סעד אכיפה להחזרת עובד מפוטר שלא כדין לעבודתו

בהתאם, מקום בו ניתן לפצות עובד, גם בשירות הצבורי, על נזקים שנגרמו בגין פיטורים שלא כדין, יבכר בית הדין לפסוק פיצוי כספי תחת הושטת סעד של השבה לעבודה (ע"ע (ארצי) 456/06 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע (27.2.08) ור' גם ע"ע (ארצי) 4903-10-19 **** דדון - עריית פתח תקווה (6.11.19), ע"ע 300178/98‏ ביבס – שופרסל בע"מ (12.8.01)).

בהלכה האמורה חל כירסום מסוים ונפסק ש"אין לומר כי אכיפת יחסי עבודה מהוה בהכרח 'סטייה מדרך המלך'" (בר"ע (ארצי) 20400-09-15 סוהיר תורכי - המועצה המקומית שעב (20.9.15)) והדברים נכונים מקל וחומר שעה שעסקינן במעסיק בשירות הצבורי (ר' ע"ע (ארצי) 36316-06-12 עריית רמת השרון - עו"ד איילת שושני-ג'ינו (24.2.15)). כך או כך, מדובר, כאמור, בסעד שבשיקול דעת ויש להכריע בבקשה לסעד מסוג זה על יסוד כלל הנסיבות הרלבנטיות.

...

לא מצאנו הצדקה להגשת הבקשה בשיהוי שבו הוגשה ויש במועד הגשת הבקשה כשלעצמו כדי להצדיק דחייתה.

בשים לב לשיהוי הרב שננקט במועד הגשת הבקשה, אשר את הנימוק שנטען ביחס אליו לא מצאנו לקבל, ובהתחשב גם באפשרות הממשית לפגיעה בצד שלישי שעניינו כרוך בהליך זה (היועצת החדשה שהתקבלה לעבודה בבית הספר), שוכנענו כי דין הבקשה להידחות.

מהטעמים המפורטים הבקשה נדחית.

בעיניין זה קבע בית המשפט העליון בבג"ץ אלישע כי – "סעד האכיפה מותנה באפשרות לקיימו נוכח המציאות הקיימת במקום העבודה, ובהיתחשב בטיב היחסים בין הצדדים ליחסי-העבודה. בבואו לקבוע את הסעד ההולם לעובד אשר פוטר שלא כדין, שומה איפוא על בית המשפט להיתחשב במערכת היחסים השוררת במקום העבודה ובהשלכות של אכיפת ההעסקה על הצדדים הנוגעים לעניין הן מבחינה מעשית והן משיקולים של צדק. כך, נקבע כי מקום בו נתגלע משבר אמון חריף בין מנהל בית-ספר לבין צוות המורים, אין זה צודק ואף בלתי אפשרי מבחינה מעשית לכפות על המעביד להחזיר את העובד למשרת הניהול (בג"צ 5618/01 צויזנר נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (21.8.2001)". להתרשמותנו, לא ניתן להיתעלם מכך שהחברה אינה שבעת רצון מהתנהלותו של התובע, כעולה מהחלטת ועדת המשמעת השניה וכי מערכת היחסים בין הצדדים עכורה וקיים חוסר אמון הדדי בין הצדדים שאינו מאפשר את השבת התובע לעבודה בנקודת הזמן הנוכחית.

...

עם זאת, מדובר בעדות סברה שאין להעניק לה משקל ולכן אין בה כדי לסייע לתובע בעניין זה. סיכומם של דברים - שוכנענו כי החברה התנהלה בתום לב עם התובע.

נוכח האמור, לא שוכנענו כי יש לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין התנהלות החברה בעניינו ודין טענותיו בעניין זה – להידחות אף הן. סוף דבר תביעת התובע נדחית במלואה, כמפורט לעיל.

בשוקלנו את גובה ההוצאות שעלינו לפסוק לקחנו בחשבון מחד את גובה התביעה והיקפם הרב של החומרים שהוגשו לתיק והעדויות שנשמעו בהליך ומנגד את תקופת העסקתו הארוכה של התובע שבאה אל קיצה, על כל המשתמע מכך, והגענו לכלל מסקנה לפיה יש להשית על התובע הוצאות משפט מופחתות בסך 25,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת תשאנה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד תשלומם.

זוהי תביעה שהגיש מר חגי שמואל (להלן - התובע) נגד התעשייה האוירית לישראל בע"מ (להלן - הנתבעת), למתן צו המורה על השבתו לעבודה, או לחילופין לתשלום פיצוי בסכום כולל של 465,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב וההגינות, פיטורים שלא כדין, ופגיעה בפרטיות.

התובע סבור כי בנסיבות העניין יש ליתן סעד של אכיפה - השבה לעבודה, ולהורות לנתבעת למצוא לו תפקיד חלופי ההולם את כישוריו.

...

כמו כן, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה, בו הליך הפיטורים עצמו נעשה כדין ובהתאם להסכם הקיבוצי, די בפסיקת סעד של פיצוי כדי לשרת אינטרסים שונים כמו האינטרס ההרתעתי.

אנו סבורים, אפוא, שנסיבות המקרה מתאימות לפסיקת פיצוי כספי.

סוף דבר - אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 140,000 ₪ (מאה ארבעים אלף ₪).

נוסיף ונציין, שההלכה בעבר היתה שככלל הסעד העקרי בפיטורים שלא כדין הנו של פיצויים ולא של אכיפה (ע"ע (ארצי) 1123/01 כל ישראל חברים - צויזנר, פד"ע לו 438 (2001), עמ' 480 (עתירה לבג"ץ נדחתה, בג"ץ 5618/01.

אשר לשיקולים בבחינת הסעד הראוי בעת פגם בפיטורים, נפסק בעיניין צויזנר (שלא בהקשר לחוק הגנה על עובדים) כי "בית הדין ייתן דעתו לסעד הראוי להנתן הנידרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתעשה מלאכת האיזון והמידתיות. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להגרם למי מהצדדים המעורבים בעיניין והנוגעים לו" ובעניין ענבר נפסק כי: "השבה לעבודה תעשה במקרים חריגים ובהיתחשב, בין היתר, בנסיבות הפיטורים, מאפייני מקום העבודה, יכולתם של העובד והמעסיק לשתף פעולה, משך התקופה שחלפה מיום הפיטורים, ואם השבת העובד למקום עבודתו תיפגע באורח קשה ביחסי העבודה התקינים במקום העבודה". השיקולים התומכים בסעד האכיפה במקרה שבפנינו למעשה פורטו לעיל.

...

סוגיית "ויסות כוח אדם" בשירות המדינה לא מוצתה בהליך שבפנינו ואולם, מבלי שאנו קובעים מסמרות בעניין - נראה כי מדובר באפיק שראוי להיבחן כמתאים למציאת שיבוץ חלופי לחושפי שחיתויות, אשר יכול לענות על קריאת הנציב כמצוטט לעיל, למציאת "מנגנון שיקנה לעובדי ציבור חושפי שחיתויות העדפה בקבלה לעבודה בכלל הגופים הציבוריים, ככל שמדובר במשרות פנויות שאותם עובדים ממלאים אחר תנאיהן", זאת בוודאי עת מדובר בעובד אשר הוכר על ידי המבקר כחושף שחיתויות.

בנסיבות שפורטו לעיל, בהינתן השיקולים שמנינו לכאן ולכאן, לנוכח העובדה כי התובע עדיין חפץ לחזור לעבודה בשירות המדינה ולאחר שלא מצאנו כי מכלול הנסיבות שבפנינו מצדיק או מאפשר מתן סעד של אכיפה, בדעתנו להורות בשלב זה למדינה להוסיף את התובע למאגר ויסות כוח אדם למשך תקופה של שישה חודשים.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל, אנו דוחים את הבקשה לאכוף את יחסי העבודה בכפוף למפורט לעיל.

טענות המבקשת המבקשת טוענת כי פוטרה שלא כדין, שלא על בסיס טעמים מקצועיים, לאחר שהועלו נגדה טענות כלליות ללא כל פירוט, ומבלי שהמשיבה הציגה למבקשת כל ראיה לביסוס טענות אלה, ומבלי לבדוק את טענותיה, והכל בחוסר תום לב ובאופן שרירותי, ומטעמים נקמניים.

אף לו הייתה המבקשת מצביעה על פגם בפיטוריה, אין כל מקום לסעד האכיפה, בנגוד להוראות סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971, בהיתחשב בזהות הסעד הזמני ועיקרי, ובשים לב לנטיית מאזן הנוחות לטובת המשיבה, בשל הנזק שייגרם למשיבה, שכבר נערכה לשנת הלימודים הבאה וסיימה את שיבוצי המורים.

השיבה מוסכמת לפטר עובדת בכפוף לכל מיגבלה מכוח חוק או הסכם.

בנסיבות אלה, יש ממש בטענות המשיבה לפיה הסיכוי שיינתן סעד של אכיפה והשבה לעבודה – אינו גבוה.

...

סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.