אכן כפי שהערנו למערערת בדיון עצמו, היה ראוי ונכון כי, לשיטתה, תאמר בבקשותיה אלה בפירוש כי אינה מסכימה לסמכות בית הדין: ראשית נעיר כי הליך יישוב הסיכסוך כבר תם בעת שהוגשו בקשות אלה, אולם גם אם כוונת המערערת כי הבקשות הוגשו כתגובה והמשך לבקשות והחלטות שעניינן בסעד זמני או דחוף ושהעיסוק בו החל במהלך הליך יישוב הסיכסוך – שעה שידעה, ונוכח האמור לעיל ברור הוא כי ידעה – כי המשיב הגיש בקשה לקביעת סמכות ועמה כתב תביעה כרוכה, ואף אם נניח כי לא ידעה כי ניפתח תיק הגירושין מכל מקום ידעה כי המשיב מתעתד, למצער, לפותחו וכי בית הדין קבע כי עם פתיחתו תירכש הסמכות, ברי כי לו כפרה בסמכות היה עליה להבהיר זאת ולהוציא מכלל הספק את האפשרות כי מסכימה היא לה. משלא עשתה כן ספק אם תוכל להעלות את טענת חוסר הסמכות לאחר מכן, וייתכן שיש בדבר גם כדי להטיל צל על תום־ליבה שלה ולומר לה לעניין זה "מום שבך אל תאמר לחברך".
ומכל מקום גם אם נרצה לקבל, למרות כל האמור, את הסבריה של המערערת לאי־היתנגדותה המפורשת, באותה שעה, לסמכות בית דין קמא – סוף כל סוף עיקרה של הסמכות אינו מושתת על ההסכמה לה שממילא או על השתק מלטעון נגדה, אלא על עצם הגשת כתב התביעה הכרוכה במועד, כאמור לעיל.
...
מכל מקום בית דין קמא נתן החלטה, למחרת הגשת כתב התביעה האמור והבקשה לקבוע את סמכותו, ובה כתב: "בית הדין מבהיר: עם פתיחת התיק בית הדין קונה סמכות."
בפתח דברינו הערנו כי יש מהחלטות בית דין קמא שלטעמנו לוקים בחוסר בהירות מספקת, שהיוו אולי כר נוח להצמחת הטענות נגד סמכותו.
זו בעצם קביעתו של בית הדין קמא, שסבורים אנו כי צודקת היא, טענות המערערת אין בהן כדי לערערה ולו במקצת, וכפי שייאמר עוד להלן כשנבחן את אותן טענות, על כן אנו סומכים את ידינו עליה, ומשום כך כפי שאמרנו כבר בראשית דברינו דינו של הערעור להידחות.
אכן אין אנו קובעים בוודאות כי כך היה, ולא מן הנמנע כי ניהלה המערערת משא־ומתן בתום־לב, אך אפשרות זו ודאי קיימת וסבירה עשרת־מונים יותר מהאפשרות ההפוכה הנטענת כי הגשת תביעתו של המשיב לקתה בחוסר תום־לב.
לאור האמור פוסק בית הדין:
(א) תביעתו של המשיב הוגשה לבית הדין הרבני האזורי במועד, תביעת גירושין כרוכה כדת וכדין; כל האינדיקציות ללא יוצא מן הכלל מעידות כי הן התביעה עצמה והן הכריכה היו כנות; הכריכה נעשתה כדין; המשיב פעל בתום־לב ובגלוי והודיע על הגשת תביעתו למערערת, ומשכך אין כל יסוד לטענה כי הגשתה בכלל או במקביל לניהול משא־ומתן בפרט לקתה בחוסר כנות או בחוסר תום־לב שיש בהם כדי לאיין את התביעה או לפגום בכריכה; משגים של בית הדין קמא או של מזכירות בית הדין, גם אם היו, או פרטים נוספים בהחלטתו של בית דין קמא שייתכן שאפשר להשיג עליהם – אף כי גם בנוגע אליהם לא ודאי הוא כי יהיה הצדק עם אותה השגה, אלא שפטורים אנו מלהכריע בכך – אינם כאלה הנוגעים לעילות שבשלהן יש לקבוע את כל האמור לעיל ולהסיק כי הסמכות נתונה לבית הדין.
אולם לפנים משורת הדין, ובין השאר משום שמצאנו מכל מקום ליקויים מסוימים בהתנהלות בתיק בבית דין קמא, ליקויים שאף אם אינם בעבודה המשפטית אלא בפן המנהלי שבאחריות המזכירות – אפשר שתרמו לסברתה המוטעית של המערערת כי יש בסיס כלשהו לערעורה, וכך גם נוכח חוסר הבהירות שבהחלטה מיום כ"ב בסיוון (21.6) ובאמירה לגביה בהחלטה מאוחרת, שאף הם – אפשר שתרמו לכך, החלטנו שלא לנהוג כך ולא להשית על המערערת את ההוצאות.
