על פי ההלכה הפסוקה, תפקידו של בית המשפט מצטמצם לפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו של בעל התפקיד ולבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו, ובהקשר זה כבר נקבע כי "סמכות הפיקוח השפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הבקורת" (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (פורסם בנבו, 27.12.2010) (להלן: "עניין אמיר שושני"); ע"א 7575/12 יחזקאל עודי יפת נ' חנן זלצמן (פורסם בנבו, 04.08.2014); ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc (פורסם בנבו, 13.12.2017)).
יתירה מכך, כלל ידוע הוא כי נטל ההוכחה בתביעות חוב המוגשות לבעל תפקיד מוטל לפתחו של הנושה – מגיש תביעת החוב – ובמסגרת זו עליו להמציא לבעל התפקיד מסמכים בתמיכה לחוב הנטען על ידו (פש"ר (ת"א) 552/93 נעמה נוטמן נ' אבירם בורוכוב בתפקידו כמפרק חברת כמון חבב' למסחר בע"מ (החלטה מיום 25.10.07, אתר נבו); פש"ר (תל-אביב) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט-לוי בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין ואח', תק-מח 2004(1) 8100).
עליו לבחון את כל המסמכים שהובאו לפניו, לשמוע עדויות או להסתפק בעדויות שניתנו בתצהירים, ולבקש מסמכים נוספים, לפי הסמכות המוקנית לו (בש"א (מחוזי ירושלים) 7013/09 אברהים אבו ג'האלין נ' עו"ד ד"ר משה כהן, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב כנגד חברת ש. בראשי בע"מ (פורסם בנבו, 26.05.2011)).
בנסיבות אלה, מבחינת פקפלסט עמדתו של הנאמן בנידון לא הייתה זרה, והיה עליה לצפות כי משלא תוגש תביעת חוב נפרדת, מלווה בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב, ערוכה על פי הוראות הדין, יינתן לכך המשקל המתחייב וכי היא תעמוד בפני סיכון שדרישתה תדחה על הסף.
נימוק נוסף שעליו הצביע הנאמן בדחותו את רכיבי החוב ביחס לתקופה השנייה, הוא הנימוק המבוסס על סעיף 72(2) לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע בזו הלשון: "אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכוח צו הכנוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו המעשה".
בהקשר זה מקובלת עלי עמדת הנאמן שלפיה במועד שבו שילמה פקפלסט את הכספים לצדדי ג', על פי המחאות הזכות, כבר ידעה כי נעשה על ידי החייב מעשה פשיטת רגל, אשר בגינו ניתן היה לפתוח נגדו בהליך של פשיטת רגל, והראיה לכך היא שכבר במסגרת הבקשה למתן צו הקפאת הליכים בעיניינה של החברה, אשר נתבקש במקור להחילו גם על החייב, צוין כי החייב ערב לחובות של החברה וכי הקף חובות החברה נאמד בעשרות מיליוני ₪ (בקשה זו הוגשה ביום 2.3.10, עובר לבצוע התשלומים הנטענים מכוח המחאות הזכות).
...
הקדמה:
לפני ערר על הכרעה ראשונה מיום 24.10.18 בתביעת חוב של המערערת ועל הכרעה משלימה מיום 26.3.19 של עו"ד נפתלי נשר, בתפקידו כנאמן לנכסי החייב, אבו סאלח טאהר (להלן: "הנאמן" ו"החייב" בהתאמה), במסגרתן נקבע, על צד העיקר, כי יש לחלק את ההכרעה בתביעת החוב של המערערת לשתי תקופות, כשביחס לתקופה הראשונה (חובות שנוצרו עובר לתקופת ההקפאה) יש להכיר בחוב של החייב כלפי המערערת על סך של 1,221,423 ₪ בדין רגיל; ואילו ביחס לתקופה השנייה (חובות שנוצרו ממועד ההקפאה ואילך), הרי שדין הדרישה להידחות, בין על הסף ובין לגופה.
נימוק נוסף שעליו הצביע הנאמן בדחותו את רכיבי החוב ביחס לתקופה השנייה, הוא הנימוק המבוסס על סעיף 72(2) לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע בזו הלשון: "אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכוח צו הכינוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו המעשה".
בהקשר זה מקובלת עלי עמדת הנאמן שלפיה במועד שבו שילמה פקפלסט את הכספים לצדדי ג', על פי המחאות הזכות, כבר ידעה כי נעשה על ידי החייב מעשה פשיטת רגל, אשר בגינו ניתן היה לפתוח נגדו בהליך של פשיטת רגל, והראיה לכך היא שכבר במסגרת הבקשה למתן צו הקפאת הליכים בעניינה של החברה, אשר נתבקש במקור להחילו גם על החייב, צוין כי החייב ערב לחובות של החברה וכי היקף חובות החברה נאמד בעשרות מיליוני ₪ (בקשה זו הוגשה ביום 2.3.10, עובר לביצוע התשלומים הנטענים מכוח המחאות הזכות).
בנסיבות אלה, סבורני כי מוצדק היה לראות בהסכם סמוי זה כהסכם פסול ובלתי חוקי, שהנו בטל לפי הוראות סעיף 30 לחוק החוזים, וכן נכון וצודק היה לחרוג מכלל ההשבה לפי סעיף 21 לחוק החוזים ולהורות על שלילת סעד ההשבה במלואו.
סוף דבר:
על יסוד כל המוסבר לעיל, הערעור על הכרעתו הראשונה של הנאמן מיום 24.10.18 ועל הכרעתו המשלימה מיום 26.3.19 נדחה, בין על הסף ובין לגופו, על כל טעמיו ונימוקיו .
