סעד הצהרתי מכוח חוזה ביטוח בעקבות קיפוח חיי ילד

בשנים 1998-2000 השלים היתמחות נוספת באורתופדיה של ילדים במרכז הרפואי על שם חיים שיבא, תל השומר.

בהתאם היה התובע אמור לעבוד 19 שעות בקיץ ו – 23 שעות בחורף "לרבות הסכם קהילה" שהיא תוספת מכוח ההסכם הקבוצי למי שמתחייב לעבודה בת שעתים נוספות.

גדר המחלוקת – 'הסדר נרקיס' כאמור בראשית הדברים סלע המחלוקת בין הצדדים, אשר ההכרעה בה תשליך על מרבית הסעדים ההצהרתיים והכספיים הנתבעים, היא בטענת התובע כי מר נרקיס מתוך 'גאוניות', כפי שחזר והתבטא בחקירתו הנגדית (עמ' 11, שורה 24, עמ' 12, שורה 8; עמ' 23, שורה 12), הכיר את מומחיותו באורתופדית ילדים, ובפרט את יכולתו לבצע בדיקות אולטרסאונד של פרקי ירכי תנוקות.

בחקירתו הנגדית הוסיף התובע והבהיר כי בשעתו (שנת 2002) תחת ההסכם הקבוצי "הישן יש גליוטינה שאם אתה עובר תיקרה מסוימת אתה לא מתוגמל...הנרקיס הגאון ראה את הדבר הזה ולא רצה לקפח אותי אז סיכמנו שזו מתכונת העבודה שלי משרה מלאה, השעות מצומצמות...."(עמ' 11, שורות 23-25).

עוד מצאה גב' כהן עם כניסתה לתפקיד, כי "העורף התפעולי" דהיינו המוקד המאויש שתפקידו 'לפתוח' יומנים לרופאים יועצים ולעובדים במקצועות הפרא רפואיים כדי שאפשר יהיה לזמן מבוטחים לפי שעות העבודה והמשמרות שלהם (עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 20.12.2016, בשורות 25-27), שונה או עודכן "על פי הצהרת רופא לעורף התפעולי, על פי פניה של הנהלה רפואית לעורף התפעולי, אבל חלק גדול זה היה ישירות מהרופאים" (עמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 20.12.2016, בשורות 4 – 5).

...

לגרסת התובע 'הסדר נרקיס' התרגם 'בשטח' כך: 6 שעות שבועיות פרונטאליות כאורתופד ילדים במרפאה ברמלה; 6 שעות שבועיות פרונטאליות כאורתופד ילדים במרפאת רחובות; 4 שעות פרונטאליות חודשיות במרפאת קריית ספר; 3.5 שעות שבועיות במרפאת האולטרסאונד ברמלה ו -2.5 שעות שבועיות במרפאת האולטרסאונד ברחובות; 4 שעות השתלמות שבועיות בבית חולים שיבא; 5 שעות נסיעה מביתו למרפאות השונות – שעות שהוכרו כחלק ממכסת השעות השבועית בהתאם לסיכום השיחה בין התובע למר נרקיס, מיום 11.9.2003.

ועל כן דין תביעתו לפיצוי בגין הפסד השתכרותו שם דחייה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

מאחר שניתן היה לצפות מהנתבעת כי לא תשקוט על שמריה משך שנים בטרם תברר את כל הנוגע להיקף משרתו בפועל של התובע דעתנו היא שנכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו וכך אנו מורים.

מבוא מר חיים איל גבאי (להלן: "התובע"), עותר בהליך זה לסעד הצהרתי לפיו בין הצדדים בהליך היתקיימו יחסי עובד-מעסיק.

התובע, בסיכומי התשובה מטעמו, מיתנגד להגשת הנספח האמור בשלב זה. בשים לב למכלול נסיבות העניין, איננו מוצאים לנכון לאפשר לנתבעת לצרף ראיה חדשה כאשר משמעות קבלתה היא קפוח זכותו של התובע ומתן יתרון דיוני בלתי הוגן לנתבעת, אשר צרפה את הראיה בשלב הסיכומים.

מעצם טיבם, יחסי ההתנדבות אינם מעוגנים בהסדר חוזי מוסכם או במסמך בכתב, אף שאין לשלול אפשרות זו. עבודת המיתנדב אינה מצמיחה זכויות מכח הסכמים קבוציים ובאין הוראה מיוחדת בחוק, לא חלים עליהם משפט העבודה המגן, למעט חובת המעסיק לבטח את המיתנדב לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי .

התובע חוזר על כך שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להתנדב וטוען "לא מצאתי עבודה המצב הכלכלי שלי קשה, אישתי חולה עם שני ילדים, מה ההיגיון שאתנדב?" (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 22-23) .

...

על כן, ובשים לב למכלול נסיבות העניין, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם פיצוי כספי בגין כך. אי מתן תלושי שכר -בסעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 הוסמך בית הדין האזורי לעבודה לפסוק "פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה)… בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים… בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד" שלא על פי הנדרש בחוק, ורשאי בית הדין "מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר". בהתאם לקביעתנו העקרוניות לעניין המחלוקת הכנה שבין הצדדים וכפי שפירטנו בעניין רכיב ה"הודעה לעובד", אנו סבורים כי התובע לא זכאי לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר.

סוף דבר אנו מקבלים את תביעת התובע לסעד הצהרתי וקובעים כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד - מעסיקה, החל מיום 7.10.14 ועד ליום 21.12.14.

תביעת התובע בגין יתר רכיבי התביעה – נדחית.

המשמעות בחיוב מכוח "דיני הצדקה", ששני ההורים נושאים שווה בשווה בכל הוצאות הילדים, על פי יכולתם הכלכלית וכל עוד יש להם יכולת שכזו (ראה: ע"א 254/76 ינקוביץ נ' ינקוביץ, לא(3) 169 {פמ"מ - 9/6/1977}).

בקביעתי את דמי המזונות שאינם גבוהים במיוחד, לקחתי בחשבון גם את קצבת הילדים המשולמת מאת הביטוח הלאומי (ראה: ע"א 142/81 ענתבי נ' ענתבי, לה(4) 177 {פמ"מ - 30/7/1981}), משעה שכך, הרי שקצבאות הילדים ישולמו לידיה של האם.

אכן הצדדים לא כרתו הסכם ממון מכוח חוק יחסי ממון, שכן אילו היו עושים הסכם שכזה, אין ספק שהיה נקבע כי כל צד ישאר עם נכסיו.

עוד בהקשר זה טען האב, כי אם מכוח הדין הכללי ניתן ליצור שתוף, הרי שניתן מכוח הדין הכללי ליצור הפרדה, כל עוד אין צד מקופח.

בהמשך, קבע כבוד השופט עמית בפרשה אחרת, כי כאשר מדובר בדירת מגורים, לא תדרש כלל הוכחת כוונת שתוף ספציפית, אלא די בהתקיימות התנאים המקימים את חזקת השתוף הכללית כדי להוביל למתן הסעד ההצהרתי המבוקש.

הצדדים חיו יחדיו בנישואין משך כ-16 שנים, לשניהם מדובר בנישואין ראשונים, הביאו לעולם את שני ילדיהם המשותפים, שניהם מילאו את חובותיהם ותרמו למאמץ המשותף של חיי הנישואין והמערכת הכלכלית, ואף יצאו יחדיו לחופשות משפחתיות בארץ ובחו"ל. על כך יש להוסיף כי השתוף ניבנה בין השאר על הטלת עיקר נכס הפרנסה השוטפת על האם, שעל שמה דוקא לא נרשמו נכסי המקרקעין.

...

שני ילדי הצדדים נולדו וגדלו בדירה זו. די בנסיבות אלה כדי להגיע למסקנה כי היה שיתוף בין הצדדים וציפיה לשיתוף בנכסים.

העולה מדברים אלו בנסיבות שהוצגו בפני, של נישואין ממושכים בהם מקיימים שני בני הזוג את המשק המשפחתי במאמץ משותף, בין על-ידי עבודה ובין בדרכים אחרות, מתגוררים בדירה משך כל השנים ובה נולדים וגדלים שני ילדיהם, שיפוץ הדירה באופן לא פעוט, וזוהי דירתם היחידה, סבורני כי "היטשטשו הגבולות והתערבבו המשאבים", ודירת המגורים שייכת לרכוש המשותף של הצדדים, ומכאן כי האם זכאית להירשם כבעלים של מחצית הזכויות בדירה ברחוב ___, וכמובן שדירה זו היא נכס בר איזון בין הצדדים.

לאב, קיים אוסף מרשים אשר ימשיך להניב פירות, בבוא היום עתיד הוא לרשת נכסים נוספים המצויים בידי הוריו ועל כן ועל-מנת לאזן המצב שנוצר, אני קובע כי כלל אוספיו של האב, זכויותיו בביטוח לאומי ב___ וכן כספים המצויים בחשבונו האישי, יוותרו בידיו ולא יאוזנו.

סוף דבר האב יישא במזונות ילדי הצדדים לאם, כולל מדור, כפי האמור והמפורט בסעיף 107.

באשר לחשבונות הבנק המצויים בבעלותם הפרטית של מי מהצדדים, אני קובע כי אלו לא יאוזנו בין הצדדים ויתרתם תישאר בידי כל אחד ולא תחולק.

הוצאות אלו כוללות, בין היתר: שכר דירתו השכורה ותכולתה; הוצאות החזקת בית; נסיעות לחו"ל; בילויים במסעדות וכיו"ב. האישה עתרה בתביעת המזונות, שהוגשה טרם גירושי הצדדים, למזונות אישה מכוח דין תורה, שלפיו זכותה להמשיך לחיות ברמת החיים הגבוהה שלה הורגלה ושאותה סיפק לה האיש במהלך החיים המשותפים, וכי יש להורות על קיום הכלל – "עולה עמו ואינה יורדת עמו". בסיכומי האישה נטען, כי בשל רמת החיים הגבוהה שהילדים הורגלו אליה, כלל דמי המזונות ששולמו נאכלו.

הסיבה לכך נעוצה בסרוב השותפות לחשוף את הסכם השותפות בין השותפות לשותפיה; אשר לחשבונות הבנק – המומחה לא בדק את כלל החשבונות ולא דרש דפי חשבונות בנק עבור שנתיים עובר מועד הקרע, שבמהלכן תיכנן האיש את גירושיו והבריח כספים מחשבון חברת הארנק; אשר לזכויות הסוציאליות – המומחה לא בחן את שווי הזכויות הסוציאליות על שם האיש באמצעות מסמכים חצוניים, אלא הסתפק במידע מוטה וחלקי שמסר לו סוכן הביטוח של האיש.

ביום 10.6.2020 הגיש האיש כנגד האישה תביעה רכושית, שבה עתר למתן פסק דין הצהרתי, שלפיו היתקיימה כוונת שתוף ספציפי בשלוש הדירות, ולפיכך יש להורות על רישום מחצית מזכויות הבעלות בשלוש הדירות על שם האיש; לחילופין, ככל תדחה טענת האיש לשיתוף ספציפי בנכסי האישה, אזי יש להחיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ולהביא לשויון מהותי בין הצדדים ולהורות כי הרכוש המשותף יתחלק ביחס של 15%-85% לטובת האיש; איזון הזכויות הסוציאליות של האישה בלבד בין הצדדים, תוך החרגת זכויותיו הסוציאליות של האיש מאיזון המשאבים.

כנגד טענת האיש כי הוצאות שלוש הדירות מומנו מכספי החשבון המשותף, נטען כי: פרט לשנת 2016, שבה הופקדו דמי השכירות בחשבון המשותף, הוצאות הדירה מומנו באמצעות דמי השכירות (לרבות מימון בשנת 2013 של בניית מרפסות בעלות של 31,758 ₪); סכום תשלומי הביטוח בגין שלוש הדירות, שנירשם על שם שני הצדדים בשל איחוד תיקי מס הכנסה, הוא זניח ולא הוכח מקור תשלומם.

האיש מעולם לא ויתר על זכאותו לקבלת דמי שימוש, וכי זכויותיה של האישה קופחו.

במסגרת הקוים המנחים לשימוש באותן אמות מידה נקבע, כי התעריף המינימלי אינו משמש כאמת מידה אלא רק רף תחתון; יש להיתחשב בהתנהגות הצדדים ובדרך שבה ניהלו את ההליך; יש להיתחשב בסעד המבוקש או הסכום השנוי במחלוקת ובמורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; השיקול האחרון המוזכר הוא חשיבות העניין עבור בעלי הדין.

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.