סעד זמני במסגרת התביעה העיקרית

כאמור, תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נידרש לעמוד בשני תנאים מצטברים.

...

המסקנה היא שהתובעת לא הוכיחה לכאורה את התנאים המצטברים לעיל.

אני סבור כי התנהגות התובעת ונציגה גובלת בחוסר תום לב. בהינתן שיסודות התביעה הן קלושים, הרי שעלול להיגרם נזק רב לנתבעות ובמיוחד לנתבעת 1 שהינה בראשית דרכה.

מכאן, אין לי אלא להעלות השערה שהתובענה והטלת העיקול בגובה של 350,000 ₪, נועדה ליצור לחץ רב מאוד על הנתבעות לרכוש את המניות שנותרו בידי התובעת, וזאת למרות שאין כל חובה מבחינתן לעשות כן. סיכום לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות אני מורה שהעיקול יוסר לאלתר.

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נידרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שניזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תדחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נידרש להצביע (...). כמובן, שהן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימלי על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייעתר לבקשה למתן סעד זמני". [רע"א 2826/06 הנ"ל].

...

למרות זאת, נוכח היותו של התובע בחו"ל, הטענות שנטענו בקשר להשפעת ביטול העסקה עם "אדיר" על תמחור העסקה והקשיים הנטענים של התובע לאתר מימון, אני סבור שנכון לדחות את מועד קיום המכרז (הגשת המעטפות הסגורות) בכחודש ימים.

בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית.

התובע ישלם את הוצאות הנתבעים בסכום של 7,500 ₪.

לעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה כי לצורך מתן הסעד הזמני יש לשקול את יחסי הגומלין בין סכויי הצלחת התביעה, על פני הדברים, אל מול מאזן הנוחות, וככל שבית המשפט מתרשם לגבי סכויי הצלחת התביעה כך ניתן להקל בדרישות לגבי מאזן הנוחות: "תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נידרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שניזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תדחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נידרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1)529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (לא פורסם) [פורסם בנבו])." בעיניין מאזן הנוחות נטען על ידי התובעת כי לנתבעים לא ייגרם כל נזק באם יוטלו עיקולים שהרי העיקולים לא ימומשו לפני מתן פסק הדין.

...

מצד אחר, דומה שלנתבעים אין הסבר מדוע לא שולם לתובעת סכום בסך של 275,655 ש"ח לא כולל מע"מ. באשר להכבדה, הרי שאני סבור כי קשה להסיק בעניין ההכבדה מסקנה חד משמעית, לכאן או לכאן.

יש לזקוף לחובת התובעת את העובדה שהבקשה לעיקול הוגשה באיחור רב. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה, כי יש להותיר את העיקול, אך בשיעור מתון שלא יעלה על 200,000 ש"ח. ככל שהנתבעים מבקשים להמיר את העיקול בסכום כסף, אשר ממילא מופקד בקופת בימ"ש, יודיעו לבית המשפט תוך 3 ימים.

לאור התוצאה, אני קובע שכל צד יישא בהוצאותיו.

כאמור, תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נידרש לעמוד בשני תנאים מצטברים.

...

בענייננו, אני סבור שהתובע יתקשה להוכיח את יסוד ההכבדה.

לעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה כי לצורך מתן הסעד הזמני יש לשקול את יחסי הגומלין בין סיכויי הצלחת התביעה, על פני הדברים, אל מול מאזן הנוחות, וככל שבית המשפט מתרשם לגבי סיכויי הצלחת התביעה כך ניתן להקל בדרישות לגבי מאזן הנוחות: "תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1)529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (לא פורסם) [פורסם בנבו])." בענייננו התובע לא עומד בנטל הוכחת מאזן הנוחות.

סיכום לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות ומכל המקובץ אני מורה שהעיקול יוסר לאלתר.

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נידרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שניזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תדחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נידרש להצביע (...). כמובן, שהן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימלי על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייעתר לבקשה למתן סעד זמני". [רע"א 2826/06 הנ"ל].

...

נוכח האמור, לצורכי הבקשה לסעדים זמניים ומבלי לקבוע מסמרות, אני סבור שלא ניתן לקבוע שהסיכויים שהתביעה תתקבל עולים על הסיכויים שהיא תידחה, אלא, אני סבור שהסיכויים שהתביעה תידחה עולים על הסיכויים שהיא תתקבל.

בסעיף 7 לתצהירו של המבקש, הוא הצהיר: "במילים פשוטות: המשיבים ביטלו את הסכם המכר, בהודעה חד צדדית. ממשיכים להתגורר במקרקעין ולהחזיק בו, כמו כן בסך של 200,000 ₪ שנמסר ושולם להם כתשלום ראשון, בשיק בנקאי.". ובסעיף 9 לתצהירו של המבקש, הוא הצהיר: "כשאלה הם הדברים קיים חשש, מעבר לסביר, שהמשיבים ימכרו את המקרקעין לצד ג' ואף יעזבו את הארץ ואנו נמצא עצמנו עומדים בפני שוקת שבורה, ללא המקרקעין וללא כספנו". הצהרות אלו אינן מדויקות – ראשית – השיק הבנקאי נמסר לידיה הנאמנות של עו"ד שלמן, והמבקשים ידעו שהשיק עדיין בידיה ממכתביה מיום 13.2.22 ומיום 1.12.22, בהם היא הציעה להם להשיב להם את השיק הבנקאי; שנית –מאחר שעו"ד שלמן קיבלה לידיה את השיק בנאמנות, הרי שגם אם היא הייתה מעבירה אותו למנוחים והם היו עוזבים את הארץ, יכולים היו המבקשים להיפרע מעו"ד שלמן, ראו בעניין זה עדותו של המבקש (פרוטוקול, עמ' 4, ש' 1): "לשאלת בית המשפט ואם עו"ד שלמן תעשה כפי שאני רומז, האם אני חושב שהאחריות היא של המשיבים, אני אומר, אם כתוב בהסכם שהכספים האלה נשארים בנאמנות אצל עו"ד שלמן והיא מעבירה אותם בניגוד לנאמנות שלה למוכרים והם פודים את השיק, האחריות היא של עו"ד שלמן ושל המוכרים, בוודאי.". על כן, אני סבור שהמבקשים הציגו את העובדות בקשר לשיק באופן לא מדויק, וכי היה עליהם לפרט שהשיק נמסר לידיה הנאמנות של עו"ד שלמן, ואם הם באמת חששו שעו"ד שלמן העבירה את השיק למנוחים, תוך הפרת חובת הנאמנות, היה עליהם לרשום זאת במפורש, תוך התייחסות לשני מכתביה הנ"ל. התוצאה הבקשה לסעדים זמניים נגד המשיבה נדחית.

המבקשים ישלמו את הוצאות המשיבה בסכום של 12,500 ₪.