סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה קובע סמכות שיפוט ייחודית לבית הדין לעבודה ב:
"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין, וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה"
בעניינינו, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת עונה להגדרת קופת גמל בסעיף זה וכי התובעים הם חליפים של המנוחה שהיתה חברה בקופת הגמל.
"הילכת אשבל ביקשה לקבוע מבחנים בדבר חלוקת הסמכויות בין בית הדין לעבודה לבתי המשפט הכלליים. עם זאת, ובעיון נוסף, דומה כי גם לאחר המבחנים שהוגדרו, הקושי הוא כי שאלת הסמכות נותרה נתונה במידה לא מעטה לפרשנות ולהתדיינות בכל מקרה. כך, היכולת לקבוע האם מדובר בעילת תביעה ביטוחית-מסחרית או שמא מדובר בעילה הנוגעת בטבורם של יחסי העבודה והבטחון הסוצאלי, במקרים רבים אינה חפה – כאמור – מקשיים, ובוודאי נתונה, כבמקרה דנא, לאפשרויות פרשניות שונות, בהתאם לנקודת המבט ולטענות על פי אינטרס הצדדים" (ראו פסקה כ להילכת מנורה)
זהות הצדדים היא שעומדת בלב מבחן הסמכות העניינית בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה:
"סעיף 24(א)(3) לחוק מגדיר, כי סמכות בית הדין לעבודה תתפרש על פני תובענות בין חברים ומעסיקים (וחליפיהם), לבין קופות גמל, כהגדרתם בחוק הגנת השכר, וזהות הצדדים היא העומדת בלב הסעיף (ובילבד כמובן שהתביעה נובעת מחברותם בקופה)" (ראו פסקה לב' להילכת מנורה)
הילכת מנורה קבעה כללים ברורים יותר מתוך רצון למנוע את אי הבהירות בשאלת הסמכות העניינית וזאת ללא קשר לטיב המחלוקת – קרי, אם מדובר במחלוקת מסחרית חוזית או במחלוקת הקשורה לבטחון הסוצאלי:
"סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה...
...
סוף דבר
אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה בית המשפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.
בנסיבות העניין, ובשים לב לטענות הצדדים בעניין, אני מורה על העברת התובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (היושב בעיר בת ים).
לאחר ששקלתי את העניין, אני סבור שההוצאות בעניין בקשה זו ובעניין אי הגשת כתב ההגנה במועד והתנהלות הנתבעת מקזזות זו את זו. לפיכך, בנסיבות, אין צו להוצאות.
