לדידו, עסקינן בתביעה כספית בנוגע לחזקה או שימוש במקרקעין, הפרת התחייבות כלפיו ונזק שניגרם לו ואלו נתונים לסמכותו של בית משפט זה לפי סעיפים 51 (א) (2) ו – (3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984.
לאחר עיוני בכתבי הטענות, כמו גם בטענות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 4.7.19 ובטיעונים המשלימים בעקבות דיון זה, מוצאת אני כי אכן בית המשפט זה נעדר סמכות לידון בתביעה היות והסמכות נתונה באופן ייחודי למפקח על הבתים המשותפים כפי שיפורט להלן:
הוראת סעיף 72 (א) לחוק מעניקה סמכות שיפוט ייחודית למפקח, כשהיקפה, של סמכות זו נגזר משני תנאים מצטברים:
האחד - זהות הצדדים לסכסוך: על אלו להיות בעלי הדירות בבית המשותף ובכלל זאת יבואו אף "מחזיק מטעם בעל הדירה" ו "מתחזק" כהגדרתו בסעיף 71 (ב)(1) לחוק.
...
כותרתו של סעיף זה "חשבונות" ומסכימה אני עם טענת התובע בתשובתו המשלימה, כי העובדה שסעיף זה מורה על חובתו של הגזבר לנהל פנקסי הכנסות והוצאות ולמסור קבלה למשלם אין בה, כשלעצמה, כדי להכריע אך מחמת שהתביעה שלפנינו נושאת סעד של מתן חשבונות, שכן בסופו של דבר, עסקינן בתביעה כספית במהותה.
עם זאת, סבורתני כי בסופו של דבר, הוראת סעיף 16 משקפת כראוי את הבסיס המעשי לתביעתו של התובע (מבלי להביע דיעה עתה לגבי צדקתה), הגם שהוא טוען בתשובתו המשלימה כי תביעתו אינה מוגשת מכח התקנון.
פועל יוצא מכל האמור, כי טענת הנתבעים להעדר סמכות עניינית מתקבלת חלקית מהנימוקים הנ"ל ואך בהתייחס לעילה ולסעדים הנוגעים להכנסות הרכוש המשותף.
במצב דברים זה, אין מנוס מפיצול עניינה של תביעה זו ואין להותירה במתכונתה ומשכך מורה אני כי תביעה זו תימחק תוך 20 ימים מהיום ללא צורך בהחלטה נוספת, אא"כ יגיש התובע כתב תביעה מתוקן המצמצם את העילה והסעדים לאלו הנותרים על רקע קביעתי בהתייחס לסמכות העניינית.
