התובענה הנוכחית
ביום 10.8.2021 הגישו התובעים את כתב התביעה הנוכחי לבית משפט זה ובו ביקשו "צו מניעה קבוע שיאסור את מניעת כניסת התובעים לאצטדיון טדי בעת משחקי בית"ר ירושלים ולמתן פסק-דין הצהרתי לפיו מניעת כניסת התובעים מנוגדת לחוק איסור הפלייה, מנוגדת לחוק איסור אלימות בספורט, פוגעת בחופש התנועה ובזכות הקניין של התובעים מתוך מניעים פסולים ואסורים וכן כספי פיצוי ללא הוכחת נזק".
הבקשה הנוכחית לסעד זמני
בגדרי התובענה דנן, הגישו התובעים ביום 11.8.2021 את הבקשה הנוכחית לסעד זמני "למתן צו מניעה זמני שיאסור את מניעת כניסת התובעים לאצטדיון טדי בעת משחקי קבוצת בית"ר ירושלים". התובעים טענו בבקשה כי מניעת כניסתם למשחקים מפלה אותם מחמת השתייכותם לאירגון לה פמיליה בנגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים; בנגוד לחוק איסור אלימות בספורט; ובנגוד לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו.
וראו גם דברי כב' השופט סולברג ברע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 בע"מ (2013):
"הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על צו עשה זמני המשנה את מצב הדברים הקיים ואשר כמוהו כסעד המלא שנידרש בתובענה, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה" (שם, בפיסקה 32 להחלטה.
...
לאור כל האמור לעיל, ובמסגרת הבקשה שהוגשה, לא הוכיחו המבקשים עילת תביעה שהיא תנאי יסוד לקבלת סעד זמני.
התובעים גם סברו, כאמור, שאין מקום לדרוש מהם הפקדה כספית כלשהי לצורך הסעד הזמני שביקשו, וזאת חרף הוראת תקנה 96(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2019 הקובעת כי זולת במקרים מיוחדים "המבקש [סעד זמני] יפקיד ערובה מספקת...".
שיקולי מאזן הנוחות מובילים אף הם למסקנה לפיה יש לדחות את הבקשה לסעד זמני.
בנסיבות אלו, משעה שסיכויי ההליך הם כאלו שאינם מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה, משעה ששיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת הנתבעים, ומחמת שמדובר בבקשה לצו עשה זמני החופף את הסעד שהתבקש בתביעה העיקרית, ואף מבלי להרחיב בנוגע לטענת השיהוי וטענת חוסר תום הלב שהעלו הנתבעים – דין הבקשה לסעד זמני להידחות.
אשר על כן, הבקשה לסעד זמני בנוגע לתובעים 2-1 נדחית בזאת.