לבסוף נידרש אסרף לעצור את עבודת השיפוצים לאלתר ולכנס אסיפה כללית שעניינה שינוי שם בית הכנסת ורישומו אצל רשם העמותות על שם המנוח.
לעניין זה אפנה להוראות הסעיפים הבאים בחוק העמותות: סע' 34ג' ו-34ד' שעניינו חלוקה רווחים אסורה ואחריות חברי העמותה לכך; פרק ה' לחוק העמותות, שעניינו בניהול חשבונות העמותה; פרק ה'1, שעניינו בפקוח ובקרה; פרק ו', שעניינו בחקירת תיפקוד עמותה; פרק ז', סימן ב', שעניינו בפרוק עמותה לפי צו של בית משפט, כאשר הסמכות בעיניין זה מסורה לבית המשפט המחוזי; וכן הנחיית רשם העמותות במסמך שעניינו – "מדיניות טפול בדיווחים המתקבלים מאת הציבור בעיניינן של עמותות וחברות לתועלת הציבור"[footnoteRef:1].
...
בית הכנסת לא נבנה בסופו של דבר והצדדים לא התקשרו בכל התקשרות חוזית.
בנסיבות העניין, ונוכח ניהול הליך מורכב, ארוך ומייגע ולא מוצדק, הכולל תצהירים רבים, נתבעים רבים, 18 עדים, 5 דיונים, תיקון כתב תביעה (שהתובעים שילמו הוצאות משפט בגין הגשתו), סירוב לכל הסדר, השמצת הנתבעים, ובמיוחד השמצתו של אסרף, בטענות חריפות במיוחד, שמעולם לא הוכחו ושהתובע הודה כי נובעות מסברות שלו ולא מידיעה ברורה, וכן שרבוב נתבעים שאינם רלוונטיים, הרי שאין מנוס מלחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ריאליות.
ואכן, כשלעצמי שקלתי הטלת הוצאות משפט ריאליות על התובעים, אולם בהתחשב בנסיבות הטרגיות והמיוחדות של המקרה דנן ולפנים משורת הדין, אני מורה לתובעים לשאת בשכר טרחת עו"ד של ב"כ הנתבעים בסך של 25,000 ₪ בלבד, וכן בהוצאות שנגרמו לנתבעים עצמם בסך של 1,000 ₪ עבור כל אחד מששת הנתבעים הפרטיים, הנתבעים 2-7, ובסה"כ סך של 6,000 ₪, וכן בהוצאות שנגרמו לנתבע 1, אסרף, בסך של 2,500 ש"ח. סכומים אלו ישולמו לנתבעים באמצעות ב"כ ע"י התובעים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה.