סעד כספי בגין הטרדה ממושכת

בפסק דינו של בית המשפט קמא נושא הבקשה, נדחו בין היתר, טענות הקזוז שהעלו המבקשים וטענות כספיות אחרות, מחמת הרחבת חזית אסורה (שכן בתחילה לא התבקש סעד כספי) וכן, מחמת מעשה בית- דין נוכח פסק הדין בתביעה הנוספת (ובתביעה הזהה).

כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין שבו זכה; האנטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחזוק היציבות, היעילות והודאות המשפטית; וכן, השאיפה להמנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בעירעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור (בש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר, ניתן ביום 14/5/2011).

אשר לשיקולים הרלבאנטיים לעניין, כך נקבע בבש"א 9159/04 חשקורי נ' בובליל (עניין חשקורי): "5. ... אין די בכך שבעל דין טוען לקיומו של הליך תלוי ועומד, בכדי לזכות בהארכת מועד. כך, ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ובעיקר לשאלת הקשר שבינו ובין העירעור שיש להגישו. ככל שהמדובר בהליך שההכרעה בו מהותית יותר לנשוא העירעור ומשליכה ממשית על עצם הצורך בעירעור, בהכרעה בו או בהיקפו, כן תגבר עוצמתו של הטעם להארכת המועד, במסגרת בחינת קיומו של 'טעם מיוחד'. נידרש, על כן, כי יהא מדובר בקיום הליך משפטי 'באותו הענין' [...] המדובר באמת מידה מחמירה על פיה בדרך כלל אין מאפשרים להציג עילה חדשה או עניין שאינו תלוי ועומד [...] זאת ועוד: אין די בבחינת סוג ההליך והקשר שלו לערעור שיש להגיש, אלא ניתן לבחון נסיבות נוספות. כך, למשל, יש חשיבות לסכויי ההליך התלוי ועומד. ככל שמדובר בהליך שסכוייו טובים יותר, יש הצדקה עניינית חזקה יותר להארכת המועד להגשת העירעור שכן סביר יותר להניח - בהנחה והמדובר בהליך תלוי ועומד רלבאנטי - כי העירעור יתייתר או ישונה. אולם, ככל שהמדובר בהליך שסכוייו נמוכים או אפסיים, יקשה יותר להאריך המועד להגשת העירעור רק בשל קיומו של הליך תלוי ועומד. לבסוף, נראה כי יש ליתן משקל לא רק לרלבנטיות ההליך התלוי ועומד וסכוייו, אלא גם למסגרת הזמן בה יוכרע. ככל שמדובר בהליך מורכב יותר, או במסגרת דיונית סבוכה יותר, תהא משמעות רבה יותר להארכת המועד לשם הגשת העירעור עד להכרעה בהליך התלוי ועומד. במובן זה, האנטרס של בעל הדין שכנגד שפסק הדין נשוא העירעור יהא חלוט נמצא נפגע יותר, ככל שההמתנה להכרעה בהליך תלוי ועומד, תהא ממושכת יותר. ודוק: אין זו רשימה סגורה של שיקולים. אלו הן נסיבות מסוימות שמן הראוי לבחון אותם שכן משקפות הן את האיזון העקרוני בין המגמות השונות שביסוד הסמכות להאריך המועד בשל קיומו של 'טעם מיוחד'. הינה כי כן, קיומו של הליך תלוי ועומד יכול שישמש 'טעם מיוחד' לשם הארכת המועד, אולם יש לבחון את כלל נסיבות העניין בכל מקרה לגופו." (כב' הרשם מרזל כתוארו אז, מיום 20/10/04) באותו עניין נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שכן המבקש לא ביסס כיצד יהיה בהליך התלוי ועומד כדי לייתר את העירעור או לשנות את הקפו, לא ברור כי מדובר "באותו עניין", סכוייו של ההליך התלוי ועומד אינם גבוהים וההכרעה בו יכול שתימשך זמן רב, מה שיביא לדחייה ממושכת של הגשת העירעור.

...

מן הכלל אל הפרט לאור האמור וביישום הדין לענייננו סבורני, כי לא עלה בידי המבקשים לעמוד בנטל המוטל עליהם להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" כנדרש לצורך הארכת המועד.

מקובלת עליי טענת המשיב כי המבקשים לא פירטו באופן המניח את הדעת (אם בכלל) את הצורך להמתין להכרעה בהליך הנוסף על מנת להגיש את הערעור על פסק הדין קמא.

סבורני כי לא עלה בידי המבקשים להבהיר באיזה אופן, אם בכלל, ישפיע ההליך הנוסף על הערעור ולא נחה דעתי כי מכלול השיקולים מצדיק את הארכת המועד.

לאור כל האמור, לא נמצא שהוכח קיומו של טעם מיוחד ומשכך, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור עד לאחר הכרעה סופית בהליך הנוסף.

בכתב התביעה ביקשה התובעת היתר פיצול סעדים לשם הגשתה של תביעה כספית בגין מלוא הנזקים הנגרמים וממשיכים להגרם כל עוד לא נעשים התיקונים הנדרשים ואשר טרם התגבשו במועד הגשת התובענה.

עוד נקבע בפסיקה כי אין כל הצדקה לאפשר לתובע להטריד בעל הדין שכנגד פעם נוספת, ולו גם לבירור שאלה של סעדים כספיים, אם ימצא זאת לנכון.

התכלית המונחת בבסיס הסמכות ושיקול הדעת אשר הוקנו לבית המשפט להתיר פיצול סעדים, נועדה למנוע את הצורך בהתדיינויות ממושכות.

...

דיון והכרעה אקדים אפילוג לפרולוג, ואבהיר כי לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי כי מדובר במקרה החריג המצדיק מתן היתר לתובעת רשות לפיצול סעדים.

ברע"א 1399/11, קופת עליה - אגודה שיתופית לאשראי בע"מ נ' לזרום חברה קבלנית לבנין ופיתוח בע"מ [19.01.2012], נקבע כי : "מטרתו של החריג 'למנוע במקרים ראויים, על ידי מתן רשות לפיצול הסעדים, טענה של מעשה בית-דין, הנובעת ממיצוי העילה שבה נתבע רק אחד מהסעדים שנצמחו מאותה עילה או חלק מהם'... אותם מקרים ראויים הם מקרים בהם הכלל של מעשה בית דין עלול לפגוע במימוש זכויותיו המהותיות של התובע, עד שאין עוד הצדקה להחמיר עימו עד כדי כך באמצעים דיוניים. במילים אחרות, לבית המשפט מסור שיקול הדעת כדי לערוך איזון בין האינטרסים העומדים בבסיס כלל השתק העילה לבין האינטרסים של התובע, העלולים להיפגע בנסיבות המקרה המסוים. ההיתר לפיצול יינתן רק באותם מקרים בהם מצא בית המשפט כי יש להעדיף את האינטרס הלגיטימי של התובע לפיצול הסעדים בתובענות שונות על פני האינטרס של הנתבע וטובת הכל...

סוף דבר ניתנת לתובעת רשות לפיצול סעדים.

עוד נקבע בפסיקה כי אין כל הצדקה לאפשר לתובע להטריד בעל הדין שכנגד פעם נוספת, ולו גם לבירור שאלה של סעדים כספיים, אם ימצא זאת לנכון.

התכלית המונחת בבסיס הסמכות ושיקול הדעת אשר הוקנו לבית המשפט להתיר פיצול סעדים, נועדה למנוע את הצורך בהתדיינויות ממושכות.

...

דיון והכרעה אקדים אפילוג לפרולוג, ואבהיר כי לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי כי יש להתיר לתובעת רשות לפיצול סעדים בהתאם לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ואנמק.

ברע"א 1399/11, קופת עליה - אגודה שיתופית לאשראי בע"מ נ' לזרום חברה קבלנית לבנין ופיתוח בע"מ [19.01.2012], נקבע כי : "מטרתו של החריג 'למנוע במקרים ראויים, על ידי מתן רשות לפיצול הסעדים, טענה של מעשה בית-דין, הנובעת ממיצוי העילה שבה נתבע רק אחד מהסעדים שנצמחו מאותה עילה או חלק מהם'... אותם מקרים ראויים הם מקרים בהם הכלל של מעשה בית דין עלול לפגוע במימוש זכויותיו המהותיות של התובע, עד שאין עוד הצדקה להחמיר עימו עד כדי כך באמצעים דיוניים. במילים אחרות, לבית המשפט מסור שיקול הדעת כדי לערוך איזון בין האינטרסים העומדים בבסיס כלל השתק העילה לבין האינטרסים של התובע, העלולים להיפגע בנסיבות המקרה המסוים. ההיתר לפיצול יינתן רק באותם מקרים בהם מצא בית המשפט כי יש להעדיף את האינטרס הלגיטימי של התובע לפיצול הסעדים בתובענות שונות על פני האינטרס של הנתבע וטובת הכל...

סוף דבר ניתנת לתובעת רשות לפיצול סעדים.

בפניי ערעור על פסק דינו של כב' השופט רונן פלג בתיק תא"מ (שלום כ"ס) 50493-03-15 רבקה סוילם נ' רחל תורג'מן (פורסם בנבו, 26.04.2018), בגדריו התקבלה תביעת המשיבים לסעד כספי בגין מיטרד, וניתן צו עשה כנגד המערערת להסטת מצלמות הפוגעות בפרטיות המשיבים.

על קצה המזלג ייאמר, שבין דיירי הרחוב מיתנהל סיכסוך ממושך אשר ראשיתו לפני כעשרים שנה, עת ניבנו הבתים ברחוב דוד רזיאל.

בפני ביהמ"ש קמא הוצג מיסמך שבו נטען כי גב' תורג'מן מטרידה את דיירי הרחוב וגורמת להם לעוגמת נפש רבה.

...

סבורני, כי בימ"ש קמא נתן משקל לכל אלו בפסיקת ההוצאות, ואין מקום להתערבותי בעניין זה. סוף דבר, הערעור נדחה, למעט הפחתת 4,000 ₪ מגובה הפיצוי שקבע בימ"ש קמא והעמדתו על סך של 26,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בבית המשפט קמא ועד לתשלום בפועל.

בהתחשב בתוצאות הערעור (כשרובו נדחה) אני מחייב את המערערת לשלם למשיבים 1-2 ביחד ולחוד שכ"ט עו"ד ערעור זה בסך כולל של 5,400 ₪ ולמשיב 3 סך כולל של 2,700 ₪.

ככל שהמערערת שילמה למשיבים 1-2 את סכום פסק הדין של בית המשפט קמא יופחת סך של 4,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בבית המשפט קמא ועד למועד התשלום בפועל, מסכום החיוב הנ"ל בסך של 5,400 ₪ ובמקרה שכזה תשלם המערערת למשיבים 1-2 רק את היתרה.

בעטיים של שלטים אלה ומספר אירועים נוספים, הגישה התובעת נגד הנתבעת את התביעה דנן הכוללת סעדים כספיים בגין פירסום לשון הרע, הסגת גבול ופגיעות נוספות בה ובאנשיה שייחסה לנתבעת, וכן סעד של צו עשה קבוע כאמור.

עוד עתרה התובעת לפצוי, מבלי לנקוב בסכום, בגין הסגת גבול ובגין הטרדת עובדי התובעת ובעלי מיקצוע מטעמה, אך בשלב ההוכחות ובהמשך אף בסיכומים מטעמה זנחה התובעת את עניין הסגת הגבול והטרדת עובדיה ועל כן לא אדרש לטענות אלו בפסק-הדין.

לדברי הנתבעת, העבודות נעשו בהתאם להיתר בנייה שניתן לאחר החתימה על הסכם המכר, וקיומו הוסתר מרוכשי הדירות, כאשר עבודות הבנייה בוצעו בחוסר מקצועיות ופגעו ברכוש המשותף, וכי העבודות נמשכו תקופה ממושכת תוך גרימת אי נוחות רבה לדיירים ויצירת מפגעי רעש בלתי סבירים.

...

לצורך העניין הנבחן עתה אין צורך לבחון האם פעלה הנתבעת כדין וכפי שהיה עליה לפעול אלא האם פעלה בתום לב, וכאשר עליי לבחון האם על פי אמונתה וכוונתה נהגה באופן שאינו מצביע פוזיטיבית על העדר תום לב סבורני כי בשים לב לכך שלא קבלה ייעוץ משפטי ונוכח תחושות הפגיעה הקשות שלה כלפי התובעת ניתן לקבוע שאין מדובר במי שהתכוונה לפעול באופן בלתי סביר או בלתי חוקי, גם אם פעולתה בפועל היתה שלא כדין.

מאחר שקבלתי את טענות הנתבעת בדבר קיומן של הגנות ביחס לפרסומיה דין התביעה להדחות וככלל היה מקום לפסוק הוצאות לזכותה, אך בשים לב לכלל האמור לעיל ונוכח הוראת תקנה 152 לתקנות אני מוצא כי יש להעמיד את ההוצאות לטובתה על סכום מינורי.

סוף דבר נוכח כלל המפורט לעיל התביעה נדחית.