סעד הצהרתי לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

ביום 18.4.2022 הגיש המבקש את כתב התביעה לבית משפט קמא, כאשר הסעד המרכזי המבוקש במסגרתו הוא סעד הצהרתי לפיו הסכם ההשקעה בטל.

שיקולים נוספים שיש לבחון הם שקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום ליבו של מבקש הסעד הזמני (ראו: תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות).

...

במסקנה זו של בית משפט קמא לא ראיתי להתערב, משלא מצאתי בטענות שהובאו לפניי עילה המצדיקה זאת.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

רקע עניינה של התביעה שבכותרת, בתמצית, בבקשת התובע למתן סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להרשם כבעל מניות רגילות בנתבעת 1, סטיקספיי קומיוניקיישנס בע"מ (להלן גם: "סטיקספיי ישראל" או "החברה") כשיעור אחזקותיו בנתבעת 2, סטיקספיי לימיטד (להלן גם: "סטיקספיי הונג קונג" או "החברה הזרה") ולמתן סעדים שונים הנלווים לסעד זה והנובעים ממנו ובהם, בין היתר, מתן צו המורה על תיקון מירשם בעלי המניות של הנתבעת 1.

דיון והכרעה שתי שאלות טעונות הכרעה במסגרת הבקשה שבפניי והן השאלה האם החובה לפירוט עובדתי מוגבר הנדרשת בסעיף 78 לתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות מוסיפה לחול אף בעידן תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, זאת חרף השמטתה של תקנה 78 לתקנות סדר הדין הקודמות מהתקנות החדשות? וככל שהתשובה על שאלה זו היא בחיוב, האם עומד כתב ההגנה בדרישת הפרוט העובדתי המוגבר.

...

מטעם זה אני סבורה כי מקום בו טענה המצריכה בפרטים נכללת בכתב ההגנה (דווקא), נדרש הנתבע לפרטה כבר בשלב כתבי הטענות, זאת חרף מגבלת היקף כתבי הטענות וחרף מגמת התקנות לפירוט עובדתי מצומצם במסגרתם.

אשר לסעד המבוקש, אני סבורה כי מחיקת חלקים מכתבי טענות הוא סעד דרסטי אשר יש מקום להשתמש בו במקרים חריגים בלבד ויש להימנע ממנו מקום בו ניתן לתקן את הפגם שנפל באמצעות תיקון כתב הטענות.

אשר על כן, אני נעתרת לסעד החלופי שהתבקש ומורה לנתבעים לתקן את כתב ההגנה מטעמם באופן שיושלמו בו הפרטים החסרים בקשר עם הטענות המפורטות בסעיפים 26 ו-28 לכתב ההגנה, זאת בתוך 21 יום ממועד החלטה זו ובהתאם למפורט בסעיף 32 לעיל.

עסקינן בשתי תביעות כספיות מאוחדות: התביעה הראשונה (ת.א. 22592-09-21), אשר הגישה חברת שילוב אחזקות ושירותים נהריה בע"מ (להלן: "שילוב אחזקות") נגד כללית שירותי בריאות, הכוללת סעד הצהרתי, וכן וסעד כספי, בטענה לאי תשלום הפרשים בדמי ניהול.

בנסיבות אלו, אין לשילוב אחזקות עילת תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי ועל בית המשפט להורות על מחיקת כתב התביעה לפי תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

...

יצוין כי ככל שיתברר בסופו של ההליך כי התובענה שהגיש התבועת נגד המוסד לביטוח לאומי אכן דינה להידחות, ניתן יהיה לפצות על הכללתו של המבקש בהליך, באמצעות פסיקת הוצאות ראויות ומתאימות.

משהוגש כתב הגנה מטעם המוסד לביטוח לאומי, אני מורה לצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים ביניהם וכן לקיים דיון מקדמי כמתחייב מתקנות סדר הדין האזרחי ולדווח על תוצאותיו.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים ותזמנם לדיון.

השני, צוי עשה ואל-תעשה וסעדים הצהרתיים, כגון: צו להסרת החסימה מחשבון התובעת אצל הנתבעת; צו המצהיר כי התובעת היא הבעלים של התוכן הקיים בחשבון; וכן צו למניעת חסימת החשבון בעתיד בלא התראה מראש ובלא אפשרות לתיקון הפרה נטענת של תנאי ההיתקשרות אם תבוצע.

עם זאת, לאחרונה הובעה בפסיקת בית המשפט העליון דיעה לפיה יתכן שבעידן תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, יש מקום לבחון שוב את הפסיקה האמורה בנסיבות מתאימות (השוו: רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ' דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ, פס' 11 (13.7.2022)).

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי האינטרסים שלשם הגנתם נדרשו הסעדים שאינם כספיים אינם ניתנים להערכה כספית, ולו על דרך של אומדן בהערכה גסה כאמור ברע"א 6500/19 גבריאל הנ"ל, פס' 32-35, פס' 37 (למגמה הכללית לצימצום הסמכות השיורית של בית משפט זה מקום בו ניתן לאמוד את שווי האנטרס הכלכלי שבבסיס הסעד שאינו כספי, באופן שהשווי המוערך ישמש כבסיס לקביעת הסמכות העניינית ביחס לאותו סעד, ראו לאחרונה: רע"א 2299/23 זילברברג נ' פרו, פס' 14 (15.8.2023); עוד ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 682-683, 707-708 (2023) וההפניות שם).

...

בהתייחס לטענות אלה, אציין כי אפילו אניח שהתביעה שבכותרת מבוססת על עילה לפי חוק זכויות יוצרים כטענת התובעת (בשלב דיוני זה אינני רואה להביע עמדה ביחס לטענתה הנגדית של הנתבעת לפיה כתב התביעה אינו מגלה עילה לפי החוק האמור), אני סבורה כי הדבר אינו מסייע לתובעת במישור קביעת הסמכות העניינית.

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי האינטרסים שלשם הגנתם נדרשו הסעדים שאינם כספיים אינם ניתנים להערכה כספית, ולו על דרך של אומדן בהערכה גסה כאמור ברע"א 6500/19 גבריאל הנ"ל, פס' 32-35, פס' 37 (למגמה הכללית לצמצום הסמכות השיורית של בית משפט זה מקום בו ניתן לאמוד את שווי האינטרס הכלכלי שבבסיס הסעד שאינו כספי, באופן שהשווי המוערך ישמש כבסיס לקביעת הסמכות העניינית ביחס לאותו סעד, ראו לאחרונה: רע"א 2299/23 זילברברג נ' פרו, פס' 14 (15.8.2023); עוד ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 682-683, 707-708 (2023) וההפניות שם).

בסעיפים 116-117 לכתב התביעה ניסחה התובעת את סעדיה כדלקמן: סעדים לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעות לדין ולחייבן בפיצוי התובעת כדלקמן: 116.1.

המסקנה המתחייבת מכך היא כי הסעדים המבוקשים בסעיפים 116.3 עד 116.6 לכתב התביעה אינם בגדר: "תביעה בענייני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בענייני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1)" כאמור בסעיף 40(4) הנ"ל. כמו כן, שווים הכולל של הסעדים הכספיים שהתבקשו בסעיפים 116.3 עד 116.6 לכתב התביעה, הוערך על-ידי התובעת עצמה בהרבה פחות מ-2.5 מיליון ₪.

ברקע הבקשה – תביעה למתן סעד הצהרתי לפיה בהתאם להסכם פנים משפחתי, זכאים התובעים למחצית התמורה ממכירת מיגרש בגבעת אולגה הידוע כחלקה 24 בגוש 10006.

גישה זו מבטאת את התכליות העומדות ביסודן של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות שחרטו על דגלן, בין היתר, את הצורך במתן "תרופה" להמשכות ההליכים באמצעות ייעול, פישוט וקיצור ההליכים האזרחיים (ראו: דברי הסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, עמ' 5-1).

...

יישום השיקולים שצוינו לעיל על המקרה שלפני מוביל למסקנה, כי יש להתיר את תיקון כתב התביעה, וזאת שלא כברע"א 1061/22 הנ"ל, מצוי ענייננו בשלב דיוני מוקדם יחסית, כשהבקשה הוגשה מיד בהעברת התיק לבית משפט זה, בטרם נקבע דיון כלשהו ובטרם שהגישו הצדדים את תצהיריהם וראיותיהם.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, בשים לב לכך שהתיקון יתרום לבירור הפלוגתאות והשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים ובשים לב לשלב המוקדם יחסית בו הוגשה הבקשה, זאת בכפוף לפסיקת הוצאות מתאימות.

לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.