סמכות שיפוט בענייני משפחה

(ב1) על אף הוראות סעיף 25, בית המשפט לעניני מישפחה יהא גם הוא מוסמך לידון בעניני מישפחה של מי שנקבעה לגביו סמכות שיפוט ייחודית בסימנים 52 או 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1947-1922, למעט עניני נישואין וגירושין.

...

תגובת המשיב (המבקש בבקשה המקורית): המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת הנאמן להעברת הדיון על פי סעיף 178.

המשיב טוען כי בכתב התביעה שהגיש לבית הדין, טען שהסכם חלוקת העזבון נוגד את צוואתו של המנוח, "הושג בהיעדר הסכמת כל היורשים, וניתן על ידי בית הדין השרעי בחוסר סמכות עניינית, משלא ניתנה הסכמת כל היורשים להקניית סמכות לבין הדין השרעי... הסכם חלוקת העיזבון שלל מהמשיב חלק מזכויותיו במקרקעין שירש מהמנוח, והעניק ליורשים האחרים, ביניהם החייב, זכויות במקרקעין העודפות על אלה שהוענקו להם בצוואת המנוח". המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת הנאמן משני טעמים: מבחינה מהותית- בשל סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין השרעי נדון בנושא שלפניו- צוואה וירושה של מוסלמים.

אני מורה על מחיקת ה"הודעה" של המבקש בדבר צו המניעה שניתן בבית הדין השרעי.

לפיכך אני מורה על העברת התביעה למתן פסק דין הצהרתי שהוגשה לבית הדין השרעי לדיון בפניי.

המבקש ישלם הוצאות בגין הליך זה לנאמן בסך 10,000 ₪.

במקרה שנידון בבג"ץ התם עלתה גם טענה לחוסר תום־לב של המשיב בדרך נהולו של ההליך – טענה שלכאורה רלוואנטית גם לענייננו שבו לשיטתה של המערערת חשבו הצדדים – ולמצער חשבה היא עצמה, גם ואולי בעיקר על יסוד דבריו של המשיב, כי תקופת עיכוב ההליכים לא הסתיימה, ואולי לכן לא הזדרזה להגיש בעצמה תביעות לבית המשפט טרם יכלו הימים שבהם עמדה לה הזכות לעשות כן ואילו למשיב לא עמדה הזכות להגיש את תביעותיו לבית הדין – אך בא כוח המערערת אמר מפורשות ובזיקה לכך, משהזכיר בית הדין כי בעתירה האמורה לבג"ץ עלתה שאלת תום־הלב, "העילה שלנו זה לא תום־לב". לאור כל האמור עד כה, דינו של העירעור הוא דחייה: לשונו של החוק (סעיף 3(ה)) ברורה היא לחלוטין: בתקופה של 60 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, ואם התקופה הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) – 75 ימים, או בתקופה קצרה או ארוכה מזו אם החליטה על כך ערכאה שיפוטית לפי סעיף 5(א)(5) (להלן – תקופת עיכוב ההליכים), ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תידון ערכאה שיפוטית בתובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעיניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית.

...

שנית, לטעמנו שלילת סמכותו של בית הדין על בסיס הקביעה כי התביעה הוגשה שלא בתום־לב צריכה להיעשות במשורה ורק בשאכן חוסר תום־הלב ברור.

מסקנות והוראות לאור האמור פוסק בית הדין: דינו של הערעור, כאמור, להידחות.

לפיכך אנו קובעים כי המערערת תישא בהוצאות המשפט של המשיב בסך 6,000 ש"ח שייגבו מן הערובה שהפקידה בבית הדין כתנאי לשמיעת ערעורה, יתר הערובה תושב לידיה.

סעיף 3 (ה) לחוק קובע – "בתקופה של 60 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, ואם התקופה הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) – 75 ימים, או בתקופה קצרה או ארוכה מזו אם החליטה על כך ערכאה שיפוטית לפי סעיף 5(א)(5) (להלן – תקופת עיכוב ההליכים), ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תידון ערכאה שיפוטית בתובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעיניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית.

...

יאמר כבר וינומק להלן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים דין הבקשה להתקבל.

המסגרת הדיונית בבקשה זו אינה המסגרת המתאימה לבחינת טענות מסוג זה. אני דוחה את טענת התובעת בתגובתה המשלימה כי תקופת עיכוב ההליכים הנה 60 ימים בלבד ממועד פתיחת הליך י"ס לפי סע' 3(ה) לחוק, וכי לא קבועה סנקציה של מחיקת תביעה על הגשת תביעה בתוך ה-15 ימים לפי סע' 4 לחוק.

על יסוד כל האמור אני מורה על מחיקת תביעת התובעת על הסף.

. (ה)  בתקופה של 60 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, ואם התקופה הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) – 75 ימים, או בתקופה קצרה או ארוכה מזו אם החליטה על כך ערכאה שיפוטית לפי סעיף 5(א)(5) (להלן – תקופת עיכוב ההליכים), ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תידון ערכאה שיפוטית בתובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעיניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית.

...

ביום 10.10.2023 ניתנה החלטתי לפיה על התובעת להבהיר פשר הגשת התביעות, שעה שהליך יישוב הסכסוך עדיין פתוח וטרם נתקיימה פגישת המהו"ת. בתגובה להחלטת בית המשפט טענה התובעת כי הליך יישוב הסכסוך נפתח ביום 17.7.2023 ואילו פגישת המהו"ת נקבעה ליום 10.10.2023, דהיינו, 85 ימים לאחר פתיחת ההליך.

וזו לשונו: "(ה) בתקופה של 45 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, או 60 ימים – אם הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) (להלן- תקופת עיכוב ההליכים), ובעשרת הימים העומדים לרשות הצדדים למתן הודעה כאמור בסעיף קטן (ד), וכן ב-15 הימים שלאחר תום התקופה כאמור, ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, או בתקופה אחרת שנקבעה לפי סעיף 5(א)(5), לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תידון ערכאה שיפוטית בתובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעיניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית". סעיף 4 לחוק, שכותרתו "הגשת תובענה" קובע: "חלפו התקופות כאמור בסעיף 3(ה), ולא הגיעו הצדדים להסדר מוסכם בהליך ליישוב סיכסוך בהסכמה, רשאי הצד שהגיש תחילה את הבקשה ליישוב הסיכסוך, להגיש בתוך 15 ימים, תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לידון בעיניין לפי דין; לא הגיש הצד האמור תובענה כאמור או שהגיש תובענה כאמור רק לגבי חלק מהעניינים שבסכסוך המשפחתי, רשאי הצד האחר להגיש לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לידון בעיניין לפי דין, תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי שלגביו לא הוגשה תובענה כאמור". שילוב הוראות החוק לעיל מגדיר את לוח הזמנים מיום הגשת הבקשה ליישוב סיכסוך וככל וניסיון יישוב הסיכסוך אינו נושא פרי, וקובעות בין היתר שבמהלך תקופת עיכוב ההליכים, הצדדים לא יכולים להגיש הליכים משפטיים.

...

עניינה של החלטתי זו בשאלת סמכותו של בימ"ש כאן לדון בתביעת איזון משאבים שהוגשה ע"י התובעת לאחר שהנתבע הגיש לבית הדין הרבני האזורי בטבריה תביעת גירושין לה כרך תביעת איזון משאבים.

" לעניין זה אפנה לדבריה של כבוד השופטת מלר בתלה"מ 44984-10-17 (פורסם במאגרים) שם קבעה כי "לפיכך, על מנת להגשים את תכלית החקיקה ולא להפוך את החוק לאות מתה, מחד גיסא, ועל מנת שלא יהא בחוק משום פגיעה העולה על הנדרש בזכות החוקתית לגישה לערכאות, מאידך גיסא, סבורני, כי פרשנות הקובעת תחולת הפגרות על מסגרת זמנים זו, באופן המפסיק את מניין הימים, ובמיוחד בהינתן פגרת הקיץ הארוכה, עלולה לגרום לפגיעה בלתי מידתית באיזון הראוי;" גם את טענת התובעת ולפיה ביקשה להגיש תביעתה במועד מוקדם למועד בו הוגשה, ברם, סורבה על ידי המזכירות (ראה סעיף 5 לבקשתה), מצאתי לדחות משלא הוכחה; ראשית, כמפורט, בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים, בהם נקטה התובעת, ותביעה בעניין הקטינים (תלה"מ 67528-08-23) הוגשה על ידה ביום 30.8.23, קרי תקופת הפגרה.

מכל האמור לעיל; אני קובעת שתביעת הנתבע לבית הדין הרבני הוגשה כדין, תוך שלא הפר את חובת תום הלב וללא שהייתה כל הסכמה בין הצדדים לעניין סמכות ייחודית לבית המשפט.

בהתאמה, אני קובעת שלבית הדין מסורה הסמכות לדון בתביעת איזון המשאבים, ומורה על מחיקת ההליך לפניי.