סמכות רשם הוצאה לפועל לדון בטענות פרעתי מאוחרות

החלטת הרשמת הרשמת בהחלטתה נושא העירעור דחתה את כל טענות המערער בבקשה בטענת פרעתי -חלקן מחוסר סמכות וחלקן בהיעדר הוכחה כדבעי, וזאת בארבע קביעות מהותיות כדלקמן: אין בסמכות רשם ההוצאה לפועל לידון בחיובים ובזיכויים לפני מועד מתן הצוו בכרטסת של המערער אצל האגודה גם אם נפלה שגגה .יתר על כן משנקבע מנגנון בפקודת האגודות השיתופיות של ערעור על צו התשלום והמערער שניסה לפעול במסגרתו נדחה , אין רשם ההוצאה לפועל מהוה ערכאת ערעור.

לטענת המערער הרשמת לא נתנה משקל לתוצאות פס"ד בג"צ בודנשטיין ולהסכם שבין המפרק למול הבנקים שנערך ונחתם מאוחר לפסק הדין.

...

דומה שהחלטת הרשמת בהיותה ברורה ומפורטת לא סטתה מההלכה הפסוקה ולכן הניסיון להרחיב את סמכותה על מנת שהמערער יוכל להעלות טענות מהאוב , דינן להידחות.

ראשית, מבחינה דיונית דין הסתמכות המערער על התצהיר הנ"ל , שנמשך ,להידחות שעה שהמערער לא ביקש להעיד את המפרק מטעמו בדיון בבקשה בטענת פרעתי לפני הרשמת .

לסיכום לאור האמור הערעור נדחה.

באשר לטענה לגבי התשלום של 320,000 ₪ טוען הבנק, כי התשלום הנטען בוצע עובר למתן פסק הדין ועל כן אין לרשם ההוצאה לפועל סמכות לידון בו במסגרת טענת פרעתי.

טוען הבנק כי מחמת טעות סופר ניפתח תיק ההוצל"פ בריבית ע"פ טבלה 204 כששיעור הריבית המבטא נכון את שיעורה של הריבית בהתאם להסכמי האשראי הוא ע"פ טבלה 101 כשאין כל מניעה לתיקון הטעות בשלב מאוחר יותר.

...

דיון ומסקנות: לאחר עיון בהודעת הערעור בתגובה לה ולאחר ששמעתי את הצדדים סבורני, כי דין הערעור להידחות ואפרט.

הוראות פסק הדין הגם ולא נקטו את המילים "ריבית מרבית" הינן ברורות ומובילות למסקנה אחת כי מעת שהחוב הועמד לפירעון מידי אין עוד לילך להסכמי ההלוואה כגרסת המערער, כי הוא אינו עוד חלק מהסכמי ההלוואה ואינו כפוף לתנאים האמורים בהם, והדבר אינו דורש הבהרה או נתון לפרשנות.

מצופה מתאגיד בנקאי על החובות המוטלות עליו, כי ינהג בתום לב ולא יאלץ את המערער לפתוח בהליך נפרד לצורך גביית חוב זה. ביהמ"ש מקווה כי אכן הבנק ישכיל לעשות כן. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

טענת פרעתי – המסגרת המשפטית סמכות רשם ההוצאה לפועל לידון בטענת "פרעתי" מעוגנת בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967.

ככל שזכות הקזוז התגבשה בשלב כה מאוחר ביחס להליכים המשפטיים לא ברור כיצד היה על המערער לדעת על שיעור החיוב עובר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל על ידו בנובמבר 2014 ולא הוצגו מסמכים רלבאנטיים התומכים בטענות הגזבר בעיניין זה. כמו כן המשיבה לא הציגה כל נתון ממנו ניתן להסיק כי יתרת החיובים כפי שחושבה על ידה במאי 2015 הוצגה למערער או כי ניתנה לו ההזדמנות הקבועה בדין להשיג על החלטה זו במסגרת לוחות הזמנים המקובלים, זאת בשים לב לכך שכבר ביום 1.6.15 הוגשה הבקשה בטענת "פרעתי". מהאמור עולה כי לא הוברר להנחת דעתי כיצד ניתן היה לטעון ביום 1.6.15 לקיומה של זכות קזוז קיימת שאינה שנויה במחלוקת.

...

מבוא בפניי ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל (מר אורי אוחיון, להלן- כב' הרשם) מיום 28.7.15 במסגרתה נעתר הוא לבקשת המשיבה ב"טענת פרעתי" והורה על סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח כנגדה (להלן - ההחלטה).

סוף דבר למותר לציין כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לשמוע את הצדדים ולברר את המסכת העובדתית הנטענת.

מכל הנימוקים שצוינו לעיל ובשים לב לערכם המצרפי והמצטבר דומה כי אין מנוס מהחזרת התיק לכב' הרשם לשם בירור הבקשה בשנית תוך קיום דיון במעמד הצדדים ומתן החלטה מנומקת.

הערעור מתקבל על דרך של החזרתו לערכאה הדיונית על מנת שתקיים דיון בטענת "פרעתי" במעמד הצדדים ותבחן הטענות העובדתיות והמשפטיות שהועלו על ידי מי מהצדדים לרבות במסגרת התצהירים שהוגשו בהליך כאן.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת קרן מרגולין-פלדמן) שניתנה בתיק רער"צ 65408-02-20 ביום 28.07.2020 ובמסגרתה התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטת רשם ההוצאה לפועל בחיפה, שי גור, מיום 15.02.2020, אשר ניתנה בתיק הוצל"פ 527671-06-18, ובמסגרתה קיבל את טענות המבקשים, סילק את טענות הפיצויים המוסכמים, וקבע כי אין בסמכות רשם ההוצאה לפועל לידון בשאלת פיצויים מוסכמים בין הצדדים במסגרת טענת פרעתי ועל המשיבה הטוענת להתקיימות סעיף הפצוי המוסכם להוכיח זאת באמצעות הגשת תובענה מתאימה לביהמ"ש המוסמך.

באשר לשאלה האם מוסמך רשם ההוצל"פ לידון בטענות הנוגעות לשאלת זכאותה של המשיבה לגבות את מלוא החיובים המפורטים בפסה"ד, לרבות אלו המתייחסים לפצוי המוסכם בגין הפרת הוראות ההסכם, והאם רשאי רשם ההוצל"פ במקרה של מחלוקת בנוגע להפרת ההסכם לידון בשאלת ההפרה – בימ"ש קמא ציין כי במסגרת דיון בטענת פרעתי מוסמך רשם ההוצל"פ לקבוע כי ההסכם המאוחר לפסק הדין שינה, ביטל או החליף את הוראות פסק הדין, כך שלמעשה פוקעת סמכותו להמשיך ולדון בנושא.

...

לכן סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא לעניין זה. אין לקבל גם את טענת המבקשים כי בימ"ש קמא חרג ממה שנתבקש להחליט בו במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה לבימ"ש קמא, שכן המשיבה ביקשה מבימ"ש קמא ליתן לה רשות לערער ולדון בבקשה כבערעור על ההחלטה של רשם ההוצל"פ, ולקבל את הערעור תוך ביטול החלטת הרשם ומתן הוראה לרשם ההוצל"פ לאפשר את תחשיב החוב בתיק ההוצל"פ לפי כל רכיבי פסק הדין ובכלל זה רכיב הפיצוי המוסכם שהינו חלק בלתי נפרד ממנו.

בסיכומו של דבר, מהחלטת בימ"ש קמא עולה כי שקל את כל השיקולים הרלוונטיים ולא מצאתי כי נפלו בהחלטה טעויות מהותיות המצדיקות התערבות, כפי שטוענים המבקשים.

הבקשה נדחית.

חרף זאת, "מטעמי זהירות בלבד", פורטו טענות המבקש בדבר פירעון ההלוואה, תוך צירוף אסמכתות (תגובת המבקש בהליך ההוצאה לפועל – נספחים 31, 33 לתגובה לתובענה), כך: "המשיב (המבקש כאן – א' י') יחזור וידגיש כי אין בסמכותה של רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה להכריע בטענות המשיב, במיוחד לאור העולה מטענות המשיב (וליתר דיוק טענותיו של בנו דודי) ולאור טענות המבקשת (המשיבה כאן – א' י'), שכן די בקריאתן בכדי להבין שאין מדובר במשכנתא 'קלסית' שניתנה ולא ניפרעה אלא מדובר בסכסכוך עסקי בין דודי למבקשת אשר צריך להתברר בהליך בוררות ולאור סרובה של המבקשת אשר מתנערת מסיכומיה עם דודי יתברר כפי הנראה בבית המשפט, ובדגש על התעוד הרב ועל הצורך לנהל חקירות של עדים רבים... בסופו של יום בכדי להכריע בטענה האם המשכנתא ניפרעה או לא יש להכריע במחלוקות בין דודי למבקשת ולרשמת ההוצאה לפועל הנכבדה אין את הסמכות לכך... אשר על כן, מבוקש בזאת לדחות על הסף את הבקשה לבצוע משכנתא... מעבר לכך ראוי כי ההליך שלפנינו ידון בפני הפורום המתאים והמוסמך לכך... ולא בפני רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה". טענת המבקש בדבר העידר סמכות לישכת ההוצאה לפועל לידון בטענת "פרעתי" בנסיבות העניין, לנוכח מורכבות המחלוקת כביכול – נדחתה.

בעיניין חלוקת הסמכויות בין בית המשפט ובין לישכת ההוצאה לפועל, בכל הנוגע לטענות בעל מקרקעין לעניין מימוש המשכנתה על מקרקעיו – אפנה לדברי עמיתתי כב' השופטת ש' אלמגור ב-ה"פ (מח' ת"א) 40674-11-14‏ ניצן נ' בנק מזרחי־טפחות בע"מ (24.2.2015), היפים לענייננו, לאמור: "הטענות שרשאי להעלות החייב נגד מימוש המשכנתה מצומצמות, ואת דרכי תקיפתו ניתן לחלק לשני ראשים: באחד נכללות טענות היורדות לשורשו של חוזה ההלוואה שלהבטחת קיומו נרשמה המשכנתה – טענות לאילוץ, לכפייה, לפגם ברצון או לכל פגם אחר שנפל בכריתת החוזה. אלה תידונּה בתובענה שיגיש החייב לבית המשפט המוסמך, שהוא בית המשפט המחוזי... הראש האחר כולל את טענת ,,פרעתי'', שאותה החייב רשאי לטעון לפני רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. כל טענה להעדר חבות שעילתה מאוחרת ממועד כריתתו של חוזה המשכנתה ורישומו בלישכת רישום המקרקעין, מוסמך לידון בה רשם ההוצאה לפועל". נוסף על שאלת הסמכות העניינית, מקובלת עליי הפניית המשיבה להשתק פלוגתא בכל הנוגע לטענה לפרעון החוב הנובע מן ההלוואה.

...

דין טענה זו להידחות.

סיכומו של הקשר זה, נדחות טענות בדבר הטעיית המשיבה את המבקש או הפרתה חובות גילוי שהיו מוטלות עליה מכוח חוק הערבות או חוק ההלוואות.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנתי ולאור כל המקובץ, התובענה נדחית.