סמכות רשם הוצאה לפועל לבקשת מימוש מוקדם של משכנתא

מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה, כי בפניו לא היתמקדו המבקשים בשאלה מדוע לא הומצא אישור הערייה, אלא בשאלה אם לרשם ההוצאה לפועל היתה סמכות "לידון במכלול התמונה". בית משפט קמא דחה את הבקשה בקבעו, כי טענות מסוג זה נדרשו המבקשים להעלות בשלב מוקדם יותר או לחלופין היה עליהם לפנות לערכאה המוסמכת, אך הם לא עשו כן. גם לגופם של דברים נקבע, כי אין עילה להתערבות בהחלטת רשם ההוצאה לפועל.

אף שהמבקשים העלו בפתח הבקשה טענות, שלדידם מעוררות שאלות בעלות חשיבות ציבורית, בהמשך עמוסה הבקשה בטענות כלפי החלטת רשם ההוצאה לפועל לגופה; קרי - מסקנותיו כי האחריות לכך שהמשיבה לא המציאה את אישורי העיריה נופלת לפתחם של המבקשים או באשר למשמעות אי המצאת שטר המשכנתא.

טענה מקדמית שהעלו המבקשים היא באשר למסלול שבו הם רשאים להעלות את טענותיהם כי מילאו את חלקם בפסק הדין או כי לא נדרשו לעשות כן, מקום שבו פסק הדין הוגש למימוש בהוצאה לפועל.

...

נטען, כי אם אכן עליהם לברר את טענתם באמצעות טענת פרעתי, הרי שמתעוררת גם שאלה באשר לסמכות רשם ההוצאה לפועל לפרש את הסכם הפשרה בין הצדדים ואלו אמצעים עומדים לרשותו לעשות כן. דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בלי שתתבקש תשובה.

סוף דבר.

הבקשה נדחית.

אוסיף ואומר כי בית משפט השלום בקובעו כי הפינוי ייערך בעת המכירה, ביקש להבהיר כי הפינוי לא ייעשה באופן מידי עם מתן פסק דינו אלא רק בקשר ובזיקה למכירת הנכס, וזאת בכפוף להוראותיו של רשם ההוצאה לפועל מכוח סמכותו.

בהקשר זה ראוי להפנות לאמור בספרו של כב' השופט בר אופיר, "הוצאה לפועל – הליכים והלכות", מהדורה ששית, עמ' 533: "חשוב שהדירה תהיה פנויה מכל מחזיק בשלב מוקדם של הליכי המימוש, כאשר היא תוצע למכירה לקונים בכוח. רק עבור דירה פנויה מכל מחזיק תוכל להיתקבל הצעת מחיר מרבית, שכן רק בדירה פנויה יוכל הקונה לנהוג מנהג בעלים מיד לאחר אישור המכירה ותשלום מלוא התמורה. לעומת זאת: אם החייב יתגורר בנכס בעת שיוצע למכירה לא ניתן יהיה להשיג עבורו מחיר מירבי. הקונה יהסס להציע מחיר מירבי עבור נכס תפוס, מכיוון שהוא עלול לעמוד במקרה כזה בפני מצב מעורפל ואפילו מסוכן, שמא לא יפנה החייב את הדירה כלל או יאחר בפינויה. בנתונים כאלה נתון הקונה לחסדיו של החייב, עד שיסתיימו הליכי הפינוי שמלווים לעתים במאבקם משפטיים עקשניים וממושכים שעולים כסף רב, לבד מעוגמת נפש רב". ראו גם: בר"ע (ת"א) 1688/03 ציונה אלה נ' בנק לאומי למשכנתאות ואח' (12/06/03); בר"ע (ת"א) 2559/01 בנק המזרחי המאוחד נ' עליזה אלימלך ואח' (09/12/01).

לנוכח כל האמור סבורני כי צדקו כב' רשם ההוצאה לפועל וכן בית משפט קמא עת סברו כי פינויו של הנכס ייעשה בשלב מוקדם של הליכי המכר, לאחר מסירת האזהרה למבקש ולאחר הסדרת זכאותו של המבקש לדיור חלוף, שלב הקודם לפירסום המיכרז וההתמחרות.

...

לנוכח המסקנה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הצדדים, לרבות בסוגיה אם היה על המבקש להשיג על החלטת רשם ההוצאה לפועל בפני בית משפט קמא במסגרת בקשת רשות ערעור ולא בערעור.

סוף דבר לאור כל האמור הנני מורה על דחיית ערעורו של המבקש.

עם זאת, ועל רקע מצב החירום בגין נגיף הקורונה ולנוכח צווי החירום הנוהגים, סבורני כי יש להאריך את המועד לפינויו של המבקש מן הנכס ב-60 ימים לאחר תום תוקפם של צווי החירום הנוהגים.

לכן בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לבצע את השטר / התובענה רק כאשר אין היתנגדות, כי אז מניחים שאין בדעתו של החייב להיתגונן ואין טעם להרבות בטרחה והוצאות.

בשולי הדברים אציין, כי קיימים מקרים בהם מוגשת בקשה לקבוע כי ההיתנגדות מוגשת במועד, כמו במקרה בנן, ובמקרים אלו קיימת מחלוקת בפסיקה באשר לשאלה - מי מוסמך לידון בבקשה כזו וגם בבקשה לעיכוב ו/או ביטול הליכים פעילים - רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט (ראו והשוו: ת"ת 19512-02-15 א.א.י - רוטשילד יזמות ונכסים 2010 בע"מ נ' גולומביק (08.11.2015); רע"צ 62448-03-14 עופר ל. אלומיניום בע"מ נ' סנטרתריס בע"מ (08.05.2014); בר"ע (ת"א) 2137/08 ג'ודה ויקטוריה נ' וו.אס.אי בע"מ (26.08.2009)).

על מנת לעמוד על הקף שיקול דעתו של בית המשפט בשאלת עיכוב ו/או ביטול הליכים פעילים בהוצאה לפועל, יש לזכור את תכליתו של חוק ההוצאה לפועל שנועד להעמיד לרשות הציבור מנגנון, באמצעותו יוכל בעל דין לממש פסק דין שניתן לטובתו, וגם מסמכים משפטיים הניתנים לבצוע כמו פסק דין, ובהם שטרי מישכון, משכנתה, שטרות ושיקים, וגם תובענות על סכום קצוב.

האיזון בין האינטרסים של החייב המבקש עיכוב ו/או ביטול הליכים לבין האינטרסים של הזוכה בתיקי שטרות ותובענות, להבדיל מתיקי מימוש פסקי דין, מעמיד את נקודת האיזון בין התכליות המתנגשות במקום שונה ומביא בחשבון כמה פרמטרים: ראשית, סכויי המבקש להצליח בהליך המשפטי שהוא מנהל; שנית, יש לבחון אתת מאזן הנוחות בין הצדדים בשים לב לתכליות הנ"ל של חוק ההוצאה לפועל.

לעניין הליכי הוצאה לפועל הכלל הוא שהמצאת האזהרה בפועל ממש היא תנאי מוקדם לקיום ההליכים או לתחילת מניינם של מועדים.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אינני קובע כי לא בוצעה מסירה כדין בכלל.

לאור האמור לעיל, לאחר בחינה, עיון ואיזון, אני מורה על עיכוב ההליכים והכספים נגד המבקשת בתיק ההוצאה לפועל וכן על ביטול עיקולי צד ג' כפוף להפקדת ערבון כספי בסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים.

מנגד, המבקשת מפנה לרע"א 49241-12-10 עמרן מיכאל נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואחרים (14.01.13) אשר לטענתה אושר במסגרת רע"א 867/13 מיכאל עמרן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח' (08.04.13) ובו נקבע כי חרף הכרת הפסיקה בעקרון לפיו כונס הנכסים מהוה ידו הארוכה של רשם ההוצאה לפועל סמכותו עדיין מוגבלת למימוש אינטרס הנושה המובטח ואין תפקידו לדאוג לאינטרסים של זוכים אחרים בתיק.

ואכן, כנלווה להחלטת המינוי נחתמה על ידי רשמת ההוצאה לפועל החלטה אשר צורפה לתגובתה כונס ובה נרשם כי המשיב 1 ממונה ככונס לפי סעיף 53 כאשר הוא יהיה מוסמך לעשות בנכס האמור את הפעולות הבאות: "לרשום הערה על מינויו בפנקסי רישום המקרקעין/מנהל מקרקעי ישראל/החברה הקבלנית/המשכנתא.

מכירת הנכס תהיה כפופה לאישור מוקדם של רשם ההוצאה לפועל, וכל האמור בצו זה הנו בכפוף לתנאי כתב המינוי והדין הרלבנטי".

...

לאחר שעיינתי בתיק, שמעתי את הצדדים וקראתי את הטיעונים שהוגשו בכתב מצאתי לנכון לקבוע כדלקמן: סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר לרשם ההוצאה לפועל למנות כונס נכסים, לנכס מסוים של החייב, וזאת לצורך מימושו של אותו נכס.

בסיכומו של דבר תפקידו של הכונס הינו מימוש הנכס וחלוקת הכספים שהתקבלו בהתאם להוראות החוק ולדרגות השונות של הנושים, אין תפקידו לנהל התדיינויות מול הנושים האם הם כלל נושים.

אין בכך כדי למנוע מהמשיב 1 ב"כ הבנק או מיתר הנושים לעתור על חשבונם הפרטי ולנקוט בהליכים אלו בכובעם כנושים, ולדחות את חלוקת הכספים עד למתן הכרעה בכך, אולם אין לאפשר למשיב 1 לעשות זאת בכובעו ככונס.

לאחר שלא נפרע החוב, עתרה המבקשת למימוש המשכנתה בלישכת ההוצאה לפועל והמשיבים, מצידם, הגישו היתנגדות.

רשמת ההוצאה לפועל קבעה כי אין בסמכותה להכריע במחלוקת בין הצדדים ובעקבות כך הוגשה התובענה.

בעיניין זה נתלים המשיבים בנוסח סעיף 6 להסכם, כך: "מוסכם כי לאור העובדה כי ההון לבצוע העסקה הועמד כולו על ידי [המבקשת] יהיו [המשיבים] ערבים אישית להבטחת סכום החוב תוך 12 חודשים מיום המיזוג או 18 חודשים מיום החתימה על הסכם זה ע"פ המוקדם בניהם (להלן: "מועד הפרעון") והערבויות המפורטות בהסכם זה כולל הנכס ישמשו להבטחת החזר כל סכום החוב עד למועד הפרעון".

מעצם טבעה של משכנתה, דרישה למימושה ניתן להעלות לאחר שהחוב לא נפרע.

...

למול המבקשת, טוענים המשיבים כי דין התובענה להידחות.

סבורני כי עיון מתבקש נסיבות בסעיף 6, יחד עם הוראות נוספות בהסכם, מלמד על אומד דעתם של הצדדים לפיו הערבויות לפירעון החוב תעמודנה בתוקפן עד אשר ייפרע החוב.

בהקשר זה תצוין ההלכה לפיה הימנעות בעל-דין מלהביא ראיה, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו, שכן מתחייבת מכך המסקנה שאילו הובאה הראיה היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב (ראו ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107 (2000) פסקה 27).

סוף דבר ביתרת טענות המשיבים לא מצאתי ממש שיהיה בו כדי לשנות ממסקנתי, ומכל המקובץ - דין התובענה להתקבל.