סמכות שיפוט בתביעה על פי שטר חוב עם תניית שיפוט ייחודית

עוד הוסכם כי לבטחת קיום ההתחייבויות ע"פ הסכם השכירות, יפקיד אחיה של המשיבה שטר חוב ע"ס 18,000 ₪ וכי סמכות השיפוט הייחודית לידון בכל הסכסוכים הנובעים מההסכם "מוקנית לבתי המשפט באיזור, המרכז, לפי בחירת החברה" (סע' 14 להסכם השכירות).

נקבע כי אין בהסכם השכירות תניית שיפוט ייחודית לבימ"ש מסויים ובהתאם לתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ניתן להגיש את התביעה במקום מגוריה של המשיבה והמקום בו נעשתה עסקת היסוד, ועל כן הסמכות מסורה לבית משפט השלום בחדרה.

הסמכות המקומית לידון בהתנגדות לבצוע שטר מסורה לערכאה אליה רשאי היה מגיש הבקשה לבצוע השטר להגיש את התובענה על פי השטר בסדר דין מקוצר (ואף בטופס הבקשה לבצוע השטר המוגש ללישכת ההוצל"פ, מציין מבקש ביצוע השטר את ביהמ"ש המוסמך מקומית לידון בהתנגדות ככל שתוגש), ר' ד. בר אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות (מהודרה שביעית, 2015) עמ' 1006(1)-1007.

...

מנגד טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה: ההחלטה מנומקת ומפורטת ואין להתערב בה; אין המדובר בסמכות שיפוט ייחודית; הפרטים המופיעים בשטר החוב (כגון מקום ההתחייבות, סכום התשלום ומועדו) הוספו לאחר חתימתה של המשיבה על שטר החוב; המשיבה אינה צד לסכסוך; המשיבה עובדת וגרה בחדרה ומירב הזיקות לעניין הסמכות המקומית נתונות לבימ"ש במחוז חיפה.

דין הערעור להתקבל כפי המפורט להלן.

בהסכם נקבע: "לבתי המשפט המוסמכים במחוז מרכז, ולהם בלבד, תהא סמכות השיפוט הבלעדית לכל תביעה על פי הסכם זה" בשטר החוב נקבע: "מקום השיפוט הבלעדי והייחודי לכל תביעה על פי שטר זה יהיה בית המשפט המוסמך במחוז מרכז בלבד והמחזיק בשטר יהא רשאי למלא בשטר...." שני סעיפים אלה יקראו להלן ביחד – "תניית השיפוט". טענות הצדדים לטענת המבקשת, לאור העובדה כי החתימה על ההסכם אינה מוכחשת ואינה במחלוקת בין הצדדים, הרי שבהתאם ללשון סייפת תקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – "התקנות") ולהלכה הפסוקה בעיניין זה, יש להעביר הדיון כמבוקש.

...

בשים לב לדברים האמורים מקובלת עליי טענת המשיב כי תניית השיפוט אכן מכבידה עליו ודורשת משאבים מיוחדים.

כל האמור לעיל נכון גם בהתייחס לתניית השיפוט שבגוף השטר בנסיבות העניין דכאן.

סוף דבר הבקשה להעברת מקום הדיון נדחית משמדובר בתנית שיפוט מקפחת בחוזה אחיד שדינה ביטול בנסיבות שבפניי.

הוא אינו מחויב להגיש את היתנגדותו לבצוע שטר בלישכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה לבצוע שטר לאחר תיקון חוק ההוצאה לפועל בשנת 2018 כאשר המשיב פירט את הטעמים שלפיהם לבית המשפט בנתניה הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר – משמקום מושבה של החברה הוא בנתניה ומקום מגוריו בנתניה.

באותו הסכם שכירות שבגינו נוצר החוב והוגשה התביעה למימוש שטר החוב, יש סעיף תניית שיפוט למחוז חיפה (סעיף 15.5) – "הסמכות המקומית בכל סיכסוך הנוגע להסכם זה או הנובע ממנו, תהיה נתונה לבתי המשפט המוסמכים בחיפה בלבד. לא תהא סמכות לכל בית משפט אחר". כן ציינה כי שני החייבים הנוספים מתגוררים בחיפה ועוספיא ועל כן הדבר נידרש מטעמי יעילות.

השאלה היא אחרת - האם יש לחייב את המשיב משקיים הסכם שכירות גלביו הוא עקב עם תנייה ייחודית כאשר שאלת פרשנות ערבותו לא נתונה לבית משפט זה במסגרת דיון בסמכות מקומית.

עם זאת, מקום בו ישנם מספר נתבעים, כי אז ההוראה בעיניין הסכם שיפוט ייחודי גוברת על תקנה 3 (ב) בדבר סמכות מקומית כשיש מספר נתבעים ואם לתובע יש הסכם שיפוט ייחודי עם אחד מהנתבעים הוא אינו יכול ליגרור את הנתבע עמו יש הסכם שיפוט ייחודי אחרי הנתבעים האחרים והידון בתביעה יפוצל (ר"ע 2339/92 עמידר נ' חי, פ"ד מו (3) 777).

...

בשני המקרים, על החייב לציין במסגרת ההתנגדות מה הטעמים שלפיהם בית המשפט מוסמך לדון בהתנגדות, ורשם ההוצאה לפועל יעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך בהתאם לטעמים המפורטים בבקשת ההתנגדות (עמד על כך בהרחבה כב' הרשם הבכיר ראמי נאסר בהחלטה שניתנה לאחרונה בת"ט 6258-08-20 מגאהד נ' יאסין (31.8.20).

המזכירות תמציא העתק החלטתי לב"כ הצדדים ותפעל להעברת התיק לכב' נשיא בתי המשפט מחוז חיפה.

המבקשת טוענת לסילוק התביעה נגדה על הסף ולדחייתה מחמת היתיישנות מהותית ולחלופין להעברת הדיון לבית המשפט השלום בחיפה, לו הסמכות הייחודית על פי תניית השיפוט בשטר המטען.

סעיף 2 לפקודה קובע: "בהיתחשב עם הוראות סעיף VI, ישא המוביל, עפ"י כל חוזה להובלת טובין בים, בכל הנוגע לטעינת טובין, הטיפול בהם, סידורם, הובלתם ההשגחה עליהם ופריקתם, בכל האחריות והחובות וייהנה מכל הזכויות והחירויות המופרטות לקמן". הובלת המטען נשוא התביעה נעשתה על פי שטר מטען, הוא חוזה ההובלה.

...

אינני מקבלת את הטענה.

למעלה מן הצורך, סעיף 4 לפקודה מחיל את כללי האג ויסבי על הובלה ימית אף אם שטר המטען אינו כולל הפניה ברורה אליהם, וגם מטעם זה דין טענת המבקשת בכל הנוגע להתיישנות התביעה כנגד המבקשת להידחות.

אשר על כן התביעה כנגד המבקשת נדחית.

בכתב הערבות נכתבה תניית שיפוט ייחודית ובלעדית הקובעת כי סמכות השיפוט תהיה לבימ"ש במחוז מרכז ובימ"ש קמא היתעלם מתניית השיפוט; אין בטענה כי המשיב הכחיש וכפר בחתימתו על כתב הערבות כדי לבטל את תניית השיפוט לצורך קביעת הסמכות המקומית; סמכות מקומית נקנית עפ"י אחת מהחלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי והתביעה הוגשה בהתאם לחלופה המתאימה שכן המקום שנועד לבצוע התשלום בכל הנוגע לפירעון הערבות של המשיב הוא במשרדי המבקשת המצויים במחוז מרכז.

עם זאת, ובהיעדר היתנגדות לשיק מטעם המשיבה, התביעה מושתת על כתב הערבות, וכל שנותר לידון הוא בשטר הערבות והשלכותיו, ולא בתוקפו של השיק הנמשך על ידי המשיבה (שכאמור צורף לתביעה לצורך הוכחת החוב), בשעה שלא הגישה היתנגדותה, ולמשיב אין טענות כנגד השיק אלא כנגד שטר הערבות (אמתותו, טענת ה"זיוף", גובה החוב וכו').

הסמכות המקומית לידון בהתנגדות לבצוע שטר מסורה לערכאה אליה רשאי היה מגיש הבקשה לבצוע השטר להגיש את התובענה על פי השטר בסדר דין מקוצר (ואף בטופס הבקשה לבצוע השטר המוגש ללישכת ההוצל"פ, מציין מבקש ביצוע השטר את ביהמ"ש המוסמך מקומית לידון בהתנגדות ככל שתוגש), ר' ד. בר אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות (מהודרה שביעית, 2015) עמ' 1006(1)-1007.

...

תמצית טענת המשיב – דין הבקשה להידחות שכן הוא לא חתם על כתב הערבות וכי "מדובר בכתב ערבות מזוייף", כאשר חלק מכתב הערבות מודפס וחלק כתוב בכתב-יד ואין אישור חתימה על כתב הערבות; לא ניתן להסתמך על "טענת סתמית" בדבר כתב הערבות ולפיה לקבוע את מקום השיפוט; לא היתה לו כל סמכות לחתום על כתב הערבות ומאחר ומדובר בכתב ערבות לא מאושר ולא מקורי אין להסתמך עליו; כל המעורבים והעדים בתביעה הינם תושבי הצפון וניהול התביעה בבימ"ש באזור המרכז יגרום להם להוצאות כבדות ומיותרות; המבקשת לא הוכיחה כי המקום שנועד לביצוע התשלום הוא במשרדיה; הסמכות המקומית לדון בתביעה הינה לפיה המקום בו נמצא סניף הבנק שממנו נמשך השיק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה, כי דין הערעור להתקבל והכל כפי שיפורט להלן.

לפיכך, ונוכח תניית השיפוט הבלעדית והייחודית בכתב הערבות, וכמפורט לעיל, המסקנה היא כי הסמכות מסורה לבימ"ש השלום ברמלה (מחוז מרכז).

מכל האמור לעיל, הערעור מתקבל.