סעד הצהרתי כאשר לא ניתן לבקש סעד ממשי

ביום 16.12.18 נימסר לכל אחד מהתובעים מכתב הנושא תאריך 13.12.18 מאת כפיר חן, סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש, ואשר כותרתו "טיעונים לעניין אפשרות העברה". המכתב נימסר לתובעים באיחור ולאחר מעשה כאשר ההחלטה על ניודם התקבלה זמן מה קודם לכן, בלא שנערך למי מהם שימוע.

כמו כן בית הדין התבקש לקבוע כי לאור הפגם שנפל בהחלטה, ולאור הפגיעה הממשית בזכויות התובעים והרעת תנאיהם, יוחזרו התובעים למקום עבודתם בתל אביב.

לחילופין, בית הדין התבקש להורות לנתבעת לשלם לתובעים תוספות שכר, שעת היסתגלות בתשלום, תוספת שעת נסיעה, תוספת אחזקת רכב, תוספת שעות נוספות וכוננות, תוספת פרמיה תפעולית, תוספת דרגה אישית, תוספת שכר בגין הסעדה, להורות כי זמן הנסיעה או המתנה להסעה יחושב כזמן עבודה וכיו"ב. תביעת התובעים הנה למתן סעדים הצהרתיים, לא נעשתה הפרדה בין נסיבותיהם האישיות של כל אחד מהתובעים ולא הוגשה תביעה כספית מכומתת.

[1: סימן 11.211 לתקשי"ר.] בכל מקרה המדובר במעשה עשוי, ואין בכוחו של ההליך שלפנינו לכפות על הנתבעת להשיב את המצב לקדמותו וכפועל יוצא לא ניתן להורות על השבת התובעים לבית המכס בתל אביב שניסגר כפי שעתרו בתביעתם.

...

מעבר לכך, דין תביעתם של תובעים אלה להידחות אף לגופה מכוח יתר נימוקים פסק הדין.

] בנסיבות אלה, המדינה העניקה להם הטבות בשל המעבר, ולא מצאנו יסוד לטענותיהם לזכאותם להטבות נוספות.

סוף דבר בנסיבות אלה, התביעה נדחית.

עוד ציין היועץ המשפטי לממשלה במסגרת עמדתו, כי מתן סעד הצהרתי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, הרשאי שלא ליתן את הסעד המבוקש, כאשר בידי התובע אפשרות לתבוע סעד מלא ממשי ושההליך אשר במסגרתו מתבקש הסעד ההצהרתי אינו אלא "פרק א" של ההיתדיינות בין אותם צדדים.

בנסיבות האמורות, מקובלת עלי טענת המשיבה שלפיה מדובר בסעד הצהרתי אמיתי, ולא בסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, שכן אין מדובר בחוב של המבקש כלפי המשיבה, וכן שעה שהפרויקט מצוי עוד בשלב שבו לא ניתן להעריך את רווחיות, וכפועל יוצא מכך לא ניתן לקבוע מה יהיה הסכום שישולם לצדדים על ידי שיכון ובינוי, כך שלא ניתן לעתור לסעד כספי, אלא אך לסעד הצהרתי, כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 7200/20 הנזכר לעיל.

...

עם זאת, מקובלת עלי עמדת היועץ המשפטי לממשלה שלפיה שעה שלצדדים שולמו מקדמות על ידי שיכון ובינוי, הרי שבכל הנוגע למקדמות ששולמו, הסעד הנתבע הוא סעד כספי, כך שבמסגרת התביעה נתבעים הן סעד כספי והן סעד הצהרתי, ועל המבקשת לשלם האגרה הקבועה בתקנות האגרות בכל הנוגע לתביעה לסכום קצוב, בהתאם לסכום המקדמות ששולמו לצדדים והשיעור שלטענתה אמור להיות מועבר לידיה ולא לידי המבקש.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל הבקשה מתקבלת באופן חלקי בלבד, אך ביחס למקדמות שכבר שולמו לצדדים.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ברע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' ביריאן (27/3/12) [פורסם במאגרים] להלן פס"ד ביריאן] נקבע: " סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבוא בית משפט לשקול אם ליתן סעד הצהרתי, עליו לבחון, בין היתר, האם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופראטיבי. תשובה חיובית לשאלה זו משמעה, כי הסעד שהתבקש הוא סעד חלקי בלבד, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל, שלא לתתו...כדי שבית המשפט ייעתר לתביעה למתן סעד הצהרתי, על אף שהיא אינה ממצה את זכויותיו של התובע, על התובע להצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון ולהסתפקות בהצהרה בשלב זה... במקרה דנן מקובלת עליי טענת המבקש כי מדובר בתביעה כספית: בפתח המרצת הפתיחה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר, בין היתר, כי 'על המשיב להשיב לידי המבקש את כל הכספים ששילם בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהמועד בו שולמו בפועל...'" בהמשך פס"ד ביריאן נאמר: "הינה כי כן, על אף שהמרצת הפתיחה הוכתרה כבקשה מתוקנת לפסק דין הצהרתי, הרי שלפנינו תביעה כספית להשבה. ביריאן מדגיש בפניי, כי הסכים למחוק מתביעתו את החלקים המוגדרים על ידי המבקש כתביעת השבה כספית. אלא, שלא מצאתי כל הצדקה לאפשר לביריאן לפצל את תביעתו, כך שבשלב הראשון תנתן – אם תתקבלנה טענותיו – הצהרה בדבר ביטול החוזה, ולאחר מכן יתבע בנפרד, בהליך חדש, השבה על פי אותו הסכם. הדבר יוביל להתיידנות כפולה, מבלי שביריאן הצביע על אינטרס לגיטימי לכך... במקרה שלפנינו היה על ביריאן לצעוד בדרך המלך ולהגיש תביעה כספית להשבה תוך תשלום האגרה המתחייבת. במסגרת תביעה כזו היה עליו להעלות את עתירתו בדבר בטלות החוזה – הצהרה שממילא מתחייבת כדי להכריע בתביעת ההשבה. תחת זאת, בחר ביריאן להגיש תביעה המוגדרת הצהרתית, על הנובע מכך לעניין אגרה, ובגופה תביעת השבה. דרך זו איננה לגיטימית". ובע"א 136/82 שיכון עובדים בע"מ נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל, פד"י לח(4), 668 נקבע בסעיף 5 לפסק הדין כדלקמן: "זאת ועוד, אין מעניקים סעד הצהרתי, מקום בו ניתן לבקש סעד ממשי, ובמיוחד אין מעניקים סעד הצהרתי במקרה בו מבקש בעל דין לעקוף את הצורך בהתדיינות ישירה ועניינית על הנושא, אשר עליו סבה המחלוקת". במקרה שלפנינו, השאלה שבית המשפט לא יוכל להמנע מבירורה הנה שאלת ההיתחשבנות הכספית בין הצדדים.

" כאשר התובע יכול לתבוע סעד מהותי-אופראטיבי כדוגמת סעד כספי, או כאשר מתברר מהנסיבות שההליך בו התבקש הסעד ההצהרתי הוא רק חלק ראשון של ההיתדיינות בין הצדדים וכי אם יינתן הסעד ההצהרתי המבוקש צפוי התובע להגיש הליך נוסף בו הוא יתבע את מלוא סעדיו – הרי שבית המשפט יטה שלא לתת סעד הצהרתי".

...

ברע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' ביריאן (27/3/12) [פורסם במאגרים] להלן פס"ד ביריאן] נקבע: " סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבוא בית משפט לשקול אם ליתן סעד הצהרתי, עליו לבחון, בין היתר, האם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי. תשובה חיובית לשאלה זו משמעה, כי הסעד שהתבקש הוא סעד חלקי בלבד, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל, שלא לתיתו...כדי שבית המשפט ייעתר לתביעה למתן סעד הצהרתי, על אף שהיא אינה ממצה את זכויותיו של התובע, על התובע להצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון ולהסתפקות בהצהרה בשלב זה... במקרה דנן מקובלת עליי טענת המבקש כי מדובר בתביעה כספית: בפתח המרצת הפתיחה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר, בין היתר, כי 'על המשיב להשיב לידי המבקש את כל הכספים ששילם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולמו בפועל...'" בהמשך פס"ד ביריאן נאמר: "הנה כי כן, על אף שהמרצת הפתיחה הוכתרה כבקשה מתוקנת לפסק דין הצהרתי, הרי שלפנינו תביעה כספית להשבה. ביריאן מדגיש בפניי, כי הסכים למחוק מתביעתו את החלקים המוגדרים על ידי המבקש כתביעת השבה כספית. אלא, שלא מצאתי כל הצדקה לאפשר לביריאן לפצל את תביעתו, כך שבשלב הראשון תינתן – אם תתקבלנה טענותיו – הצהרה בדבר ביטול החוזה, ולאחר מכן יתבע בנפרד, בהליך חדש, השבה על פי אותו הסכם. הדבר יוביל להתיידנות כפולה, מבלי שביריאן הצביע על אינטרס לגיטימי לכך... במקרה שלפנינו היה על ביריאן לצעוד בדרך המלך ולהגיש תביעה כספית להשבה תוך תשלום האגרה המתחייבת. במסגרת תביעה כזו היה עליו להעלות את עתירתו בדבר בטלות החוזה – הצהרה שממילא מתחייבת כדי להכריע בתביעת ההשבה. תחת זאת, בחר ביריאן להגיש תביעה המוגדרת הצהרתית, על הנובע מכך לעניין אגרה, ובגופה תביעת השבה. דרך זו איננה לגיטימית". ובע"א 136/82 שיכון עובדים בע"מ נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל, פד"י לח(4), 668 נקבע בסעיף 5 לפסק הדין כדלקמן: "זאת ועוד, אין מעניקים סעד הצהרתי, מקום בו ניתן לבקש סעד ממשי, ובמיוחד אין מעניקים סעד הצהרתי במקרה בו מבקש בעל דין לעקוף את הצורך בהתדיינות ישירה ועניינית על הנושא, אשר עליו סבה המחלוקת". במקרה שלפנינו, השאלה שבית המשפט לא יוכל להימנע מבירורה הינה שאלת ההתחשבנות הכספית בין הצדדים.

אני מורה על מחיקת המרצת הפתיחה.

הנני מחייבת את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

התובע טען, כי היה בידיו כח תביעה ממשי שאיפשר לו להגיש תביעת נזיקין נגד הנתבע, ולזכות בפועל בסעד המבוקש כלפיו, רק לאחר שפסק הדין שניתן ביום 17.8.18, בבית משפט לעינייני מישפחה, הפך חלוט, ולכן התביעה לא היתיישנה.

תביעת הנזיקין היתה, איפוא, תביעת בוסר כל עוד לא ניתנה הכרעה שיפוטית בבקשה לסעד הצהרתי, בשתי המתכונות הדיוניות האפשריות הללו, והיתה עשויה להמחק על הסף, או להיות מוקפאת עד להכרעה בהליך הדיוני הראשון.

במיוחד כך הדבר, כאשר במישור המהותי והדיוני כאחד לא ניתן היה בפועל להכריע בתביעה הנזיקית בטרם יוכרע היבט כשרות חתימותיה של המנוחה, ובכפוף לאותה הכרעה, ולא היה, טעם מהותי או מעשי בהגשת התביעה כנגד הנתבע קודם למתן הכרעה בפסק ההצהרתי.

...

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף, מחמת התיישנות, שכן עילתה הינו ההסכם והתצהיר שאישר, כאשר ההסכם נחתם בין אם התובע לאחיו ואשתו ביום 25.9.2002, והתצהיר נחתם על ידי המנוחה ביום 24.4.03 .

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי שני ההליכים, על פי טיבם, מופנים כנגד צדדים שונים, ומהווים, על פי מהותם, שתי חוליות דיוניות נפרדות, האמורות להתברר בזו אחר זו, ובכפוף זו לזו.

מעמדה הרם של זכות הגישה לערכאות, מחזקת את המסקנה לפיה יש להעדיף חלופה המקיימת את זכות התביעה שבידי התובע, על פני אפשרות שמשמעה חסימת דרכו לערכאות.

לאור האמור לעיל- הבקשה נדחית.

לטענת המבקש, כאשר המשיבה רוכשת את הרכב מחיר הרכב נקבע בהתבסס על מחירון לוי יצחק.

הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור, היא: "כל לקוחות (המשיבה) שביצעו עסקת טרייד אין ו/או מכרו רכב למשיבה או באמצעות המשיבה, ונדרשו לשלם סכומים ביתר, בגין ירידת ערך הרכב לפי מחירון לוי יצחק (או כל מחירון אחר לפיו נעשתה העסקה)". באשר לסעדים שהתבקשו, המבקש עתר למתן סעד הצהרתי לפיו המשיבה לא פעלה כדין וכן למתן צוי עשה.

הצדדים ביקשו שלא ליתן הוראות בדבר פירסומה של בקשת ההסתלקות, על העלויות הכרוכות בכך, וזאת משעה שאין בה כדי ליצור מעשה בי-דין והפנו לפסיקה בעיניין.

כאמור, יש לבחון בין היתר, אם התובע (או המבקש, לפי העניין), הצביע על עילת תביעה לכאורה; אם ההליך הייצוגי השיג תועלת ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה; אם עוצמת העילה הולמת את הסדר ההסתלקות המוצע ואת התועלת הממשית עבור חברי הקבוצה; את החשיבות הציבורית הגלומה בהליך; את הטירחה שטרחו התובע (או המבקש) ובאי כוחו; את ההוצאות שהוצאו לצורך ההליך; את הסיכון שבהגשת ההליך ובניהולו; את אופן ניהול ההליך ואת השלב שבו הוגשה בקשת ההסתלקות.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לנוכח העובדה שהמבקש ובא כוחו העלו את הסוגיות האמורות לסדר היום, השקיעו בכך זמן ומשאבים והביאו לשינוי בסעיף התמורה באופן שאמור להביא תועלת ציבורית מסוימת כמפורט לעיל, ובשים לב לגובה הסכומים שהוסכמו, אני מאשרת את הסכמות הצדדים, הן לגבי השבת הסכום מצד המשיבה בעד חלקה הראשון של אגרת בית המשפט והוצאות הגישור והן בנוגע לתשלומי הגמול ושכר הטרחה לב"כ המבקש, כפי שפורטו בבקשות ההסתלקות.

בנסיבות העניין שפורטו לעיל ובהינתן השלב הדיוני שבו הוגשה בקשות ההסתלקות, אני סבורה כי מתקיימים התנאים לכך ולכן אני פוטרת את המבקשים מתשלום חלקה השני של האגרה.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נמחקת בזאת, והתביעות האישיות של המבקשים נדחות בזאת.