מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

סמכותו של מודד בכניסה לקרקע פקודת המדידות

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

כן הוסיפה וטענה העותרת, כי ראייה לכך שתכנית לצרכי רישום היא בגדר עינייני תיכנון ובניה מצויה בהוראת סעיף 125(א) לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, אשר קובע כי במקום בו נכנסה לתוקף תכנית לחלוקה מחדש לפי סימן ז' לפרק ג' של חוק התיכנון והבנייה אזי: "יגיש יושב ראש הוועדה המקומית, שבתחומה אושרה תכנית החלוקה החדשה, למנהל כהגדרתו בפקודת המדידות (בסעיף זה - המנהל), תכנית לצורכי רישום התואמת את התכנית של החלוקה החדשה שאושרה; בתוך חודשיים מהיום שהועברה התכנית למנהל, יאשרה ככשרה לרישום בהתאם לפקודת המדידות וחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, אם מצא כי התכנית ראויה לרישום כאמור". כמו כן, מפנה העותרת להוראת תקנה 12(6) לתקנות התיכנון והבנייה (תכנית איחוד וחלוקה), תשס"ט-2009, אשר קובעת כי לצורך רישום חלוקה חדשה ימציא יושב ראש הוועדה המקומית לרשם המקרקעין תכנית לצרכי רישום מאושרת על פי פקודת המדידות.
על כן, כעקרון יתכנו מצבים בהם שני גופים מוסמכים לקבל אותה החלטה מסויימת – למשל ביטול רישיון של פלוני – כאשר הבקורת על החלטתו של אחד משני הגופים תהיה נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ואילו הבקורת על אותה החלטה שקבל הגוף השני, לא תהיה נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, כיוון שאותו גוף איננו מנוי בתוספת הראשונה, או מפני שמקור הסמכות של אותו גוף איננו נוגע לאחד העניינים המנויים בתוספת הראשונה.
ולענייננו, סמכויותיו הכלליות של המשיב מוסדרות בפקודת המדידות.
למשל, כאשר אדם מבקש לבצע רישום ראשון של מקרקעין עליו להמציא לרשם המקרקעין "תשריט המקרקעין שהכין מודד וכן בוקר ואושר לפי תקנות המודדים" (ראו- סעיף 134 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ותקנה 43(ב)(1) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011), והוא הדין במי שמבקש לתקן שטח או גבולות של מקרקעין (תקנה 45(ב)(1) לתקנות).
...
לטענת המשיב, במקרה הקונקרטי התוכנית שהוכנה לא קשורה בתכנית איחוד וחלוקה מחדש, או בתוכנית אחרת כלשהי, ולכן החלטתו איננה באה בגדר המונח "ענייני תכנון ובניה". דין העתירה להימחק מחמת חוסר סמכות, וזאת מן הטעמים שיובאו להלן.
במקרה דנא, מודה העותרת בפה מלא כי הצורך שלה בעריכת תכנית לצורכי רישום אינו נוגע להליכי תכנון ובניה, כלשונה בסעיף 2 לתשובתה מיום 20/6/17 בעניין הסמכות העניינית: "העותרת איננה טוענת כי התכנית נשוא העתירה נופלת לגדרי סעיף 125 לחוק התכנון והבנייה". כיוון שכך, החלטתו של המשיב בנוגע לתוכנית לצורכי רישום שהגישה העותרת לאישורו איננה באה בגדרי סעיף 10 לתוספת הראשונה לחוק, שכותרתו "תכנון ובניה". ויודגש, סעיף 10 לתוספת קובע כי בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון ב"ענייני תכנון ובנייה לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965". חוק התכנון והבנייה אכן מזכיר את המונח תכנית לצורכי רישום בהקשר של תכניות איחוד וחלוקה, ברם סמכותו של המשיב לאשר תכנית לצורכי רישום לא נובעת מחוק התכנון והבנייה, החלטתו האם לאשר תכנית לצורכי רישום לא מתקבלת מכוח חוק התכנון והבנייה, ושיקול הדעת הנתון לו בקשר עם אישור תכניות לצורכי רישום לא מוסדר בחוק התכנון והבנייה. נוסיף על כך את העובדה כי במקרה הקונקרטי אין כל קשר בין הצורך בתכנית לצורכי רישום לבין תכנית איחוד וחלוקה, והמסקנה המתבקשת היא שלבית משפט זה אין סמכות לדון בעתירה.
לכשעצמי, אני סבור כי גם במקרה כזה לא תהיה לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בעניין, מפני שסמכותו של המשיב לאשר תכניות לצורכי רישום ושיקול הדעת הנתון לו בהקשר זה, אינם "לפי חוק התכנון והבנייה". ברם, נשאיר עניין זה בצריך עיון, בשים לב לכך שבמקרה הקונקרטי שלפניי התכנית לצורכי רישום שאישורה מתבקש איננה קשורה כלל להליכים לפי חוק התכנון והבנייה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

ליבת המחלוקת היום הנה האם הפקעה מתוכננת שאושרה במסגרת תוכנית מתאר ופורסמו הודעות בגינה במהלך שנת 2013 לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, הפקעה שאמורה לנגוס פיזית מחזית החלקה לצורך הרחבת הרחוב - אמורה להתחלק בין שני הבתים באופן יחסי לחלקיהם במקרקעין, או שמא יש בה כדי להקטין את מיגרש החזית בלבד ? תמצית הרקע 2.1 מדובר במקרקעין הידועים כחלקה 121 בגוש 18175 בנהריה, ששיטחה על פי הרשום בנסח רישום המקרקעין 1004 מ"ר (להלן "המקרקעין").
ביום 14.02.2015 ניתנה חוות דעתה של המפקחת על רישום המקרקעין לפיה: "חרף העדר תשריט תקף שמתאר נאמנה את הבית על דירותיו, מצאתי שלא למנות מורשה לצורך עריכת תשריט אלא ליתן חוות דעת על סמך התשריטים שאוזכרו מעלה והתרשמותי מהביקור במקום, מהטעם שבמובהק מצאתי את הבית ניתן לרישום כבית משותף. ככל שימצא בית המשפט הנכבד להורות על חלוקת החלקה על דרך של רישום בית משותף אזי כונס הנכסים עליו תוטל המשימה הוא שישכור שירותיו של עורך תשריטים מקצועי ומנוסה". 2.6 ביום 06.09.2015 ניתן פסק הדין בבית משפט קמא לפיו נקבע כי יתבצע פירוק שתוף במקרקעין בדרך של רשומם כבית משותף על פי תשריט חלוקה של המודד ויסאם דחבור מיום 30.11.14 אשר צורף לסיכומי המשיבים.
קביעה זו נעשתה בהעדר סמכות והיא מנוגדת לפסיקת בית המשפט המחוזי, המוסמך לידון בה. טעה בית המשפט שעה שהטיל על כתפי המערערים לשאת בכל נטל ההפקעה מהחלקה, תוך פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות הקניין החוקתיות שלהם ובנגוד להלכה, לפיה על הצדדים היה לשאת בנטל ההפקעה בפרוק שתוף על פי חלקם במקרקעין.
מפות המדידה עליהן נחקר המודד דחבור כוללות את שטח הכניסה לשביל הגישה (2 מ"ר).
...
אף אני סבורה כי המחלוקת העיקרית (ואולי היחידה) הדורשת התייחסות מעמיקה הינה בסוגית ההפקעה הפוטנציאלית והשלכותיה על זכויות הצדדים.
בדומה לעמדת חברתי, אף אני סבורה כי נסיבות המקרה דומות יותר לנסיבות שהתברר בפסקי הדין ע"א 7136/06 וע"א 5628/99 וכי יש לאבחן את המקרה דכאן מהמקרה שהתברר ברע"א 6948/11.
למעט תיקון טעות טכנית כמפורט בס' 5.3 לעיל, טענות הערעור נדחות.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

כך, באשר לטענת שאכר, כי לא יכל לסמן במדויק את נקודת הגבול, שבה התגלתה הסטייה, מאחר שזו היתה ממוקמת בשטח השכן, שם היה קיר וממוקם מחסן שלא איפשרו גישה לשטח זה. נקבע, כי הטענה אינה מתקבלת על הדעת ממספר טעמים: "הראשון שבהם הוא שלאחר בדיקת העובדות התברר שנקודת הגבול אותה טוען המודד שלא יכל לסמן איננה נימצאת בשטח השכן או על המחסן כפי שנטען על ידי המודד. הנקודה נימצאת בצדו החצוני של קיר במיגרש שכן ואין שום קושי או סיבה ממשית שלא לסמן את הנקודה במקומה הנכון. הטעם השני הוא שגם במקרה התיאורטי שבו נקודת גבול נימצאת בשטח של שכן או על גג של מבנה יש למודד את כל הסמכות להכנס לשטח ולבצע את המדידה על פי פקודת המדידות". אשר להסברו של שאכר, כי הנקודה האמורה סומנה באופן מקורב על מנת להקל על סימון עתידי שלה, נקבע כי "גם הסבר זה איננו מתקבל לחלוטין על פי התצלומים שהועברו על-ידינו ולאחר הודאתו של המודד שזהו אכן הסימון שלו ניתן לראות [ב]בירור שלא מדובר בסימון בערך של נקודה כפי שטען המודד אלא בסימון ממש שמטרתו הצגת כיוון מיקום נקודת הגבול. [...] הטיעון של הקלת המלאכה בהמשך איננו מתקבל ואין לו שום הגיון בעבודת המודד או באחריות שעליו להפגין כלפי כל מי שמסתמך על עבודתו". ביחס לטענתו של שאכר, כי הודיע למתלונן במפורש על כך שהסימון אינו נכון, נקבע בהחלטה, כי "אינני יכול לקבוע דבר מהסיבות שלא התקבלו ראיות התומכות בטענה זו וגם בטענה של המתלונן שהדברים לא נאמרו". בנוסף לכך, נדחתה טענתו של שאכר שבעקבות בעיית קליטה במכשיר הGPS-, לא עלה בידו לסמן את הנקודה – "טענה זו רק מוסיפה לרשלנות שהמודד הציג בעבודתו בסימון הנקודה שכן ברשות המודד כבעל רישיון מדידה, השכלה, ניסיון, ידע וכלים חליפיים בכדי להתוות נקודה ואי החזקה או אי שימוש בהם מהוה כשלעצמה התרשלות בתפקידו". טענות נוספות של שאכר, נדונו ונדחו אף הן על-ידי המנהל, ואחר כל זאת נקבע בהחלטה, כי "במקרה שלפנינו נעשתה עבירה תוך רשלנות או לפחות עצימת עיניים מפני אפשרות של פעולה רשלנית על ידיו, של המודד כאמור בסעיף 4 מפקודת המדידות, עבירה הגוררות עמ[ה] הפסקת רישיון [...] לאור חומרת המקרה, אי הסכמתו של המודד לקחת שום אחריות אפילו חלקית על מעשיו ועל הנזק שניגרם למתלונן ולבעלי המקרקעין קביעתי היא שאין מנוס משלילת רישיונו של המודד לתקופה של 9 חודשים וזאת לאחר שהתחשבתי במצבו הבריאותי ועברו הנקי כפי שהוצג בפני בעל פה ובכתב". החלטה זו נשלחה לשאכר ביום 2.6.2021, ובהמשך, ביום 13.6.2021, פורסמה ברשומות.
...
עמדת המשיבים המשיבים טוענים מנגד, כי דין העתירה והבקשה לצו ביניים להידחות.
אין בידי לקבל את הטענה, כי הליך השימוע הוא הליך 'מעין שיפוטי', שבגדרו היה על מפ"י לאפשר לשאכר לחקור את המתלונן בחקירה נגדית.
באשר לטענת שאכר, כי היה על המשיבים לאפשר לו לחקור את המתלונן בחקירה נגדית, סבורני, כי גם בעניין זה הדין עם המשיבים.
על רקע האמור, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו זו של המנהל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

ביום 20/6/16 הוגשה חוות דעת המומחה בצירוף תכנית מדידה הקובעת, מבחינת גבולות, התאמה מלאה לתכנית המודד מטעם התובעים והבדל של 49 ס"מ מתכנית המודד מטעם הנתבע.
התובעים מסתמכים בתביעתם כאן על דיני הנזיקין ומפנים להוראת סעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הנזיקין"), הקובעת כי : "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין...". וסעיף 30 לפקודת הנזיקין הקובע כי : "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין - על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין". מהוראת סעיף 30 לפקודת הנזיקין עולה כי כאשר בעל מקרקעין מבסס תביעת פינוי או סילוק יד בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות, אזי על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום.
עוד נקבע שם כי רשויות התיכנון לפי חוק התיכנון והבניה הן רשויות שלטוניות, המפעילות סמכות סטאטוטורית, והן אינן חסינות מאחריות ברשלנות בגין הפעלה רשלנית של סמכות זו. לטעמי, אין המקרה בעיניין ירמיהו דומה כלל לתביעה כאן שעילתה הסגת גבול בין שכנים ולא דיון בתביעה בטענה לנזקים בגין רשלנות שלטונית.
...
החלת השיקולים שהותוו בהלכה הפסוקה על נסיבות ענייננו והעובדות כפי שפורטו לעיל, מביאים למסקנה כי יש להיעתר לתביעת התובעים למתן צו קבוע שימנע בנייה וכל פעולה אחרת שיש בה לשנות את הגבול הקיים בהתאם לקביעת המומחה.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על סילוק יד הנתבע מנחלת התובעים בהתאם למדידה המפורטת בחוות דעת המומחה, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. הנתבע יהרוס על חשבונו חלק הקיר הנמצא בשטח התובעים, כמופיע בחוות דעת המומחה וזאת תוך 60 יום מהיום.
הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו בסך כולל של 15,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום אילת נפסק כדקלמן:

הוא טוען שהמשיבה העדיפה להציג את המדידה של המודד ויטלי משנת 2012, הנוגדת וסותרת את תכנית הפרצלציה שהיא עצמה הזמינה, כי במדידה זו נמצא הקיר בשטחה ובתצ"ר הקיר בשטחו.
ואכן לפי אותו סעיף "יכול כל מודד להיכנס, כדי למדוד כל קרקע שהוטל עליו למדדה, לתוך תחום כל קרקע או לעבור בה, בין שהיא קנין הפרט ובין שהיא קנין הציבור, ועליו למעט ככל האפשר בגרימת אי-נוחיות לבעל הקרקע או למחזיק בה". דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו החלטתי לדחות את הבקשה ולבטל את המניעה הקיימת לגבי הריסת הקיר, מהנימוקים הבאים: ראשית – לא נחה דעתי כי הממצאים החדשים שמבקש המבקש להציג לא היו בפניו ולא יכלו להיות בפניו גם לו היה מבצע בדיקה בשקידה ראויה טרם הגיש את בקשתו המקורית.
לעניין מעמדה של התב"ע כחיקוק ראו החלטת כב' השופט אור בע"א 6291/95     בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ': נקודת המוצא הנורמאטיבית בבירור שאלת הסמכות היא, כי תכניות על-פי חוק התיכנון והבניה הן בבחינת חקיקת משנה.
כך, מציין בית-המשפט בבג"ץ 194/56 ון מירופ נ' מנהל אגף השיכון, משרד-העבודה ואח', בעמ' 662, כי "תכנית ביניין ערים היא בגדר 'תקנה' כמשמעותה בפקודת הפרשנות...". באופן דומה, אומר בית-המשפט בע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, נתניה ואח' , כי התכניות על-פי חוק התיכנון והבניה הן בגדר חיקוק (בעמ' 742): "כבר נקבע... ש'פקודת בנין הערים ושלוחותיה (חוקי-עזר ותכניות-בנין-ערים שנעשו על-פיה) הן בבחינת 'חיקוקים'...' הוא הדין בחוק, בתקנות הנילוות לו ובתכניות המיתאר המוצאות מכוחו. ..." שישית - לא למותר לציין כי התובע לא הכחיש שלא שילם למשיבה עד עתה את הוצאות הדיון הראשון שנפסקו נגדו וזאת בנגוד לחובתו לנהוג בידיים נקיות בבואו לבקש סעד זמני מבית המשפט.
...
ואכן לפי אותו סעיף "יכול כל מודד להכנס, כדי למדוד כל קרקע שהוטל עליו למדדה, לתוך תחום כל קרקע או לעבור בה, בין שהיא קנין הפרט ובין שהיא קנין הציבור, ועליו למעט ככל האפשר בגרימת אי-נוחיות לבעל הקרקע או למחזיק בה". דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו החלטתי לדחות את הבקשה ולבטל את המניעה הקיימת לגבי הריסת הקיר, מהנימוקים הבאים: ראשית – לא נחה דעתי כי הממצאים החדשים שמבקש המבקש להציג לא היו בפניו ולא יכלו להיות בפניו גם לו היה מבצע בדיקה בשקידה ראויה טרם הגיש את בקשתו המקורית.
מכל האמור לא מצאתי כי יש מקום לעיין מחדש בהחלטתי ואני מורה על ביצוע הריסת הקיר.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו