סמכות שיפוט אזרחית ולא מנהלית

כן נקבע כי משנחתם חוזה היתקשרות בין הערייה לזוכה, אזי אין יסוד לעתירה מהטעם שמדובר בסכסוך אזרחי ולא מינהלי.

כן ר' עע"ם 7832/08 כפר הנוער דרך תקוה נ' משרד הרווחה [פורסם בנבו] (19.10.09): "עניינה של העתירה הוא בהחלטתו של המשיב לסיים היתקשרות חוזית עם המערערת 1 נוכח הפרות יסודיות של החוזה, לטענתו, ובמלים אחרות מדובר בפעולה "אזרחית" אשר גם אם בוצעה על-ידי רשות שלטונית, סמכות השיפוט לידון בסכסוך הנוגע אליה נתונה לבית המשפט האזרחי הרגיל וכלשון בית משפט זה בבג"ץ 348/78 אדריכל דוד ינאי נ' עירית חיפה, פ"ד לג(1) 47, 51 (1978) "העובדה שהחוזים נעשו על-ידי גופים צבוריים אינה משנה ממהותו האזרחית של הסיכסוך" (ראו גם בג"ץ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449, 455 (1987)).

...

לסיכום, העילה המונחת ביסוד העתירה אינה מעוגנת בדיני מכרזים ואינה נכנסת בגדר העניינים בגינם ניתן לעתור מכח סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס – 2000.

משכך, מה לה לעותרת, שקשרה הסכם מותנה עם קבלן משנה, שתלין על כך?! לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית העתירה על הסף.

העותרת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסך 2,500 ש"ח. ניתן היום, ה' תמוז תשע"ט, 08 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

מפאת הדמיון הרב בין הנידון לראיה, מצאתי לצטט את הדברים: " הלכה נושנה היא כי הסמכות של הערכאה השיפוטית או המנהלית נקבעת לפי הסעד המבוקש ולא לפי עילת התביעה...מאחר איפוא ומדובר במקרה זה בתקיפת תכנית של רשות תיכנון, לכאורה, הסמכות לידון בהשגות על החלטת הרשות נתונה לערכאה מינהלית... אלא מאי, במקרה זה, למרות שהמבקשים אכן תוקפים את הצדקתה והגינותה של התכנית, עיקר טרונייתם מופנה כלפי המושב אשר לטענתם מקדם את התכנית בנגוד להסכם הפשרה, עניין המסור לערכאת שיפוט אזרחית ולא מינהלית. כמו כן, יש לציין כי סמכות ועדת תיכנון או ועדת ערר המבקרת את החלטות ועדת התיכנון מצומצמת לשאלות תכנוניות, זאת להבדיל ממחלוקות בשאלות קנייניות או בשאלות של שימוש וחזקה הנדונות בערכאות האזרחיות הרגילות (עע"מ 317/10 שפר נ' יניב [פורסם בנבו] (23.8.2012)). ואכן, סעיף 75 לחוק בתי המשפט מקנה לכל בית משפט הדן בעיניין אזרחי סמכות ליתן "פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". בכלל זה גם צו נגד רשות מרשויות המדינה הפועלת על פי חוק, בנסיבות המתאימות (ע"א 23/85 גולדשטיק נ' כהן, פ"ד מ(4) 583, 587 (1986) (להלן: עניין גולדשטיק); ע"א 1835/11 אבני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4 (17.11.2011); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 553 (מהדורה 13, 2020) (להלן: גורן)).

...

אני סבורה כי אם תאושר התוכנית הכוללנית כששטח כפר כלים בתוכה, יהיה מדובר במעשה עשוי, שלא ניתן יהיה לבטלו, ודי בכך על מנת להוכיח את הפוטנציאל לגרימת נזק בלתי הפיך.

אי צירוף צדדים העלולים להיפגע מההליך כאמור, לטענת המשיבות, יש לדחות את הבקשה אף מן הטעם שלא צורפו להליך עיריית טירת כרמל, שלצו המבוקש, ולתביעה, השפעה ישירה על התפתחותה ופיתוחה של העיר, והועדה המקומית לתכנון ובניה "מורדות הכרמל" שסמכויותיה עלולות להיפגע, משום שבהתאם לסעיפים 62א(ד)-(ה) לחוק התכנון והבניה, אישור התוכנית הכוללנית יקנה לה סמכויות תכנון נרחבות, שכן הומלצה לקבלת מעמד של ועדה עצמאית.

סיכום מן המקובץ, מסקנתי היא כי עלה כי בידי המבקשים להצביע על ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ומאזן הנוחות נוטה לטובתם, ועל כן יש מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני.

גם בעניינינו, לצורך איתור ערכאת השיפוט המוסמכת בעיניין שלפנינו יש לבחון מהו היסוד הדומינאנטי בתובענות, ועל-פיו לסווג את העניין לסמכות ערכאה אזרחית או ערכאה מינהלית, לפי העניין.

כב' השופטת א' כהן קבעה (רע"א (מחוזי ת"א) 68021-09-16 רון חולדאי נ' גולן (1.12.2016), כי: "כאשר בוחנים את טיבה ותוכנה של התביעה ומתחקים אחר מהות הסיכסוך האמיתי כפי שמצטייר מכתב התביעה אני סבורה כי יש לסווג את תובענה כעניין מנהלי ולא כעניין אזרחי" (שם, בפִסקה 8(ג)(5)), שכן רוב התביעה עוסקת בתופעת התיישבות המסתננים בדרום תל-אביב, אי-אכיפת החוק על ידי הרשויות והשלכות התופעה על חיי התושבים בדרום תל-אביב.

...

לפיכך לא ניתן לדון בטענה במסגרת "תקיפה עקיפה". נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את טענות אורט ומשרד החינוך, ומורה על מחיקת התביעה על הסף.

הטעם לכך הוא, שגם אם התוכנית מושא ההליך נכללת ב"תכניות לימודים" המוחרגות מסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, הרי שהתוצאה היא שהעניין מסור לסמכותו העניינית של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ואין בכך להקנות לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה (עיינו: א' גורן, בתי משפט מינהליים (2008), בעמ' 81).

ה – סוף דבר מורם מאמור שאני מורה על מחיקת התביעה בשל חוסר סמכות עניינית.

לדבריה, בית המשפט לענינים מנהליים אינו מוסמך לידון בטענות אלו משום שחוק לעידוד השקעות-הון אינו נמנה על החוקים אשר לגביהם מוקנית לבית משפט זה סמכות שיפוט כאמור בתוספות לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, תש"ס-2000.

לטענת המדינה, מאחר שמדובר בתקיפה ישירה של החלטה מינהלית בעילות שונות מתחום המשפט המנהלי, לא קיים בה יסוד אזרחי ולא ניתן לבצע את התקיפה באמצעות תובענה אזרחית, אלא על המבקשת לפעול בדרך הרגילה לתקיפה ישירה של החלטה מינהלית, בהתאם לחלוקת הסמכויות שבין בתי המשפט לענינים מנהליים לבין בית המשפט הגבוה לצדק.

...

החלטה זו השהתה החלטה קודמת של המנהל, מיום 28.5.06, בה נעתר הוא לבקשת המבקשת ואישר לנטרל את השקעותיה בסך של 3,434,856 ₪ לצורך חישוב הטבות המס המגיעות לה על פי חוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959 (להלן – החוק).

מטעמים אלה החלטתי למחוק את התובענה על הסף.

מאחר שהסעד המבוקש בתביעה זו הוא כספי, ועניינו בתביעה להשבת כספים ששולמו ביתר, הסמכות נתונה לבית משפט אזרחי ולא לגופים המינהליים.

(תי (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה. סעיף 3(ג) בחוק הערר קובע כי הגם שהשגה על חיוב בתשלום ארנונה תתברר לפני מנהל הארנונה, ישנה סמכות שיפוט מקבילה לבית המשפט ביחס למקרה הנופל לנסיבותיו של סעיף 3(א)(3), ובכפוף לקבלת רשות בית המשפט להעלאת הטענה.

...

הנתבעת (העירייה) טוענת שיש לדחות את התביעה על הסף, לאור הוראת סעיף 3(א)(2) בחוק הערר, הקובע כי הסמכות הייחודית לדון בהשגות על שומת ארנונה נתונה לגופי הרשות המנהליים, שהם מנהל הארנונה וועדת הערר.

מחלוקות שהן במהותן עובדתיות או טכניות יוגבלו בדרך כלל להליך ההשגה הקבוע בחוק הערר, ומנגד מחלוקות בעלות חשיבות משפטית עקרונית, כללית או ציבורית, יובאו בשעריו של בית המשפט (על מבחן זה ראו בעניין ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת שהוזכר לעיל, בעמ' 780-779; עניין י.ח. ייזום והשקעות בע"מ שהוזכר לעיל, בעמ' 494-492; כן ראו החלטתי מיום 8.3.2011 בתא"ק (שלום ירושלים) 704902/07 מאג'ד עדאוין נ' עיריית ירושלים).

"הטענה בדבר חיוב גבוה מזה שאמור היה להיות מחויב בפועל, הנה מסקנה המוסקת מהליך שגוי, ואינה מהוה רכיב עובדתי עליו נסמכת עילת הרשלנות" (ע"א (מחוזי ת"א) 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2008), פיסקה 4 בפסק דינה של כבוד השופטת י' שבח).

בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מתקבלת ולפיכך התביעה נדחית.