סמכות רשם: מתן פסק דין בהסכמה - סמכות רשם בית המשפט

]השופטת ע' ברון: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שניתן במעמד צד אחד ביום 21.6.2020 ב-ע"ר 1564-06-20 (השופטת ח' קיציס), ושבמסגרתו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 12.5.2020 ב-ת"צ 53990-11-13 שניתנה אף היא במעמד צד אחד (השופטת ש' גלר בסמכותה כרשמת בית המשפט המחוזי).

בהסדר הפשרה הוסכם כי בכפוף לאישורו על ידי בית משפט, AU תכיר בהמצאת כתבי הטענות בישראל.

במקביל באותו היום, 21.6.2020, בית המשפט המחוזי (השופטת ח' קיציס) דחה את ערעור הצלחה על החלטת הרשמת (להלן: פסק הדין בעירעור השני).

...

בהמשך, פנתה הצלחה לבית המשפט בבקשה למתן היתרי המצאה מחוץ לתחום מכוח תקנה 500(7) לתקנות הישנות; לפיה בית משפט רשאי להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ למדינה כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה". ביום 5.9.2014 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט א' פורג בסמכותו כרשם) לבקשה וניתנו להצלחה היתרי המצאה מחוץ לתחום, כבקשתה.

ובענייננו, יש לתת את הדעת לשאלה אם להצלחה עומדת תביעה ראויה נגד צ'י מיי; ומענה חיובי לשאלה זו יוביל כאמור אף למסקנה כי לפנינו "שאלה רצינית" שיש לדון בה בגדר שלב הבחינה השני.

אשר לשלב השלישי, נחה דעתי שיש להיעתר לבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום וכי ישראל היא הפורום הנאות לדיון בתובענה; זאת ביתר שאת כאשר בקשת האישור מתנהלת נגד יתר החברות הזרות.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון על פי הרשות שניתנה מתקבל אף הוא, במובן זה שניתן להצלחה היתר המצאה מחוץ לתחום של בקשת האישור לצ'י מיי (המשיבה 1).

גם הטענה של העידר סמכות לרשמת ההוצאה לפועל, ניתן להעלות באותה במסגרת, בייחוד כאשר המשיב העלה טענה חלופית לטענת הסמכות, לפיה הוא מילא אחר פסק הדין.

הוא יציר ההסכמות שהושגו בין בעלי הדין, וזהו הצד ההסכמי שלו, והוא זכה לאישור בית המשפט שנתן להסכמות מעמד של פסק דין.

...

החייב/המשיב טען כי לא התגבשה עילה לחיובו בפיצוי המוסכם, ובין אם נאמר כי נטל השכנוע הכללי מוטל על המערערים נוכח בקשתם לגביית הפיצוי המוסכם, שהיא בבחינת תביעה בלשכת ההוצאה לפועל לפיצוי מכוח הפסק, ובין נאמר כי הנטל המשני בחולייה זו עבר אליהם, לאחר שהמשיב טען כי אין זכות ועילה לחיוב באותו פיצוי ולאחר שהמערערים עצמם, עוד בבקשת הביצוע, טענו כי המשיב הניח את המכתב בתיבות הדואר, אני סבורה כי המערערים לא עמדו בנטל.

מכאן, בצדק קבעה כב' הרשמת כי המערערים לא הראו שהמשיב הפר את ההסכם וכי הם זכאים לפיצוי המוסכם שנקבע בו. לאור האמור ומשלא נפלה כל טעות בהחלטת כב' הרשמת, אני מורה על דחיית הערעור.

המערערים ישלמו למשיב, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום של 6,000 ₪.

בית משפט השלום בטבריה ת"א 3271-11-18 גלנט נ' איבריאגמוב תיק חצוני: בפני כבוד השופט סאמר ח'טיב התובע: לוי יצחק גלנט ת.ז. 302736756 ע"י ב"כ עו"ד גבי ביטון בר-און הנתבעת: אסתר איבריאגמוב ת.ז. 016348278 ע"י ב"כ עו"ד מיכאל דינציס פסק דין

ביום 04.03.20, נתן כב' הרשם החלטתו ובה הורה למזכירות לעדכן את סכום התביעה ( 116,343 ₪) תוך שציין כי לא שם לב לכך שכתב התביעה המתוקן מוציא את התובענה מיגדרי סמכותו כרשם בכיר.

במסגרת תיכתובת זו, סוכם בין הצדדים, כי ביצועו של פסק הדין שניתן נגד הנתבעת המורה על פינוי הדירה יעוכב כנגד תשלום חוב השכירות.

...

בהתאם להסכם השכירות, היה על הנתבעת לשלם לתובע דמי שכירות, מדי חודש, באמצעות שיק, אך נוכח טענת הנתבעת כי אין בידה שיקים, סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם את דמי השכירות באמצעות הפקדה לחשבון הבנק של התובע שפרטיו צוינו בהסכם או באמצעות שיק או מזומן שתעביר למנשה עבור התובע.

התובע לא הביא כל ראיה להוכחת בטענות אלה, ועל כן דינן להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה באופן חלקי ומורה כדלקמן: על הנתבעת לשלם לתובע סך של 26,661.26 ₪.

נוסף על כך, על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ כולל מע"מ והוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ (וזאת בשים לב לפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לתובע בסופו של דבר).

לטענת המבקש בין הצדדים החל הליך מו"מ במטרה להביא את הסיכסוך ביניהם לפיתרון מחוץ לכותלי בית המשפט והמשיבה עתרה למתן פסק דין בהיעדר הגנה ללא ידיעתו של המבקש במחטף ובנגוד למצג שהציגה למבקש.

בנסיבות העניין טען המבקש להיעדר סמכות רשם בכיר לידון בשיעורו של החוב עתה ולתקן את סכום פסק הדין בהיותו מוסמך ליתן פסק דין בהיעדר הגנה רק על יסוד כתב התביעה כפי שהוא וכאשר עותרים לתיקונו – אין לרשם הבכיר סמכות לידון ולהכריע כאשר הסכום עולה על סך של 75,000 ₪.

מאחר והמשיבה הסכימה לקזוז לא נותר אלא להפחית מסכום פסק הדין את שווי הפקדון.

...

סוף דבר הוא כי לא נמצאה בפי המבקש כל עילת הגנה ראויה להידון למעט טענת קיזוז החוב בסכום הפיקדון שהופקד בידי המשיבה.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית והמבקש ישלם למשיבה והוצאות הדיון בבקשה בסך 3,000 ₪.

בנוסף, טענה המבקשת כי בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בהליך בירושלים, נדחתה באופן מפורש בקשת המשיבים לעיכוב ההליכים ולפיכך לרשם ההוצל"פ אין סמכות לשנות מהחלטה זו. המבקשת הוסיפה וטענה בתגובתה, כי המשיבים שילמו במסגרת התשלום הראשון על פי פסק הדין המוסכם סך של 75,000 ₪ בלבד ולא 150,000 ₪ כפי טענתם.

בתגובה לבקשת רשות העירעור חזרו המשיבים על טענותיהם כפי שנטענו בפני כב' הרשמת, ולפיהן מקום ששלמו לידי המבקשת את הסכום המופחת בסך של 300,000 ₪ לאחר שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בהליך בירושלים, וכן לנוכח טענתם להפרת התחייבויות המבקשת על פי פסק הדין המוסכם (המושתתת על החלטות בית המשפט בהליך הביזיון), יש להורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ עד להכרעה בתביעה שהוגשה על ידם בהליך בירושלים.

כמו כן, הודיעו המשיבים כי הם מסכימים לקבל את עמדת בית המשפט ,כפי שהובעה על ידי בתום הדיון שהתקיים בפניי במסגרת שיח מחוץ לפרוטוקול , לפיה החלטת הרשמת בכל הנוגע לעיכוב ההליכים תבוטל מאחר וזו ניתנה בנסיבות העניין בחוסר סמכות (סעיף 9 להודעת המשיבים).

...

המשיבים טענו, כי ביום 15.12.22 ניתנה החלטת כב' השופטת שושנה ליבוביץ בהליך בירושלים לפיה, נדחתה בקשת המשיבים לעיכוב הליכי ההוצל"פ נוכח הליך תלוי ועומד ואולם נקבע, כי ככל שישלמו המשיבים סך נוסף של 150,000 ש"ח לתיק ההוצל"פ, ממילא יעוכבו הליכי ההוצל"פ וזאת בהתאם לסע' 5.3 לפסק הדין המוסכם.

בתגובה שהגישו המשיבים לבקשות הנ"ל טענו המשיבים, כי אין לאפשר למבקשת להעלות פעם נוספת טענה זו , זאת לאחר שהבקשה בטענת פרעתי התקבלה לאחר שהמבקשת בעצמה ביצעה הקטנה נוספת על סך 75,000 ₪ והודתה במספר הזדמנויות כי קיבלה לידיה את מלוא התשלום הראשון, כפי שפורט באריכות בתגובה.

על ההלכה בעניין ההשתק השיפוטי חזר לאחרונה בית המשפט העליון בע"א 4401/21 יהודה אמיתי נ' רחל קרויז, ,(15.11.23) לפיה: "כלל ההשתק השיפוטי מונע מבעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מסוימת, מלטעון באותו הליך או בהליך אחר טענה הסותרת טענה זו. תכליתו של הכלל היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור בהליכי המשפט..........לתכלית זו שני היבטים: ההיבט המוסרי הנגזר מעקרון תום הלב, המבקש למנוע ניצול לרעה של בתי המשפט; וההיבט המעשי הנועד למנוע קבלת החלטות שיפוטיות סותרות". לסיכום אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן; בהתאם להודעת המשיבים מהיום, 8.2.24 ,לפיה קיבלו את עמדת בית המשפט כפי שהובעה בתום הדיון שהתקיים בפניי - אני מורה על ביטול החלטת כב' הרשמת בדבר עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. ערעור המבקשת על החלטת כב' הרשמת לפיה, נדחתה טענת המבקשת כי לא שולם לידיה מלוא התשלום הראשון בסך 150,000 ₪ בהתאם לפסק הדין המוסכם – נדחה בזאת.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.