סמכותו של מנהל מע"מ לפרוס חוב לתשלומים

בתשובה לתשובה שניתנה בסמוך לכתיבת החלטה זו (לאחר זמן ארוך בו ניהלו הצדדים הליכי גישור), שבים המבקשים וטוענים כי החברה התובעת, עדיין מסווגת כ"חברה מפרת חוק", כי חובה לרשם החברות גדל, כי לא הוגשו דוחות שנתיים, וכי אין בתשובת המשיבה הסבר כלשהוא למחדלים של אי תשלום החוב לרשות.

המקור הנורמאטיבי לחיוב התובעים בהפקדת ערובה הוא הוראת סעיף 353א לחוק החברות ולפיו "רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע... אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". בהתאם לפסיקה הרבה בנושא, נקבע הכלל לפיו "לבקשת נתבע יש לחייב חברה-תובעת שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת במתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (רע"א 7687/18 מדינת ישראל - רשות המסים - מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ, 12 (15.7.2020)).

כדי להרים את הנטל להוכחת המצב הכלכלי היה על התובעת להציג נתונים כאלה שמהם ניתן ללמוד על יכולותיה, ולמצער אישור רואה חשבון הכולל הצגת נתונים רלבאנטיים שיש בהם להראות מהו המצב הכלכלי של החברה, פירוט נכסי התובעת למול חובותיה והתחייבויותיה, וכפי שנאמר למשל בת"א 40653-12-09 יובלים – נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ: "על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות החברה בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'." משלא הוצגו כל אסמכתות, ומשבחרה התובעת לטעון טענות כלליות שאין בהם ללמד על איתנות כלכלית הרי שלא הרימה את הנטל להוכיח כי מצבה איתן עד כי ניתן לסטות מהכלל ולא לחייבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

...

והכרעתי לאחר שבחנתי את הנטען בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לקבל את הבקשה ולהורות על הפקדת ערובה.

עוד נקבע כי בית משפט מוסמך לפטור את התובעת מהפקדת ערובה ככל שיגיע למסקנה כי לא יהיה מוצדק בנסיבות העניין לחייב את החברה בערובה (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)].

סמכותו של מנהל מע"מ לפרוס חוב לתשלומים לפי סעיף 116 לחוק היא סמכות שברשות, והפעלתה כפופה לשיקול דעתו (ע"א 8549/03 סופר דרינק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ירושלים, פסקה 10 (23.5.2006)).

...

לאחר ששמענו את הטיעונים בעל פה שיקפנו לצדדים כי רצוי שיסכימו על מתווה להסדרת חוב המס של המערערת.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בכתובים ושמענו את טיעוני הצדדים בדיון לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית.

סוף דבר הערעור נדחה.

התכלית הייתה אחת: "אנחנו רוצים לבוא לקראתך, לעזור לך לפרוס את החוב הזה לתשלומים תשלומים ואז נותנים הלוואה" (שם, בעמ' 17, ש' 9-7).

במלים פשוטות, הנתבע לא רשאי היה להסתמך על כך שהבנק יביט מן הצד בחובו ההולך ונמשך, ולא יעמיד לפניו שלט המורה: "עצור". הוסיף מר חי והסביר: "הבנק לא מחויב כל הזמן ללכת עם הלקוח ולהגדיל לו את האשראי לאורך זמן כל אימת שהוא ירצה, אחרת זה משהו שהוא אף פעם לא מסתיים. אני לא חושב ששיניתי את המדיניות. המדיניות השתנתה בעקבות ההתנהלות השונה של [הנתבע]. אני לא יכול לתת ללקוח לעלות כל הזמן באובליגו שלו, זה משהו שהוא לא מתקבל על הדעת. אנחנו נותנים אשראי והאשראי שאנחנו נותנים הוא מוגבל. אנחנו בודקים כל הזמן בזהירות. המיקצוע שלנו זה לתת כסף לאנשים [כדי לאפשר להם] להתפתח, מצד שני אנחנו לא יכולים לתת עד אינסוף כסף. אנחנו פועלים על פי סמכויות, כל סניף, כל מנהל יש לו את הסמכויות שלו. אנחנו יכולים להגיע לאובליגו מסוים, מעבר לזה אנחנו כבר מתחילים לעצור את הלקוח" (פרוטוקול, מעמ' 25, ש' 17).

על כך יש להוסיף כי עדותו של מר חי, שלפיה זולת מכתבי-ההתראה היתקיימו שיחות שוטפות עם הנתבע, מפיו של מנהל זה ובאמצעות עובדות של המחלקה שבראשותו, הייתה עקבית ומפורטת והותירה בי רושם של עדות מהימנה.

...

התוצאה היא כי לנתבע לא עומדת כל טענה שהיא להגנה מפניה של תביעה להשבת-חובו לתובעת.

התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום-התביעה, 413,724 ש"ח, כשהוא נושא רבית כדין מיום-הגשתה של התביעה ועד למועד-התשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובעת הוצאות-משפט (אגרה, טרחה ואובדן זמן-עבודה של עֵד) בסך של 12,300 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 28,400 ש"ח. שכר-הטרחה הועמד על הסכום המינימאלי שלפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 בהתחשב, בייחוד, בקשייו הכלכליים של הנתבע ובחיובו פעמים מספר, בהחלטות קודמות, בהוצאות בהליך זה. ניתן היום, י' בכסלו התשע"ט, 18 בנובמבר 2018, שלא במעמד-הצדדים.

לאחר מתן חוות דעתו נותרו מספר סוגיות במחלוקת והן: חיוב בדמי שימוש בגין תקופה מאוחרת להגשת כתב התביעה; חיוב בדמי שימוש ביחס למבנה הפריקסט; הוספת רכיב המע"מ לדמי השמוש; אופן פריסת התשלומים; וכן מועד כניסת צוי העשה לתוקף.

הנתבע טוען כי הנו יורש של אמו בהליכים דכאן, ועל כן לא היתה לו סמכות לפעול במגרשים לפני פטירת אמו, ולכן אין לחייבו בגין התקופה טרם נפטרה.

מעיון בהליכים דומים עולה כי מדיניות התובעת היא לאשר תוכניות הסדרה רק לאחר תשלום החוב (ת"א (שלום י-ם) 540690-01-11 מנהל מקרקעי ישראל נ' אליהו (16.6.2019); ת"א (שלום י-ם) קרן קיימת לישראל נ' ששון (23.1.2019)).

...

עם זאת, יש להיעתר לבקשת התובעת לפיצול סעדים כפי שנתבקש על ידה בכתב התביעה.

יש לאפשר לנתבע לנסות, אם כן, להסדיר את השימושים בקרקע בדומה לאפשרות שניתנה במקרים מקבילים, ולפיכך אני מורה כי הצווים שהתבקשו יכנסו לתוקף ביום 1.1.2021, אלא אם כן יתקבל עד למועד זה אישור שימוש.

הנתבע ישלם את דמי השימוש תוך 30 יום מיום חתימתי על הפסיקתא.

באותו המעמד ובאופן המצביע על סמכותו בענייניה הכספיים של חברת הפורום, ביקש הנאשם 1 לפרוס את החוב לרשויות מע"מ לתשעה תשלומים, מחשבון הבנק של חברת הפורום.

גם בעדותם בבית המשפט, הודגש כי השיק נפרע מידית, על מנת להבטיח את תשלום חובה של חברת הפורום, בגין העסקה לרשויות מע"מ. באותה נשימה ומשאין חולק כי בסופו של יום, אף כעולה מעדותו של עד ההגנה, רו"ח משעל, חרף כך שרשויות מע"מ עמדו על תשלום סכום המס מחברת הפורום במזומן, נוכח תשלום ההחזר במלואו לחברת קלאסיק, נימנעו הנאשמים מנהליה הפעילים של חברת הפורום, לעשות שימוש בסכום ההחזר שנפדה באמצעות השיק לתכלית זו, לתשלום מלוא סכום המס, אלא הותירו את התשלום על שקל אחד בלבד.

כך באשר להמנעות מחקירתם של גורמי הבנק, של רונית, עובדת מחלקת הינה"ח של חברת קלאסיק, מחקירתו של מנהל הייצור משה כהן ושל עורך הדין שערך את ההסכם, אשר יכלו לטעמה לשפוך אור על תחומי סמכויותיו של הנאשם 1 בנוגע לעניינה הכספיים של חברת הפורום ומידת הדומינאנטיות שלו בעיסקה.

...

לאור האמור, מקובלת עליי מסקנת בית המשפט קמא כי ביטויו של השיהוי הכבד בהגשת כתב האישום צריך לבוא בגזירת העונש.

ואולם חוות דעת כאמור לא הומצאה עד כה. משכך לא עמד הנאשם 1 בנטל להוכיח כי היה בעריכת השימוע בדיעבד כדי לפגוע בזכותו להליך הוגן על פי תנאי הדוקטרינה ודין הטענה להגנה מן הצדק בהיבט זה להידחות.

סוף דבר לאור סך כל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשמים במיוחס להם בכתבי האישום.