סעד הצהרתי בדבר אובדן כושר עבודה

כפועל יוצא מטענת התובע בדבר מסלול הכסוי הבטוחי שנבחר על ידו, עותר התובע לפצוי כספי בגין ההפרש בין פנסיית הנכות ששולמה לו בפועל לבין זכאות לפנסיית נכות לפי מסלול "בסיסי" על פי משכורתו הקובעת עד למועד הגשת התביעה וכן לסעד הצהרתי בדבר זכאותו לתשלום פנסיית נכות בשיעור של 75% מהשכר הקובע בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה (החל מחודש ינואר 2017) ועד להגיעו לגיל 67 (בחודש פברואר 2022).

בין הצדדים קיימת מחלוקת, אליה נתייחס בהמשך פסק הדין, לגבי תוכן השיחה - האם התובע מסר כי הוא חולה בסרטן (כגירסתו) או כי חלה בעבר מסרטן והחלים (כגירסת יובל) והאם התובע ביקש להקטין את הכסוי למקרה מוות ולאובדן כושר עבודה לכסוי מינימאלי לטובת הגדלת החסכון לרבות הקדמת גיל הפרישה לגיל 60 כגירסת יובל או שמא, כטענת התובע הוא הדגיש בפני יובל את רצונו לביטוח אובדן כושר עבודה בשיעור של 75% מהשכר המבוטח והוא לא ביקש להקדים את גיל הפרישה.

...

עוד נציין כי התובע הלין בדיעבד על גיל הפרישה ואולם שוכנענו שבזמן אמת התובע היה מעונין בהקדמת גיל הפרישה.

] על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן:"החוק") הצדדים להליך והעובדות הרלוואנטיות: התובע, יליד שנת 1958, רכש בשנת 2007 רכש אצל הנתבעת - ביטוח ישיר חברה לביטוח (להלן: "הנתבעת") פוליסת ביטוח חיים ובריאות שכלל, בין היתר, כסוי לאובדן כושר עבודה ושיחרור מתשלום פרמיות (להלן: "הפוליסה").

הוא זכאי לסעד הצהרתי בדבר זכאותו לפצוי כל עוד הוא מצוי באי כושר ואינו יכול לעבוד כתוצאה ממצבו הרפואי או עד לסוף תקופת הפוליסה, לפי המאוחר.

...

אופן חישוב התגמולים כיצד: לנוכח כל האמור עד כאן התובע זכאי לפיצוי כדלקמן: לתקופה שמ1/1/2018 ועד 31/3/2018 : ל- 50% מהתגמול החודשי הקבוע בפוליסה בגין אובדן כושר השתכרות כשהוא מחושב ומשוערך לפי הוראות הפוליסה ועד למועד מתן פסק הדין.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את תגמולי הביטוח בהתאם לפוליסה כמפורט בסעיף 31 לעיל בנוסף תבצע התובעת החזר פרמיות כאמור בסעיף 32 לעיל.

מאחר ולא עלה בידי התובע להוכיח שנשלל ממנו הכושר לעסוק ב"מיקצוע כלשהוא ובעיסוק כלשהוא", ועל-פי הראיות שהוצגו הוא כשיר לעבודה משרדית ואף משמש כיד ימינו של בנו, מנהל החברה לעבודות גבס ושיפוצים, אין הוא זכאי לפצוי חודשי ולהחזר פרמיות על-פי פוליסה זו. סעד הצהרתי כמתואר לעיל, בכתב התביעה עתר התובע אף לסעד הצהרתי בדבר זכותו לקבלת תגמולי הביטוח על-פי הפוליסות בגין אובדן כושר עבודה ושיחרור מתשלום פרמיות בעתיד, אף לאחר מועד מתן פסק הדין.

...

בדומה לפוליסה 16164576 שנדונה לעיל, אף לגבי פוליסה זו - משלא הוכחה על-ידי התובע נבצרותו מלעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו (וכמתואר לעיל, ההיפך הוא שהוכח), דין התביעה להידחות.

באותה פסקה נקבע: "אין צורך לשלוח הצדדים לסבבי התדיינות חוזרים ביחס לתקופות שלאחר הגשת התביעה בתנאי שההצדקה לפסוק תגמול ביטוח חודשי בגינם הומחשה במהלך המשפט. אין מדובר בזכאות אוטומטית למי שתביעתו התקבלה שייפסקו תגמולי ביטוח אכ"ע עד תקופת פסה"ד ... לטעמי צריך שיהא שיקול דעת רחב לביהמ"ש אם להיעתר לסעד כזה אם לאו, במצבים בהם אי הכושר התעסוקתי נמשך עד למועד פסה"ד". במקרה שבפנינו, לא נקבע אי-כושר תעסוקתי, ולא הומחשה כל ההצדקה לפסוק חיוב בתגמול עתידי (לתקופה שלאחר מועד פסק הדין) על דרך של סעד הצהרתי.

התוצאה לאור הקביעה בפסקה טו לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) 311,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (2) מחצית אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 3.1.2016, ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 18,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

איננו סבורים שאישור זה משפיע על המסקנה המשפטית בדבר זכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית, הן מאחר שכלל לא ברור האם ניתן לאחר שהובהר לממונה שהביטוח שבו מדובר אינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה, והן מאחר שממש באותו אישור ציין הממונה כי מי מהעובדים שמעוניין בכך, יכול לשנות את ביטוח המנהלים שלו לפנסיה צוברת (שכוללת כידוע כבררת מחדל ביטוח נכות המקביל לביטוח אובדן כושר עבודה).

משהגענו למסקנה שהתובעת זכאית לפנסיה תקציבית, מהו הסעד שעלינו ליתן לה? התובעת אמנם כימתה את תביעתה, תוך שהיא טוענת שהיא זכאית לסכום חד-פעמי בגין הפסד פנסיה תקציבית, אך בעיניין זה, ובדומה לפסיקות בתיקים אחרים (ראו למשל בפרשת הכבאים (שם) ובפרשת דים-לוי (שם)), מקובלת עלינו טענת הממונה בסעיף 116 לסיכומיו, כי התובעת זכאית לסעד הצהרתי בדבר זכאותה לפנסיה תקציבית, וכשבהמשך לכך על המועצה לחשב את זכאותה לקיצבה חודשית – לעתיד ולעבר, ממועד סיום עבודתה – והכל בהתאם לכללים הרגילים החלים בפנסיה תקציבית, ובכלל זה העמדת התובעת בפני ועדה רפואית לצורך קביעת זכאותה של התובעת (מבחינה רפואית) לקבלת קצבת נכות כבר למן פרישתה מעבודתה מטעמי בריאות.

...

לסיכום התביעה כנגד הנתבעים 2 עד 4 נדחית.

כן תשלם התובעת למועצה סך השווה להשתתפות העובדת בפנסיה התקציבית, החל מהמועד שבו נגבתה השתתפות שכזו למבוטחי פנסיה תקציבית במשק, בצירוף הפרשי הצמדה עד היום, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, וכן תשלם סך 7,500 ₪ לנתבעים 3 ו- 4.

נוסף על האמור נתבקש בית הדין ליתן סעדים הצהרתיים בדבר תיקון ההפרות כאמור.

כך שיישום מנגנון "opt in", אם גם על חלק מהקבוצה, עלול להקטין את התועלת לקבוצה בתיק זה. עם זאת, לאור החשש שהובע על ידי היועמ"ש, הצדדים מסכימים לתקן את הסכם הפשרה כך שבמסגרת הפנייה לעובדים על פי ההסכם, יירשם כי עובד המעוניין לנהל תביעה אישית מכיוון שלטענתו יש לו עילת תביעה נגד המשיבה בנושא אובדן כושר עבודה או פנסיית שאירים, יהיה רשאי להודיע על כך למשיבה ולצאת מהקבוצה.

...

בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.

משכך והואיל ואף היועמ"ש לא עמד על כך כי ימונה בודק, יש כדי להגיע למסקנה כי אין צורך במינוי בודק בנסיבות העניין.

סוף דבר מכל הנימוקים כמפורט לעיל, הסדר הפשרה מאושר בזאת, בכפוף לשינויים המוצעים שפורטו בסעיפים 37, 39, 44, 57 ו-62 לעיל וכן בכפוף לשינויים המוסכמים על הצדדים (כאמור בסעיפים 33 ו-53 לעיל).