ערעור המדינה (ע"ע 39172-11-16)
פסק דינו של בית הדין האיזורי
בית הדין האיזורי פסק, כי "הגם שאכן היו פגמים מהותיים בהליך השימוע", הוא לא שוכנע שיש מקום לבטל את החלטת ההעברה היזומה ויש להעדיף את סעד הפצוי הכספי "וזאת בין היתר נוכח היתנהלות התובעת שהובילה למשבר קשה ביחסי האמון בין הצדדים" ו"למערכת יחסים עכורה".
לנוכח מסקנתנו לעיל לפיה יש מקום לסלק על הסף את עילת לשון הרע מבלי לידון בה לגופה, איננו נדרשים לטענת מנהלת בית הספר, המועסקת על ידי עריית ראשון לציון ולא על ידי המדינה, כי לשונו של סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, כלל אינה מקנה סמכות לבתי הדין לעבודה לידון בתביעת לשון הרע שהגישה עובדת משרד החינוך נגד מי שאינה עובדת משרד החינוך.
...
בית הדין האזורי דחה את תביעת שדה לבטל את ההעברה היזומה ואת מרבית עילות התביעה הנוספות, אך חייב את המדינה בתשלום פיצויי לשדה בגין נזק לא ממוני בסכום של 64,104 ₪ השווה לשש משכורות ובתשלום הוצאות משפט בסכום של 10,000 ₪, לאחר שקבע כי "חלו פגמים בהליך הפסקת העסקת התובעת כפי שיפורט להלן. עם זאת לא שוכנענו כי יש להורות על ביטול החלטת הנתבע 1 בכל הנוגע להעברתה מרצון אלא על פסיקת פיצוי כספי בשל פגמים אלו...". כמו כן, דחה בית הדין האזורי את תביעת שדה נגד מנהלת חטיבת הביניים ומנהלת בית הספר, בעילה של הוצאת לשון הרע, וחייבה בהוצאות המנהלות הנתבעות.
נקדים ונציין, כי החלטנו לקבל, באופן חלקי, את ערעור המדינה ולדחות את ערעורה של שדה.
יצוין, כי הגם שטענת חוסר הסמכות הועלתה על ידי מנהלת בית הספר כטענה עיקרית בכתב הגנתה, לא מצאנו לה התייחסות בפסק הדין, אשר דן לגופו במכתב המנהלת, ואף לא בטיעוני שדה בבית הדין האזורי ובהליך הערעור שבפנינו.
הנה כי כן, אנו דוחים את ערעור שדה על דחיית תביעתה בעילת לשון הרע לנוכח היעדר פירוט – ולו מינימלי – בכתב התביעה, מבלי שאנו מחווים דעתנו בסוגיות הסמכות, בשאלה האם אכן הוציאו המנהלות את דיבתה של שדה ובתחולת הגנות החוק על מכתב המנהלת.
סוף דבר
ערעור המדינה מתקבל בחלקו, כך שחיובי המדינה בפסק הדין יופחתו לסכום של 20,000 ₪ בגין פיצוי על נזק לא ממוני ולסכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט בבית הדין האזורי, וערעור שדה נדחה בזה מהטעמים המפורטים בפסק דיננו.
