סעד זמני למכירת הנכס עד למתן הכרעה

בצד התובענה הגיש יפתח בקשה לסעד זמני, ובה ביקש לעכב את פינויו מהנכס, עד למתן הכרעה בתובענה.

"ראשית, מדובר בסעד שפקע לאחר שהתביעה נמחקה לבקשת [יפתח]"; שנית, "כבר במסגרת ההחלטה מיום 26.6.2017, נקבע כי אין המדובר בבקשה סבירה, ומשכך היא נדחתה ביחס לכלל המקרקעין, אלא שניתן עיכוב פינוי בדוחק, רק ביחס למבנה ששמש לתובע קורת גג וזאת בכפוף להפקדת ערבון". לבסוף נקבע, כי "טענת [יפתח] לבעלותו במקרקעין נחלשה ברבות הימים עת הוברר כי אין בידו הסכם מכר מקורי; ואף לא אישורים מטעם רשות מסוי מקרקעין". בית המשפט הוסיף ושקל לחובתו של יפתח את היתנהלותו לאחר מתן הסעד הזמני.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בתקנה 371(א) לתקנות הקודמות, נקבעו התנאים לחילוט עירבון: "פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם". הנה כי כן, לשם חילוט העירבון נדרש להראות תחילה, כי נגרם למי שאליו מופנה הצו "נזק או הוצאות עקב מתן הצו". בענייננו קבע בית המשפט המחוזי, כי הוכח קיומו של נזק שכזה, שכן במשך כשלוש וחצי שנים הוחזק הנכס בידי יפתח, מה שמנע מעובדיה "לנצלו לשימושו שלו לרבות לטובת השכרתו תוך קבלת דמי שכירות". קביעתו-זו של בית המשפט, הריהי פשוטה וברורה, ולא מצאתי עילה של ממש להתערב בה. כמו כן מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה, לאחר שנסמך בתביעתו על חוזה החכירה, מושתק יפתח כעת מלטעון כי עובדיה נעדר זכויות בנכס משום שהסכם החכירה בינו לבין רמ"י פקע כבר בשנת 2011.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

כל זאת עד להכרעה בתובענה בה עתרו המבקשים לסעד של אכיפת הסכם מכר שנכרת לטענתם בינם למשיבה למכירת הנכס.

בהיעדר נתונים לחישוב פוטנציאל הנזק באופן מדויק, ניתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס עד למתן הכרעה בתביעה, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט ערבון כספי בסך כולל של 500,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית לטובת המשיבה להבטחתה מפני ניזקי צו המניעה הזמני (מעבר להתחייבות העצמית וכולל סך של 10,000 ₪ שכבר הופקדו).

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, איני סבורה כי קיימת הצדקה לאפשר למשיבה לחזור בה מהסכמתה למתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס, בכפוף לזכותה להתקשר בהסכם מכר מותנה ולמתן ערבויות מספקות להבטחת הנזקים העלולים להיגרם לה בשל מתן הצו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5451/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשת: קונגרגיישן בני יוסף (לשעבר חתם סופר) נ ג ד המשיבים: 1. בית אולפנה לאימון מורים (בפרוק) 2. עו"ד עופר שפירא, בתפקידו כמנהל מיוחד לאגודה 3. רשם ההקדשות 4. כונס הנכסים הרישמי בקשה למתן סעד זמני בעירעור בשם המבקשת: עו"ד יורם הרמן; עו"ד דוד האן; עו"ד עדי יוגב עו"ד אהוד סדן בשם המשיב 2: בעצמו בשם המשיב 3: עו"ד יעקב הילמן בשם המשיב 4: עו"ד רועי נירון ][]החלטה

ביום 9.2.2021 הגישה המבקשת בקשה "בדבר זכותה של [המבקשת] לקבוע את זהות הגורם לו תועבר תמורת מכר נכס המקרקעין אשר בבעלות האגודה... אשר נרכש ונבנה מכספי תרומת [המבקשת]". בבקשה נטען כי על פי האמור בסעיף 12(ד) לתקנון האגודה, "במקרה של פרוק האגודה יועבר רכוש האגודה לגוף שמטרותיו דומות למטרות האגודה שייקבע ע"י החברה", וכי מקום בו נזכרת המילה "חברה", הכוונה היא למבקשת, בתור התורמת היחידה לאגודה.

הבקשה למתן סעד זמני בעירעור על רקע האמור בהחלטה הקודמת, הוגשה ביום 24.4.2023 הבקשה דנן למתן צו מניעה זמני, האוסר על חלוקה או העברה של יתרת הכספים בקופת הפרוק של האגודה, זולת תשלומי חובה הכרוכים במימוש או בפרוק, ככל שטרם שולמו, עד למתן הכרעה בעירעור שהוגש מטעם המבקשת.

...

כמו כן, דומה כי בשלב הנוכחי לא נוצרה כל הסתמכות ממשית מצד המוסדות הנתרמים, ואף לא שוכנעתי כי צפוי להיגרם נזק ממשי מעיכוב החלוקה עד למתן הכרעה בערעור.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על חלוקה או העברה של יתרת הכספים בקופת הפירוק של האגודה, זולת תשלומי חובה הכרוכים במימוש או בפירוק (ככל שטרם שולמו), עד למתן הכרעה בערעור – וזאת למעט חלוקה לחמשת המוסדות שהוצעו על-ידי המבקשת (ככל שיבקש המנהל המיוחד לחלק בינתיים סכום כלשהו לגופים אלו, ובהתאם לסכום שיבקש לחלק).

על כן, מבוקש להורות על איסור דיספוזיציה בכספים שהתקבלו אצל ב"כ המשיבה במסגרת תיק ההוצל"פ עד למתן הכרעה בתיק העירעור, אחרת העירעור יהא ריק מתוכן.

עוד טוענת המשיבה, כי הכספים שהועברו לתיק ההוצל"פ הנם חלק מהכספים שנתקבלו ממכירת ביתו של המערער במסגרת כנוס נכסים כאשר יתר הכספים הועברו לנושים אחרים, ואם יינתן הצוו, יווצר מצב בו המשיבה לא תוכל להפרע מהמבקש את חובו בהתאם לפסק הדין, כאשר יתר הנושים יזכו לקבל את הכספים.

בהחלטת בית המשפט העליון בע"א 8296/11 מזל גל פרץ נ' אורי כספית (7.3.12) עמדה כב' השופטת ארבל על השיקולים למתן סעד זמני לתקופת העירעור, וכך סיכמה: "כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת העירעור להראות כי סכוייו לזכות בעירעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא ינתן הסעד, הנו בלתי הפיך...עוד יצוין כי שני שיקולים אלו שלובים זה בזה, כך שככל שסכויי העירעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך" נטל ההוכחה רובץ על מבקש הסעד הזמני, ממש כשם שהוא רובץ על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין (ראה א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה חמישית בעמ' 513).

...

באשר לסיכויי הערעור, הרי כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 15.3.23 שניתנה בבקשה למתן פטור מאגרה והפקדת ערובה, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור גבוהים.

לסיכום, עלה בידי המבקש להוכיח כי אם לא יינתן צו מניעה זמני שיאסור על העברת הכספים למשיבה, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך.

לאור כל האמור, אני נעתרת לבקשה, ומורה כי הסכום שהועבר אל בא כוח המשיבה במסגרת תיק הוצל"פ 518109-04-17 מכוח החלטת רשם ההוצאה לפועל, יוותר בחשבון נאמנות של ב"כ המשיבה ולא יועברו אל המשיבה עצמה, עד למתן פסק דין בערעור.

בהקשר זה ראוי לציין כי יש לבסס עילת הכבדה, כראיה אקטיבית ולא פסיבית – גם ביחס לעיקול ברשום עת התקנות החדשות עיגנו את הילכת מרגליות (ראו רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (31.7.97)) –ותפקידו של בית המשפט הוא לבחון האם אכן קיימת הכבדה בדמות חשש להברחת נכסים למשל או קשיים כלכליים למשל, ואין תפקידו של בית המשפט לשמש מנגנון גבייה – תפקיד המסור להוצאה לפועל לאחר מתן פסק הדין, עת הסוגיה הוכרעה לטובת התובע להבדיל ממצב בו טרם הוכרעה הסוגיה ומשכך נידרשת זהירות רבה יותר וכי הסעד הזמני יינתן במשורה ולא באופן אוטומאטי עקב סרוב של נתבע לשלם את החוב הנתבע.

עיקול זה לא ימנע מכירת הנכס ובילבד שיוסדר בין ב"כ הצדדים כי התמורה תועבר לידי בנק מלווה ככל שיהיה עד לגבוה החוב כלפיו והכספים הנותרים לאחר תשלום החוב לבנק יועברו לחשבון נאמנות שייפתח לתכלית זו ע"י ב"כ הצדדים ושם יהיו מעוקלים עד למתן הכרעה בפסק הדין.

...

ביום 31.7.22 קבעה כב' הרשמת הבכירה רעות זיו "לאחר עיון בטענות, ראיתי לדחות את הבקשה במתכונתה הנוכחית. שכן, בכל הקשור ביסוד ההכבדה, לבד מן הטענה לקיומו של חשש בדבר מכירת הנכס, לא נטען מאום, כאשר גם ביחס לטענה האמורה, הרי שזו נטענה באופן כללי, תוך שצוין "קיומו של חשש" שלא פורט למי על פי הנטען עתיד להימכר הנכס, באיזה מועד וכיו"ב. בנסיבות אלה, לא ראיתי להיעתר לבקשה" אשר נדחתה נוכח אי פירוט יסוד ההכבדה.

על כן, אני סבורה כי בכל הנוגע לבחינת מאזן הנוחות, הנקודה שיש בה להכריע את הכף היא השלכות סיווג התוצאה ומידתיותה.

תחילה סברתי כי מקום בו הנתבע, כפי שהוכיח, הגיש תכנית תכנונית כי אז הצו כבר אינו צו מניעה המבקש לשמור על מצב קיים אלא מבקש לשנות מצב קיים משההליך בוועדת תכנון ובנייה עלול להיעצר או להידחות ויכול ויהיה במתן צו עיקול או צו איסור דיספוזיציה כדי לפגוע בהליך התכנוני לו הוא ממתין כשיש לו זכות קניינית במגרש וטרם הוכרע פסק דין לטובת התובעת.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.