשים, לא מצאתי מה טעם אחסום אנוכי את דרכם של אלה... לא זה המקום ולא זה הזמן כי ניפתח רעיונות אלה כולם – אף לא את חלקם – ונסכם באומרנו שמלאכה ראויה היא למחוקק כי יתכבד בה. ונקווה כי אכן יעשה המחוקק את המוטל עליו." דברי בית המשפט העליון וכב' השופט (בדימוס) חשין יפים לענייננו, אף מכוח קל וחומר.
...
אשר על כן, טענת המדינה לדחיית העתירה על הסף – נדחית.
המסקנה מכל האמור לעיל, היא כי פרשנות תכליתית, אובייקטיבית וסובייקטיבית מוליכה למסקנה כי סעיף 229 לחוק העונשין לא מעניק למפקד המחוז את הסמכות להורות לספקיות לחסום גישה לאתרי הימורים.
סוף דבר: מסקנתי היא כי לאור פרשנות לשונית ותכליתית של חוק העונשין, למפקד המחוז לא הייתה סמכות להוציא את הצווים נשוא העתירה.
אשר על כן, דין העתירה להתקבל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

היצירה זכתה לוויראליות לא מבוטלת, נחשפה לעשרות אלפי עוקבים אשר חלקם הוסיפו סימני חיבוב (LIKE), הגיבו ושיתפו את היצירה וכל זאת מבלי שידעו כי הם מפרים זכויות יוצרים.
בת.א. 57923-10-19 ברדוגו נ' הסוכנות היהודית (פורסם בנבו) נקבע כי בעידן המרשתת והרשתות החברתיות, יש בהעתקת יצירה ופירסומה בעלויות אפסיות כדי לפגוע פגיעה קשה ביוצר אשר השקיע מחשבה, זמן וממון רב כדי ליצור את היצירה ויש בשימוש האמור כדי לפגוע בערך היצירה וביכולת היוצר למכור אותה לקהל לקוחות בכח.
שיעור הפצוי התובע עתר בכתב התביעה לחייב את הנתבעת בסעדים שלהלן: - פיצוי נפרד בגין הפרת הזכות הכלכלית בסך כולל של 35,000 ₪.
...
לחילופי חילופין טענה שממילא הפרמטרים לקביעת גובה הפיצוי לפי סעיף 56(ב) לחוק זכות יוצרים- התשס"ח- 2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים") מובילים למסקנה שגובהו של הפיצוי צריך להיות סימלי בלבד, ובכל מקרה- על הצד הנמוך.
סוף דבר ביהמ"ש מחייב את הנתבעת לשלם לתובע כלהלן: הסך הכולל של 14,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עם זאת, מאחר ועברו כשנתיים, המהוות כמעט שנות דור כשמדובר בעידן הדיגיטלי, מצאתי להביא התפתחויות שונות בארץ ובעולם בשאלת ההסדרה המשפטית של רשת האנטרנט בכלל, ושל חשיפת זהות גולשים בפרט.
קבעתי כי: "יש ליתן משקל גבוה לחופש הביטוי באנטרנט, אלא במקרים חריגים בהם ראוי כי זכותו של הגולש לביטוי תיסוג מפני האינטרס שעומד מנגד. אינטרס כזה עשוי להיות אינטרס של הגנת הציבור או שלום הציבור. אלו הם אותם מקרים בהם יתכן שמעשיו של גולש האנטרנט עולים כדי מעשה פלילי, אז ייסוג חופש הביטוי וזכותו לפרטיות. במשפט האזרחי, מדובר במקרים חריגים וקיצוניים ביותר. האיזון הראוי, בהקשר של לשון הרע, כדי לא לפגוע יתר על המידה בשימוש ברשת האנטרנט, יאפשר גילוי באותם מקרים שעשויים להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע. כלומר, כאשר מקרה הבא בפני בית המשפט עשוי להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע שנעשתה כלפי המבקש, קיים אינטרס ציבורי להגביל את חופש הביטוי באנטרנט, ולתת סעד למבקש." בעקבות החלטה זו ניתנו מספר החלטות על פי אותו מבחן בבתי משפט נוספים.
...
גם אם, כפי שיש הטוענים, הם עושים זאת ממניע כלכלי של משיכת יותר גולשים המעדיפים לגלוש באיזור "נקי" ומהוגן, התוצאה היא שחשובה.
לסיכום, יינתן צו לחשיפת זהות גולש באינטרנט בטענה שפרסם דברי לשון הרע כאשר מהפרסום עולה לכאורה כי הדברים שנאמרו מהווים עבירה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע.
נראה לי כי אם יש תרומה מרכזית לרשת האינטרנט, זהו אחד המקרים המעידים על כך. כותב בפורום העוסק בקרית אונו, מעלה חשדות חמורים עליהם שמע בנוגע לעו"ד סבו, המעמיד עצמו לבחירה למשרה המוניציפאלית הרמה ביותר – ראש העירייה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו