סמכות רשות מקומית לנקוט בהליכי גביה ללא תביעה אזרחית

לפיכך, כנושה, מהוה הרשות "שחקן חוזר". פקודת העיריות מסמיכה את הרשות לגבות חוב ארנונה ואגרות בשתי דרכים חלופיות: הרשות רשאית לבחור בין הדרך של הליכים מנהליים על-פי פקודת המסים (גבייה); לבין הדרך של הליכים אזרחיים, קרי, הגשת תביעה כספית לבית המשפט וגביית החוב הפסוק בדרכי הוצאה לפועל, או הגשת תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל.

ודוק, בעידן שלאחר חקיקתו של חוקי היסוד, מובן כי יש לפרש בצמצום רב ככל האפשר את הסמכות של הרשות המקומית לנקוט בהליכי גביה מנהליים ויש לתת לסמכות שילטונית המגבילה זכויות יסוד, פרשנות צרה ככל האפשר.

תביעה של רשות מקומית לתשלום חוב ארנונה היא תביעה שניתן להגישה בהליך מקוצר (בסדר דין מקוצר) וגם כתביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל, וזאת מכוח הוראת סעיף81א(א)(2)  לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, אשר מאפשרת הגשת תביעה על סכום קצוב הבאה מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק ובילבד שסכום התביעה אינו עולה על 75,000 ₪.

...

לפיכך, אינני מקבל טענת ההתיישנות של הנתבעת ביחס לחובות משנת 2010.

סיכומו של דבר, אין לומר כי נוכח ההכרעה בהליך הקודם העירייה היתה מנועה מלנקוט הליכי גבייה אזרחיים באמצעות הגשת תביעות על סכום קצוב בהוצאה לפועל לגביית החובות שלא שולמו.

סוף דבר: לאור כל האמור והמקובץ לעיל, דין שתי התביעות להתקבל ביחס לסכומים הפורטים בסעיף 6 לעיל.

ככלל, תקופת ההתיישנות של תובענות אזרחיות היא 7 שנים, אלא שבהתחשב בטיבם ובאופיים של חובות מינהליים, אין זה סביר שרשות מינהלית תנקוט לראשונה הליכי גבייה ללא התראה וללא צידוק, לאחר שחלפו שנים רבות מן המועד שבו יכלה לראשונה לגבות את החוב.

מעיון בחומר שהוצג לפניי עולה כי הנתבע פעל במספר מישורים והם: הגשת קלסרים לעירייה, אשר התקבלו לראשונה במחלקת הגבייה שלה ביום 16.1.2018, כולל כתב התביעה שהגיש הנתבע בהמשך בתביעה בתיק 28949-04-18 הכולל מסמכים רבים; השגה בגין חיובי הארנונה על הנכס, שהתקבלה לראשונה במחלקת הגבייה שלה ביום 15.4.2018, שהוגשה לפי סע' 3(א) לחוק הרשויות המקומיות, בה עלו כלל הטענות המועלות בתביעה דנן, ובתביעה שהגיש; הגשת כתב התביעה בשם כלל החברות השותפות בתיק 28949-04-18 ביום 16.4.2018.

למעלה מן הצורך, אדון בקצרה ביתר הטענות שהעלה הנתבע – אכיפה בררנית - מדובר בטענה התוקפת את התובעת בכובעה כרשות מנהלית ולא כבעלת דין בהליך אזרחי – לפיכך, דין טענה זו להשמע במסגרת עתירה מנהלית זאת בהתאם להוראות חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, ולא בבית משפט זה. מכל מקום – הנתבע לא הציג כל ראייה לכך שעדכון שומת הנכס חורג בצורה כלשהיא מסמכותה של הערייה או מסבירות היתנהלותה.

...

ודוק: גם טענה זו לא עלתה בכתב ההגנה של הנתבע, ועל כן מדובר בהרחבת חזית פסולה ודין הטענה להידחות.

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה, כי דין התביעה להתקבל במלואה לגבי התקופה שלהלן.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

סמכותה של רשות מקומית לנקוט בהליכי גביה מינהליים כנגד חייבי ארנונה, בלי צורך בנקיטת הליך תביעה אזרחית קודם, מושתת על חזקת התקינות של הפעולה המנהלית.

...

[ההדגשות הוספו] לאור מסקנתי האמורה איני נדרש לטענות נוספות שהעלו הצדדים בעתירה זו, ובכלל זאת לטענת העותר כי העירייה נמנעה מלגבות את החוב במשך שנים רבות, כך שהחוב התיישן, כי העירייה זנחה את דרישת החוב עם הסכמתה לביטול העיקול הקודם שהוטל על חשבון העותר, כי לא החזיק בנכס לפחות מאז שנת 2012, כי המבנה על הנכס ממילא נהרס וכן כי יש לראות בהשגה שהגיש כמי שנתקבלה שכן העירייה לא השיבה לה. אשר לטענות העירייה לשיהוי בהגשת העתירה, סבורני כי באותה מידה ניתן לזקוף לחובת העירייה שיהוי מצידה בהפעלת הליכי גבייה כנגד העותר.

לא מצאתי יסוד של ממש לטענות העירייה לפיה יש לדחות את העתירה על הסף בשל היעדר ניקיון כפיים מצדו של העותר.

מאחר והעותר מיקד בסופו של יום את טיעונו בטענה באשר להליכי הגבייה, איני רואה גם מקום לדון בטענתו באשר לשאלת החזקתו בנכס, וממילא לא בטענת העירייה לפיה היה על העותר להגיש השגה, ולאחר מכן ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה ביחס לסוגיה זו. סוף דבר העתירה מתקבלת במובן זה שאין לנקוט בהליכי גבייה מנהליים כנגד העותר, כבעל שליטה.

בסעיף 317 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") נקבע כי "כל מקום שהארנונה בפגור, רשאי ראש העיריה במקום לנקוט הליכים לפי הסעיפים האמורים, או במקום להמשיך בהם, לפתוח בהליכים לגביית הארנונה כחוב אזרחי". בהתאם להוראה זו יכולה הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה בדרך של הגשת תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך (ראו: עע"ם 8832/12 עריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ, פסקה 45 לפסק דינו של כב' הנשיא גרוניס (14.4.2015) (להלן: "עניין סולומון"); עע"ם 8804/01 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עריית תל אביב-יפו, פסקה 8 (4.9.2012)).

לצד הסמכות לגביית הארנונה בהליך אזרחי, מוסמכת הרשות המקומית לגבות חובות ארנונה מכוח הסמכות המנהלית המעוגנת בדין והמאפשרת לרשות המקומית לגבות חוב בלי להדרש לפנייה לערכאות שיפוטיות (ע"א 999/20 עריית תל אביב-יפו נ' עו"ד עוז עמית – מנהל מיוחד לבדיקות חוב, פסקה 16 (14.6.2021) (להלן: "עניין עוז")).

באופן כללי, כאשר רשות מינהלית פועלת בחוסר הגינות בגביית הארנונה, תוך חריגה מסמכות הגבייה או בגבייה לא חוקית של ארנונה, נפגע עיקרון שילטון החוק (השוו: ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ, פ"ד ס(4) 545, 572 (2006)), באופן שאינו הולם את תכלית גביית הארנונה ובמובן הרחב, פוגע ברווחת הציבור.

...

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם העקרונות שבבסיס דיני הסעדים המינהליים: "כל תרופה וכל סעד אשר יישרו בעיני בית-משפט זה והנראים לו כדרושים לעשיית צדק הם בהישג ידו" (בג"ץ 101/74 בינוי ופיתוח בנגב בע"מ נ' שר הבטחון, פ"ד כח(2) 449, 455-454 (1974)).

כאמור לעיל – העתירה מתקבלת.

בהתאם לאמור אני קובעת כי חוב הארנונה נושא עתירה זו התיישן והמשמעות היא שעל העירייה לחדול מפעולות הגבייה המנהלית ולהסיר את העיקול שהטילה על הנכס ברחוב התקווה 44.

"המסלול השני המכונה 'גבייה מינהלית' – הוא פנייה להליכי גבייה מנהליים בין אם מכוח הפרק החמישה-עשר לפקודת העירית ובין אם מכוח פקודת המיסים (גביה) (להרחבה בעיניין סמכויות גבייה מכוח פקודת העיריות ראו: אליהו וינוגרד דיני רשויות מקומיות, 609-597 (מהדורה שישית, 2010); לעניין גביית ארנונה מכוח פקודת המיסים (גבייה) ראו: ארנונה עירונית, 1037-1151; א' רפאל מס הכנסה, כרך ב' 421-441 (2005)). במסגרת מסלול זה רשאית הרשות לגבות את החוב מהחייב מבלי להזקק לערכאות משפטיות או להליכי הוצאה לפועל 'רגילים', אלא באמצעות סמכויות שונות שניתנו לה בדין (עניין פרידמן, פסקה 7)." אשר לסוגיית עצירת מירוץ ההתיישנות של הליך גביה אזרחי בשל הליכים מינהליים, אין חולק כי, מאחר שבעניינינו כאמור, לא ננקטו הליכי גביה אזרחית, מתבקשת המסקנה לפיה, העיריה מנועה מלהגיש תביעה אזרחית בשל חובות שנוצרו עד שנת 2009, כפי שנקבע בעיניין עוז.

"בשאלה האם לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות (הקובע כי 'הוגשה תובענה לפני בית משפט [...] והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה') יש בהליכי הגבייה המינהלית שננקטו על ידי הרשות כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות האזרחי. שאלה זו הונחה לפתחו של בית משפט זה בעיניין פרידמן. שם דובר במקרה שבו ערייה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד חייב בגין חוב ארנונה. החייב טען להתיישנות החוב מפני שחלפו למעלה משבע שנים ממועד התגבשותו, ואילו הערייה החזיקה בדיעה שהתביעה לא היתיישנה נוכח נקיטת הליכי גבייה מנהליים נגד החייב עובר להגשת התביעה אשר עצרו את מירוץ ההתיישנות. בפסק הדין נקבע כי אין בכוחם של הליכי גבייה מנהליים שנקטה רשות מינהלית כדי ל עצור את מירוץ ההתיישנות בהליך אזרחי. יחד עם זאת נקבע כי:

...

עוד נטען על ידי המשיבה, כי המנוח היה נתון בהליכי פש"ר, ובפסה"ד המנחה בסוגיית התיישנות בהליכים אזרחיים, רע"א 4302-16 עירית ירושלים נ' פרידמן (פסק דין מיום 16.4.2018) (להלן: "ענין פרידמן"), נקבע בהסתמך על הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, כי התקופה שבה היתה תביעה תלויה ועומדת לא תבוא במניין ההתיישנות וכך יש לראות את ההליכים שהתנהלו במסגרת תיק הפש"ר. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל חלקית.

"המסלול השני המכונה 'גבייה מינהלית' – הוא פנייה להליכי גבייה מינהליים בין אם מכוח הפרק החמישה-עשר לפקודת העירית ובין אם מכוח פקודת המיסים (גביה) (להרחבה בעניין סמכויות גבייה מכוח פקודת העיריות ראו: אליהו וינוגרד דיני רשויות מקומיות, 609-597 (מהדורה שישית, 2010); לעניין גביית ארנונה מכוח פקודת המיסים (גבייה) ראו: ארנונה עירונית, 1037-1151; א' רפאל מס הכנסה, כרך ב' 421-441 (2005)). במסגרת מסלול זה רשאית הרשות לגבות את החוב מהחייב מבלי להיזקק לערכאות משפטיות או להליכי הוצאה לפועל 'רגילים', אלא באמצעות סמכויות שונות שניתנו לה בדין (עניין פרידמן, פסקה 7)." אשר לסוגיית עצירת מרוץ ההתיישנות של הליך גביה אזרחי בשל הליכים מנהליים, אין חולק כי, מאחר שבענייננו כאמור, לא ננקטו הליכי גביה אזרחית, מתבקשת המסקנה לפיה, העיריה מנועה מלהגיש תביעה אזרחית בשל חובות שנוצרו עד שנת 2009, כפי שנקבע בעניין עוז.

לסיכום, על פי האמור בפסקי הדין בעניין פרידמן ובעניין עוז, טענת ההתיישנות של המערערות מתקבלת ביחס לאותו חלק של התביעה, המתייחס לשנים 1.8.2007 עד ל-31.12.2008.

אשר לחוב לתקופה 1.1.2009 עד 7.10.2010, הערעור נדחה.

לנוכח המסקנה לפיה, הערעור התקבל באופן חלקי, אין צו להוצאות.