סמכות שיורית של בתי משפט מחוזיים לבחינת החלטות בית הדין לעבודה

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכן, פסיקתו של בית המשפט העליון בנושא, נחה דעתי כי התובענה בה עסקינן נתונה לסמכותו העניינית של בית המשפט השלום.

להלן נימוקי החלטתי; כנקודת מוצא לדיוננו יובהר כי סמכותם העניינית של בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי נקבעו, בהתאמה, בסעיפים 51 ו- 40 לחוק בתי המשפט.

החלוקה האמורה, הובילה למסקנה הבאה ואשר נוסחה על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו רע"א 6500/19 ד"ר שרון גבריאל נ' ורד אשד (‏07.05.2020), בזו הלשון: " כמו כן, מאחר שסמכותו העניינית של בית משפט השלום מוגדרת בהתאם לסכום התביעה (או לשווי נושאה), הרי שמכוח סמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי, האחרון יהיה מוסמך לידון גם בתביעות אשר שווי נושאן אינו ניתן להערכה כספית". בית המשפט העליון אף מפנה לסעיף 75 לחוק בתי המשפט שמכוחו הרי שגם לבית המשפט השלום הסמכות להעניק סעדים שאינם כספיים כדוגמת צוי מניעה וצוי עשה ואף בתובענות בקניין רוחני.

בהמשך לכך ולהשלמת התמונה, עומד בית בית המשפט העליון על המסקנה כי עצם העבודה שבמסגרת תובענה כלשהיא נתבעים סעדים אשר אינם כספיים אין בה בכדי להעיד בהכרח כי שווי התביעה אינו ניתן להערכה.

...

בעניין זה יפים קביעות בית המשפט העליון ברע"א ד"ר גבריאל אשר בהתאם להן, סכום התביעה הכולל יש בו בכדי להוות אינדיקציה מסוימת בשאלת האם שוויו של הסעד הלא כספי מוציא את התביעה מסמכות בית המשפט השלום; " במצב דברים זה, ובשים לב לסכום התביעה שצוין בכתב התביעה (450,000 ש"ח), צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין לפניו כל בסיס לקבוע שהיקף התביעה הוא כזה המוציא אותה מכלל סמכותו של בית משפט השלום, ומביא אותה לגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי. " מעבר לכך, אינני רואה לנכון לקבל את טענות התובעות בדבר הנזק העקיף אשר אינו ניתן להערכה המתגלם ,בין היתר בכך, שבעוד והתובעות אוספות את הספרים מהתלמידים בתום הקורס הרי שלא מן הנמנע כי חומרי הלימוד המפרים בהם עושות הנתבעות שימוש מגיעים בסופו של דבר לקהל רחב יותר מעבר לתלמידים, כשלמעשה באפשרותם של אותם תלמידים להעביר את הספרים הלאה דבר המיתר את הצורך של אותו קהל אשר קיבל את החומרים האמורים להירשם לקורסים.

לאור כל האמור לעיל, ובתום מלאכת הערכתם וכימותם של הסעדים הנתבעים במסגרת התובענה דנן מסקנותיי הן כדלקמן; שווי הסעדים הלא כספיים ( אשר ניתנים למעשה להערכה) נוסף לשווי הסעדים הכספיים אינו עולה על סך של 2.5 מיליון.

סוף דבר; בהתאם לסמכות הנתונה לבית משפט זה מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט, הריני מורה בזאת על העברת התובענה דנן לבית משפט השלום במחוז חיפה.

בנסיבות אלה, אף אם ייקבע כי התובענה היא תובענה שהוגשה מכוח חוק הנאמנות, הלכה היא כי הסמכות העניינית נקבעת על פי מבחן הסעד ושעה שהסעד הכספי מצוי בסמכותו של בית משפט השלום היה על המבקשים להגיש תביעתם אליו ולא לבית משפט זה. בהחלטה מיום 24.8.2020 ניתנה למבקשים האפשרות להגיב לטענות המשיבות, ובפרט לטענותיהן בנוגע לסמכות העניינית.

המשיבות היתנגדו לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה וטענו מפורשות, כי בהתאם להוראות סעיף 37 לחוק הנאמנות, הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי.

תביעה כזו היא תביעה לסעד הצהרתי שלא ניתן להערכה כספית ועל כן היא נתונה לסמכותו של בית המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית.

בהחלטתי מיום 3.3.2021 קבעתי כי בהנתן הבהרת המשיבות בדבר גובה נזקיהן הנטענים ובהנתן העובדה כי המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת זכאותם של המבקשים לכספי התמורה שנקבעה בהסכם והתקיימות התנאים לקבלתה, ולא במחלוקת בין מי מהצדדים לבין הנאמן או בשאלות הנוגעות לגופה של הנאמנות ושעה ששווי התמורה המוחזקת על ידי הנאמן הוא 1,000,000 ₪, על המבקשים להבהיר האם עומדים הם על ניהול התובענה בבית משפט זה. ביום 4.3.2020 הגישו המבקשים הודעה מטעמם, במסגרתה טענו כי המשיבות מנועות מלטעון עתה כי הסמכות העניינית אינה נתונה לבית המשפט המחוזי, נוכח טענותיהן בפני בית הדין לעבודה.

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום.

משכך, אני מורה על העברת התיק לנשיא בתי משפט השלום במחוז תל אביב לשם ניתובו.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים ת"צ 6421-09-15 מוחני ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי לפני כבוד השופט, סגן הנשיא אליהו בכר מבקשות 1. חברת רשף ביטחון 1993 בע"מ 2. חברת תיגבור מאגר כח אדם מקצועי זמני בע"מ שתיהן ע"י ב"כ עו"ד בגים ושות' משיבים המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד יוסף פולסקי החלטה

נטען כי בעיניין מד"א נפסק שתביעה להחזר דמי ביטוח מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

ההליך לפי פקודת בזיון ביהמ"ש אינו ההליך המתאים בנסיבות (ר' גם רע"א 8718/17 אקטיב ויז'ן בע"מ נ' מוקד הפירסום הארצי - פירסום מטרה בע"מ, פס' 4 (25.03.2018) "מקובל לראותו [את הליך הבזיון – א.ב.] כהליך שיורי שיש לנקוט בו רק במקרה שלא ניתן לאכוף את ביצוע הצוו השפוטי באמצעיים פוגעניים פחות") הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו, על אף טענות המשיבים, המבקשות לא צרפו לבקשתן תצהיר, ולמעשה אין בידי בית המשפט מסד עובדתי מספק לבחינת טענות ההפרה.

...

נטען, כי יש לקבל את בקשת הביזיון ולהורות למל"ל להגיש תצהיר מפורט ומחודש על ההשבה שביצע.

סוף דבר בקשת הביזיון נדחית.

מאחר שקביעות לגבי מעמדו של התובע כעובד הן בסמכותו של בית הדין לעבודה, אין בסיס לטענת אמישרגז כי שאלת מעמדו של התובע כבר הוכרעה על ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי.

מהותית, התביעה בבית משפט השלום לא נידונה לגופה בסמכות שיורית, אלא התקבלה על יסוד חוות דעת הגרפולוג בהתבסס על הסדר דיוני מוסכם בין הצדדים.

בית הדין הארצי הוסיף שם על יסוד פסיקתו בעבר, שההחלטה האם אכן מדובר ביחסי עבודה תיתבסס על מכלול הנסיבות העולות מן הנתונים העובדתיים שבמקרה הספציפי שבפניו, ו"על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם: פקוח, הישתלבות, שירות אישי, הצגת הדברים על ידי הצדדים עצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, כיצד ראה העובד את עצמו וכיוצ"ב" (וראו הציטוט וההפניה לפרשת בן חיים בפיסקה 22 שבפרשת סלקום, וכן ע"ע (ארצי) 300245/97 בעיניין משה אסולין ואח' - רשות השידור, פד"ע לו, 689 (2001)).

...

נוכח קביעה זו נדחית התביעה במלואה, לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק וממילא אין התובע זכאי לאף סעד מהסעדים שנתבעו במסגרת תביעתו.

וכפי שציינו לעיל התביעה שכנגד נדחית מאחר ומסמך 95 נותר בתוקף ומעמד התובע הוכח כקבלן עצמאי.

טלקום בע"מ (פורסם בנבו) , בפרט נוכח ההוצאות שנגרמו לנתבעת וההשקעה שלה בהליך,ולאחר ששקלנו בכובד ראש, ישלם התובע שכר טרחת עורך דין הנתבעת אמישראגז בסך 15,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים .אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 15795-07-21 אלי רוני ואבי יוזמה ופתוח בע"מ נ' מעוז גלובל בע"מ ואח' בפני כבוד השופט רמי אמיר תובעת אלי רוני ואבי יוזמה ופתוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אריה להב לוי נתבעים 1. מעוז גלובל בע"מ 2. עמוס טבקה ע"י ב"כ עו"ד גאולה רובין 3. יאצא החזקות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יצחק אגר החלטה

כך גם בתביעות הנוגעות לעילות שיוחדו לבתי משפט מסוימים, כמו תביעות שעילתן ביחסי עבודה שנדונות בבתי הדין לעבודה, או תביעות בעינייני מישפחה הנדונות בבתי המשפט לעינייני מישפחה.

אך כאמור, המבחן העקרי הוא מבחן הסעד, כאשר חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט קבועה בחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 ("החוק") בהתאם לסעד המבוקש בתביעה.

סעיף 51 לחוק מורה לנו כי בית משפט השלום ידון בתביעות אזרחיות, למעט תביעות הנוגעות למקרקעין, שסכומן או שווין לא עולה על 2.5 מיליון ₪, וכן בתביעות בדבר חזקה, שימוש או חלוקה במקרקעין; וסעיף 40 לחוק קובע את סמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי לידון בכל עניין אזרחי שאינו בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

...

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי הסמכות העניינית נקנית ונקבעת בעת הגשת התביעה, ואין כל רלבנטיות לשינויים עובדתיים שהתרחשו לאחר הגשתה, או לכאלה שצפויים או עשויים להתרחש בעתיד.

ככלל, כאשר באותה תביעה מתבקשים מספר סעדים שונים הנתונים לסמכות העניינית של ערכאות שונות, אין מנוס מלפצל את התביעה בין הערכאות המוסמכות.

לנוכח כל האמור לעיל, ומשהתביעה כולה על כל סעדיה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום – אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט על העברת התיק לבית משפט השלום בראשל"צ, בשים לב למקום הימצאם של המקרקעין ומענם של מרבית הנתבעים.