סעד הצהרתי רישום לגני ילדים

התובע עותר למתן סעד הצהרתי כי ההסכם בוטל.

אתייחס להלן לראיות הנוגעות לסוגיה זו. הנתבעת הציגה צלום הודעת WHATSUP מיום 6.7.17 ששלחה לקבוצת ההורים של ילדי הגן יומיים לאחר ההסכם, באמצעות הטלפון הנייד, בה נרשם: "גן הילדים בא לי גן עובר לבעלות חדשה בהתאם להסכם מכירה שנעשה על ידי בית המשפט. הגן ימשיך לפעול בשנה הבאה תחת הנהלה חדשה בראשותו של מר גלעד שנקר". נוסחה של הודעה זו הוסכם על באי כוח הצדדים בזמן אמת, כעולה מהתכתבות המיילים ביניהם נ/1 (נספח ה' לתגובה לבקשה לצוו מניעה; להלן – ההודעה המוסכמת).

...

לפיכך, לא יהא זה צודק ונכון להיעתר לתביעתה הנגדית ולחייב את התובע בסכומים נוספים מעבר למחצית התמורה לפי ההסכם.

בע"א 8850/10 ‏שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב (20.8.13) (להלן – עניין שיר משכנות), התייחס בית המשפט העליון למקרה כזה: "נקודות המבט המנוגדות שביסוד האינטרסים השונים הללו מובילות למסקנה לפיה אם יינתנו פיצויים המגנים על שני האינטרסים באופן מצטבר, גם קיום וגם הסתמכות, יזכה הנפגע בפיצוי שיעמידו במצב טוב מזה שבו היה יכול להיות נתון, בין אם החוזה לא היה מופר ובין אם החוזה לא היה נכרת. מתן פיצוי יתר שכזה יעמיד את הנפגע במצב טוב יותר משהיה באפשרותו להשיג בכל אחד מהמסלולים המתוארים לעיל, ויעשיר אותו שלא כדין על חשבון המפר. על כן, לא מאפשרים לו לזכות בפיצויים שונים אלה במצטבר; מה גם שעל מנת לזכות בפיצויי קיום על הנפגע היה להוציא את אותן ההוצאות שנועדו לביצוע החוזה, בגינן הוא מבקש פיצויי הסתמכות, ולכן יש לנכותן מפיצויי הקיום" (סעיף 16 לפסק הדין; ראו גם סעיפים 17 - 21).

לכן, אף אם הייתי מגיע למסקנה כי ראוי לחייב את התובע בסכום נוסף, הרי שהדבר היה כפוף לכלל לפיו לא מעמידים את הנפגע במצב טוב יותר לולא ההפרה (עניין שיר משכנות, סעיף 22), ובמקרה דנא, רק קבלת דמי שכירות ולא אבדן רווחים, סעד המניח ביטול ולא אכיפה.

המבקש הגיש כנגד המשיבה בקשה לאישור תובענה כייצוגית ולצדה תובענה (להלן: "בקשת האישור" ו-"התובענה" בהתאמה), במרכזן הטענה כי המשיבה גבתה מאת המבקש סך של 100₪ כדמי רישום לגני הילדים שבתחומה בשנים 2012-2016, אשר הוגדרו כשובר אגרת חינוך, ללא פירוט התשלומים והשירותים שהוענקו בתמורה לתשלום, ללא ציון סוג התשלום, כתשלום חובה או רשות.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטירחה שטרח התובע המייצג והסכון  שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.

...

בנוסף, אני מאשר את הסתלקות המבקש מבקשת האישור ומורה על מחיקת בקשת האישור.

אני מורה בזאת על דחיית תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 500 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הבקשה הוגשה בתחילה כבקשה למתן סעד הצהרתי (זמני) לביטול פסק הדין המוסכם.

עם זאת, המשיבה הציגה בתשובתה צלום הודעה ששלחה להורים באמצעות הטלפון הנייד (נספח ה') בה נרשם: "גן הילדים בא לי גן עובר לבעלות חדשה בהתאם להסכם מכירה שנעשה על ידי בית המשפט. הגן ימשיך לפעול בשנה הבאה תחת הנהלה חדשה בראשותו של מר גלעד שנקר". הודעה זאת נשלחה ביום 6.7.17, כלומר לאחר הפגישה המדוברת עם ההורים, והודעה זו תומכת בגירסתה.

...

זה פרסום מהבת שלי וגם אני פרסמתי בפייסבוק שלי, זה היה לפני כשלושה שבועות והגענו למסקנה שאולי כדי להכניס פרנסה הביתה בכל זאת נפתח את הגן, לצערי אני לא פותחת את הגן, קבלתי הצעת עבודה לנהל גנים ברשפון ובכפר שמריהו" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 21-24).

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את סיכויי התביעה, מאזן הנוחות וכן את השיהוי בהגשת הבקשה, ניתן צו זמני המותנה (בנוסף להתחייבות עצמית) בהפקדת ערבות צד ג' בסך 100,000 ₪ וערבון, מזומן או ערבות בנקאית, בסך 150,000 ₪.

במקביל לבקשה לצוו מניעה הוגשה המרצת פתיחה במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי לפיו הסכם השכירות בין הצדדים איננו חל אלא על 150 מ"ר מתוך מבנה קבע של גני ילדים, בן 6 כיתות המצוי במקרקעין הידועים כגוש 17371 חלק מחלקות 43, 41 ו- 45 וכן גוש 17285 חלק מחלקות 55, 45 ו- 41 בשטח כולל של 420 מ"ר ולחילופין להצהיר על בטלות הסכם השכירות בין הצדדים.

בהמלצת מנהלת המחוז במשרד החינוך, ד"ר אורנה שמחון, בשבוע האחרון של חודש אוגוסט נרשמו חלק גדול מהתלמידים לגני המשיבה מתוך הנחה כי הם יוכלו לקיים מסגרות נפרדות של גני ילדים תחת מסגרות העמותה, וכי יוקצה להם לכל הפחות מיתחם המבנים היבילים המצוי בתוך המיתחם הכולל.

...

המשיבה טענה גם, כי יש לדחות את הבקשה לצו מניעה שכן הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי בהמרצת הפתיחה.

אין בידי לקבל טענה זו. במסגרת המרצה הפתיחה התבקש סעד הצהרתי לפיו הסכם השכירות בין הצדדים איננו חל אלא על 150 מ"ר מתוך מבנה קבע של גני ילדים.

לאור על האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי עלה בידי המבקשת לעמוד בכל המבחנים הנדרשים למתן סעד זמני בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

התביעה וטענת הקזוז: בתביעה מושא פסק דין זה, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום תוספות שכר וכן בסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לתוספות הנתבעות, כדלקמן: תוספת מנב"ס, תוספת ספיגה ותוספת מנקו ביחס לתקופה שמיום 1.3.2008 ועד ליום 31.7.2011[footnoteRef:1] (בצרוף פצויי הלנת שכר).

התביעה לתוספות שכר – תוספת ספיגה, תוספת מנב"ס ותוספת מנקו: כאמור לעיל, שילמה הנתבעת לתובע תוספת ספיגה, תוספת מנב"ס ותוספת מנקו רטרואקטיבית ביחס לתקופה שמינואר 2009 ועד כולל חודש פברואר 2010 (מועד הצבתו במחלקת רישום גני ילדים) והיא משלמת לתובע תוספת ספיגה ותוספת מנקו ממועד הצבתו כמזכיר בית הספר אלרחמה – דהיינו מיולי 2011.

...

משכך אין בדעתנו להידרש לתביעות התובע לפיצוי בגין הפרת חוזה ולפגיעה בזכות לפרטיות ולכבוד; שדינן להידחות כבר בשלב זה. מטעמי יעילות אין בדעתנו לפרט בשלב זה של פסק הדין את טענות התובע בכתב התביעה ואת תשובת הנתבעת עליהן.

אשר על כן, התביעה להחזר הוצאות רכב ביחס לתקופה שמיולי 2009 ואילך, נדחית.

לטעמנו אין לקבל את טענת הקיזוז.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע תוספת מנקו לתקופה שממרץ 2008 ועד לינואר 2009 בסכום בסך של 1,738 ₪; תוספת ספיגה לתקופה שממרץ 2008 ועד ינואר 2009, בסכום של 3,711 ₪; ותוספת מנב"ס לתקופה שמספטמבר 2008 ועד לינואר 2009 בסכום של 1,048 ₪[footnoteRef:25].