לפני כשנה ומחצה נתקבלה החלטת משרד הרווחה להעביר את הפעילות במרכזי טפול וייעוץ למחלקות הרווחה העירוניות, תוך יישום הסכם "כתף אל כתף", כפי שזה נחתם אל מול הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההנחיה).
כן השיבה בעיניין חוקיות הפיטורים, ובאשר לפתרונות התעסוקתיים, טענה כי ניתנה למבקשות היזדמנות להישתלב בעבודת הערייה, כאשר המנכ"לית פעלה להגדלת המשרות והתקנים שם, אך הן (למעט אחת) אינן מוכנות כלל לעבוד בערייה ואף מסרבות לבחון חלופות תעסוקתיות ברשות, כאשר מנגד הן מנתקות מגע ושוהות בחופשת מחלה.
בשלב שבו הוגשה הבקשה, מדובר במעשה עשוי אשר השיקולים להתערבות בו צריכים להיות בעלי משקל גדול יותר (רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשקום הדיור בתל אביב-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פד מז (1), 45, 50 (1992)).
לא מצאנו כי היתנהלות העיריה (הגם שאינה מעסיקתן הישירה של המבקשות) אינה עולה בקנה אחד עם חובה זו.
בענין זה נציין עוד כי גם אם היה מדובר בהחלטה ניהולית של הערייה עצמה, ככל שלא הוכח כי מדובר בהחלטה שמקורה בשקול זר לשיקול מקצועי או תקציבי, גם אז לא היינו מוצאים מקום להתערב בה. משמחליטה רשות מקומית המתקצבת את הרשות להחזיר לידיה תקנים ולהפעילן בעצמה, מדובר בפררוגטיבה ניהולית הנתונה לה ואין לקבוע בשלב זה שהיא אינה לגיטימית (ראו לענין הזכות הניהולית - ע"ע 300019/98 דב אורן - דניה סיבוס חב' לבניה בע"מ (2004)).
אשר לפרידה מהמטופלים ציין בית הדין קמא כי "מי שבחר ל'לנתק מגע' היו המבקשות וזאת במקום להירתם להעברה מסודרת של הפעילות. מכל מקום, ככל שתבקש מי מהמבקשות להפגש עם מטופליה ולהפרד מהם או לסייע בהעברתן לטפול עו"ס אחר, על הרשות לאפשר להן לעשות כן בצורה מכובדת ובתאום מראש" (סעיף 42).
ככלל, אין ערכאת העירעור נוהגת להתערב בשקול דעתו של בית הדין האיזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט (7.11.95)).
...
כן עותרות כנגד חיובן בהוצאות משפט ושיעורן, "שעה שמדובר בעובדות שאיבדו זה עתה את מטה לחמן".
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת הצד שכנגד.
אין בידי לקבל טענה זו. בהתאם להלכה פסוקה עקיבה ורבת שנים, לאחר פניה מוקדמת לרשות ציבורית - בין שניתן מענה שאינו מניח את דעת הפונה ובין שלא ניתן כלל מענה - יש נקודת זמן בה על הפונה לפנות לערכאות שיפוטיות, ומחדלו מלעשות כן ייחשב כשיהוי (ראו בג"ץ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר (18.1.79); ע"ע (ארצי) 1189/00 אילנה לוינגר - מדינת ישראל (2.10.00)).
טענה זו באה בגדרו של סעיף 1(7) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו". די בטעם זה כדי להצדיק דחיית הבקשה ברכיב זה.
סוף דבר- דין הבקשה להידחות.
