סמכות רשם לדחות תביעה על הסף

לעניין זה נקדים אחרית לראשית, מאחר והתיק עבר להכרעת שופט, מתייתר הצורך במתן החלטה ביחס לסמכות רשם.

דיון והכרעה- לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 על הסף, מחמת העדר סמכות עניינית.

...

עיקרי טענות הנתבעת 2-המבקשת לטענת הנתבעת 2, היא המבקשת, יש לדחות את התביעה נגדה על הסף בשל העדר יחסי עובד מעסיק (העדר יריבות).

אולם, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, כלל זה אינו חל עת מדובר בסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, זאת לאור האפשרות להמשיך ולברר את התובענה בערכאה שיפוטית אחרת – "... סילוק תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית שונה, שכן מחיקתה מטעם זה אינה מונעת בירור התובענה בבית המשפט המוסמך. ואילו דחייתה מטעם זה מותנית בהעברת הענין לבית המשפט המוסמך (תקנה 45(ג)). משכך, במצבים אלה אין לכאורה מקום לחשש מפני פגיעה או כרסום בזכות הגישה לערכאות עקב סילוק התובענה על הסף, שכן אפשרות בירורה בערכאה השיפוטית המוסמכת לא נחסם." (עניין גיספאן) דברים אלו נכונים גם לענייננו, בו נדחית תביעת התובע בבית הדין אולם רשאי הוא להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך על כן, אין מדובר בנעילת דלתות בית המשפט בפניו.

לעניין זה שוכנעתי כי העילה עליה מבוסס כתב התביעה היא עילה של הפרה חובה חקוקה ומאחר וההפרה אינה נגזרת מכוח סכסוך עבודה אלא נוגעת למישור יחסים שבין המבקשת והמשיב ללא קשר ליחסי העבודה, מתחזקת שוב המסקנה כי אין לברר התובענה ביחס לנתבעת 2 בבית הדין.

(ראו : עניין גיספאן) סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת ובהתאם לכך, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

אל מול הלכה זו, שבבסיסה זכות הגישה לערכאות, עומדת תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שמטרתה ייעול ההליך המשפטי ומניעת הגשתן של תביעות סרק: "התכלית שבבסיס תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, על פיה נתונה הסמכות ל"בית המשפט או רשם שהוא שופט" לדחות תובענה על הסף, היא ייעול ההליך השפוטי ומניעת הגשתן של תביעות סרק.

...

משכך, גם אין כל רלוונטיות לטענתה של סיליה על כך שלא קיבלה את הפוליסה, ממש כפי שנקבע בעניין איי אי ג'י, בסעיף 33 לפסה"ד: "המסקנה לפיה אין מדובר בסייג או חריג להוראות הפוליסה משליכה גם על טענת התובע לעניין מסירת הפוליסה לידיו... חובתו של המבטח להמציא פוליסה הינה חובה חקוקה. אלא שהפרת חובה זו (ככל שאכן הופרה) אינה מצמיחה מיניה וביה זכות לקבלת תגמולי הביטוח מכוח אותה פוליסה שלא הומצאה. בע"א 6181-04 יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (16.6.2010) סקר ביהמ"ש את המצב המשפטי בכל הנוגע להמצאת פוליסה למבוטח. נקבע כי חובת המבטחת למסור למבוטח העתק מן הפוליסה הינה חובה מהותית ותכליתה להבטיח את יכולת המבוטח לעמוד על זכויותיו וחובותיו...מקום שהמבטחת לא המציאה את הפוליסה למבוטח, אין היא זכאית להסתמך על החריגים בפוליסה. במקרה דנן וכאמור לעיל, לא מבקשת המבטחת להסתמך על החריגים לפוליסה, ולפיכך גם אם ניתן היה לקבל טענתו לפיה לא קיבל לידיו את הפוליסה אין הוא יכול לדרוש כי לצורך חישוב נכותו תתעלם הנתבעת מקביעות המל"ל בעניינו." (הדגש במקור, ה.א.) למעלה מן הצורך, אציין כי מהמסמכים שצורפו על ידי הצדדים נראה כי סיליה הייתה מודעת להוראות סעיף 3.6 לפוליסה לכל הפחות טרם הגשת התביעה, ובכל זאת אין לו זכר בתביעתה.

אם לא די בכל האמור עד כה, דינה של התביעה, ככל שהיא נוגעת לנכויות שלא פורטו בחוות דעת ערוכות כדין, להידחות גם מהטעם הזה.

לאור כל האמור, אני מחליטה לקבל את הבקשה, ודוחה את התביעה על הסף.

בשולי הדברים ומעבר לנדרש, יוער כי סיליה רמזה שבכוונתה להגיש תביעה להחמרת מצב, אך תביעה כזו לא הוגשה בשלב זה, ולכן אין בשלב זה כל רלוונטיות לטענה זו. סוף דבר התביעה נדחית.

בכל הנוגע לתובענות מסוג סדר דין מקוצר שאינן בסמכות רשם בכיר אולם מקיים ישיבה בבקשת הרשות להיתגונן או בהתנגדות, הרי שטענות בדבר סילוק על הסף מתבררות כקו הגנה שיש ליתן את הרשות להיתגונן בגינן אם הרשם הבכיר משתכנע כי יש ממש בטענות אלו וההליך ממשיך מול שופט שיכריע בדבר.

אם מתקבלת רשות להגן בשל קו ההגנה, כי אז, וכאמור, אין סמכות לרשם בכיר להכריע בטענות בדבר דחייה על הסף.

...

על כן, אין בידי להיעתר בשלב זה לבקשה לסילוק על הסף.

ביום 13.11.17 קבע כב' הרשם הבכיר זיתוני שההכרעה בבקשה לדחיית התביעה על הסף אינה בסמכות רשם בכיר ועל כן יש לנתב אותה לשופט.

...

סוף דבר הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות נדחית בזאת.

לפני ערעור על החלטות כב' השופט י' שקד (בסמכותו כרשם) מהתאריכים 20.9.2023, 21.9.2023 ו-28.9.2023 שניתנו בע"א 11353-09-23.

בפסק הדין נקבע בין השאר, כי: "התביעה... היא גילגול שלישי של התביעה שהתובע הגיש לבית המשפט השלום ביום 30.7.2008 בתיק 38041/08 ונדחתה, מהוה גילגול שני של התביעה שהגיש התובע בת.א 28752-02-21 אשר נדחתה על הסף, לאחר שמסגרתה העלה התובע אותן טענות הנטענות בתביעה דנן. ערעור שהגיש התובע לבית המשפט המחוזי על פסק הדין שניתן בתביעה משנת 2021 במסגרת ע"א 68230-12-21 נדחה, ובפסק הדין שניתן ביום 7.2.2023 נדחו גם הטענות התובע לגופן, לרבות טענותיו להתיישנות הליכי ההוצאה לפועל וכנגד הסכם ההלוואה והתנהלות הבנק" (סע' 9 לפסק הדין).

לאחר עיון מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, לידון בעירעור ולדחותו בעקרו ללא צורך בקבלת תשובה.

...

בהחלטה מיום 21.9.2023, שניתנה על גבי "בקשה להפחתת התשלומים עבור תשלום האגרה ועבור הפקדת העירבון", נקבע: "הבקשה כבר הוכרעה". בהחלטה מיום 28.9.2023 שניתנה על גבי "בקשה לעיכוב ביצוע סגירת התיק על מנת להגיש ערעור על ההחלטה האחרונה שניתנה בתיק", נקבע: "אין מקום להעתר לבקשה. אם יתקבל הערעור ישוב ההליך על כנו. עתה, כאשר לא הופקדו אגרה וערבון למרות חלוף המועד, הערעור נמחק". ההחלטה מיום 20.9.2023 היא אפוא ההחלטה המרכזית לענייננו (ותכונה להלן גם: ההחלטה).

כעולה מפסק הדין, התביעה בבית משפט השלום הוגשה על ידי התובע כנגד המשיב 1 (הבנק), ובה "מבקש התובע לבטל את תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי הבנק ואת ביטול הסכם ההלוואה (אותו מכנה התובע "הסכם המשכנתא") בינו לבין הבנק, מכוחו ננקטים נגד התובע הליכי הוצאה לפועל והוא פונה מביתו" (סע' 1 לפסק הדין).

הבנק דחה את טענות התובע וטען שיש לדחות את התביעה בשל התיישנות ובשל מעשה בית דין לפי שהטענות המועלות בכתב התביעה הועלו על ידי התובע בעבר בהליכים רבים קודמים.

על רקע האמור נדחתה הבקשה, כאשר "לפנים משורת הדין" לא הוטלו הוצאות בעניינה.

די שאחד התנאים אינו מתקיים כדי שדין הבקשה יהיה להדחות.

בשל נסיבותיו האישיות של המערער ולפנים משורת הדין מצאתי לנכון שלא לעשות כן במקרה הקונקרטי, אולם תשומת לב המערער מופנית להשלכות האפשריות של ניסוחים מסוג זה. סוף דבר – דין הערעור להידחות.