סמכות ראש ההוצאה לפועל לעכב יציאה מהארץ בשל חוב כספי

בשים לב לנסיבות כפי שנסקרו בהחלטתה, נעתרה כב' הרשמת לבקשת החייב תוך שהיא מתנה זאת בהפקדת ערבות בנקאית או עירבון כספי על מלוא סכום החוב בתיק העומד על כ - 42,000 ₪ כתנאי להתרת היציאה.

לאחר עיון בעירעור ובתשובה ובשים לב לדחיפות העניין ובהתאם לסמכות המסורה לי על פי דין - החלטתי לקבל את העירעור באופן חלקי באופן שסכום הפקדון יופחת בשיעור מסוים ואולם ההפקדה תתבצע במזומן בלבד תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בגין הליך זה. ראשית יצוין כי כל הנסיבות והשיקולים לחומרה המועלים בהחלטת כב' הרשמת ברטהולץ מקובלים עליי במלואם במישור העקרוני.

לגופו של עניין - על אף כל מחדלי המבקש, שאינני מקילה בהם ראש, הרי שלא ניתן להיתעלם מהנתון כי הזכות לתנועה וליציאה מן הארץ הנה זכות חוקתית שהגבלתה צריכה להעשות באופן מידתי ותכליתי.

בעיניין זה נראה לי שכב' הרשמת נתפסה לכלל טעות ביישום הכללים המשפטיים הרלבאנטיים על המסכת העובדתית בתיק זה. לטעמי ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ואת לשון ההחלטה הרי שהעמדת התנאי של תשלום מלוא החוב העומד על כ - 40,000 ₪ לצורך הסרה זמנית של צו עיכוב היציאה מן הארץ לפרק זמן של כשבועיים בנסיבות דנן הנה בבחינת החלטה שאפשר ועולה כדי "הענשת החייב" במידה העולה על הנידרש והחורגת ממבחן הסבירות והמידתיות בנקודת זמן זו. זכויותיהם של נושים תחילה, ואולם גם של חייבים, צריכות להיות מוגשמות ומוגנות כאחד במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

...

נראה לי כי העמדת הערובה על מלוא החיוב בתיק שנפתח בסוף שנת 2015 אינה סבירה בשלב זה של הדברים וניתן להסתפק בהעמדת הערובה על מחצית בקירוב משיעור החוב כתנאי להתרת יציאת המבקש מן הארץ.

סוף דבר - לסיכום, לאחר ששקלתי את כל השיקולים שפורטו לעיל ולפנים משורת הדין מצאתי כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי ולהעמיד את שיעור ההפקדה אותה נדרש המערער להפקיד כתנאי להסרה החלקית של צו עיכוב היציאה מן הארץ על סך של 20,000 ₪ (עשרים אלף ₪) במזומן.

מטעמי יעילות ועקב לוח הזמנים שנכפה על כל הצדדים על ידי החייב אני מורה כי סכום זה יופקד גם הוא בקופת בית המשפט ויועבר למשיבה על ידי המזכירות באמצעות ב"כ על פי הוראות כל דין.

על כן, אין בהחלטה זו כדי להביא לביטול או למחיקת החוב וכדי לפגוע בזכות המהותית של המוסד כנושה לפעול לגביית החוב; במקביל להליכי הוצאה לפועל, המוסד מוסמך לגבות את החוב בדרך של קזוז מגימלאות לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב – 1972 (להלן - חוק המזונות), שכן מדובר באמצעי גביה מצטברים אותם ניתן לנקוט, אשר אינם מוציאים זה את זה; אין בסמכות רשם ההוצאה לפועל, להגביל את זכות המוסד כפי שמעוגנת בחקיקה ראשית לקזז חובות מגימלה לה זכאי המבוטח החייב כספים למוסד.

בעיניין פולדי [דב"ע (ארצי) לט/0-57 המוסד לביטוח לאומי – פולדי, פד"ע י"א ע' 76 (1979)] נפסק, לעניין קזוז חוב המזונות מקיצבת נכות כללית, כי "כיון שמטרת קצבת נכות כללית הנה להבטיח קיום שוטף, אזי על הקזוז להיות באותו מישור של זמן, ולא יפחיתו קצבה בעד חודש מסויים בשל חוב העבר". בעיניין עמר עליו הסתמך בית הדין האיזורי בפסק דינו, נדון עניינו של מבוטח שבהליכי הוצאה לפועל שנקט נגדו המוסד ניתן צו לתשלומים, שלפיו על המבוטח לשלם למוסד בגין חוב מזונות סך של 500 ₪ לחודש.

סמכויות רשם ההוצאה לפועל הן ברובן סמכויות מינהליות, כגון – מתן צוי עיכוב יציאה מהארץ, הטלת עיקולים, מתן צוים למימוש נכסים, מינוי כונס נכסים, קביעת הסדר תשלומים וכיו"ב. החוק העניק לרשם ההוצאה לפועל סמכות שיפוטית בארבעה נושאים: טענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק; אחריותו של נאמן לפי סעיף 25 לחוק; חיובו של צד שלישי בתשלום החוב הפסוק לפי סעיף 48 לחוק; חיובו של כונס נכסים בפצוי הנזקים שגרם לפי סעיף 58 לחוק.

לטענת המוסד, נוכח העובדה שאין מדובר בדרכי גבייה מתחלפות אלא מיצטברות, הרי שגם לאחר סגירת תיק הוצאה לפועל רשאי המוסד לקזז חוב מזונות מגימלה, כיוון ש "צוי ראש לישכת הוצל"פ תקפים אך ורק לעניין הליך שמתנהל מול הוצל"פ בו ניכנס המוסד לנעלי הזוכה". המוסד מוסיף וטוען כי "לאור הוראות סעיף 14ל חוק והפסיקה .. אין כלל משמעות בשאלה האם מדובר בסגירה פרוצדורלית או בהחלטה שיפוטית כאשר אין בהחלטות ראש ההוצל"פ כדי להגביל את המשיב בהליכי גבייה העומדים לפניו" (ההדגשה הוספה – ל.ג.).

...

בהחלטה מיום 31.3.2011 קבע רשם ההוצאה לפועל כך: "הבקשה, שהוגשה בשיהוי ניכר, לא נתמכה בכל ראשית ראיה לנטען ולא הוגשה בהתאם להוראות תקנה 12(ז) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם – 1979, ובנסיבות אלה היא נדחית". אין מחלוקת כי המוסד לא הגיש ערעור על שתי החלטות אלה של רשם ההוצאה לפועל.

מעבר לכך, בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לדון בטענת "פרעתי" ולבטל כל יתרת חוב בתיק ההוצאה לפועל, על יסוד הראיות שמובאות לפניו, ולכן דין הטענה בדבר חוסר סמכות להידחות.

לפיכך, המוסד אינו רשאי לפעול בניגוד לה, לרבות בדרך של קיזוז חוב המזונות הנטען לגביו נתקבלה טענת "פרעתי", אשר אין מחלוקת כי הוא נוצר לפני מתן ההחלטה בטענת "פרעתי". אשר לשיעור הסכום שקוזז מגמלתו של המערער: בעניין זה אנו מקבלים את טענת המוסד, כי סכום החוב שקוזז מגמלת הנכות מעבודה שהגיעה למערער עמד על סך של 47,876 ₪.

סוף דבר – הערעור מתקבל, ואנו מחייבים את המוסד להשיב למערער סך של 47,876 ₪, סכום חוב המזונות שקוזז מגמלת נכות בעבודה שהגיעה לו. המוסד ישלם למערער שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך של 10,000 ₪.

לפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש- החייב (להלן :"המערער" או "החייב") על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל שאדי ג'ובראן מיום 20.7.17 (להלן: "ההחלטה"), בגדרה נדחתה בקשת המערער לביטול הגבלת עיכוב יציאתו מהארץ בהתאם להוראת סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), ללא תנאים וללא ערבויות, הגבלה אשר הוטלה עליו במסגרת שני תיקי הוצאה לפועל (10-01130-10-9 ו- 10-00542-11-6).

הרשם קבע עוד, כי החייב מפריח גרסאות וסיפורים שונים ומשונים בעיניין עסקיו בחו"ל, ועולה הרושם מעדותו של החייב, כי הוא משאיר את ענייניו הכספיים באפלה במתכוון, מתוך הנחה כי ידם של רשם ההוצאה לפועל והזוכות קצרה מלבדוק ולבחון את טענותיו בעיניין עיסוקיו בחו"ל. הרשם הוסיף, כי היתרשמותו הכללית מהחייב כי הוא שם בראש מעניינו רק לצאת מהארץ, להמשיך בניהול עסקיו בחו"ל כרגיל, תוך הותרת הזוכות בארץ עם שוקת שבורה ומבלי שתהיה להן יכולת אמיתית לגבות את החוב.

בהתאם ללשון הסעיף, מדובר בסמכות שהנה בשקול דעת, ולמעט מקרים חריגים ערכאת העירעור נוטה שלא להתערב בהחלטות ראש ההוצאה לפועל בנוגע להפעלת שיקול דעתו.

לטעון חזור וטעון, כי אין מקום להגביל את יציאתו מהארץ בשל היותו תושב חוץ.

...

כמו כן, אני סבור כי מידת ההקלה על המערער, בתנאים לביטול הגבלת עיכוב יציאה מהארץ, שבה נקט כב' הרשם בעקבות הקביעות של כבוד השופט זילברטל, הינה סבירה, מאוזנת ומשקללת נכונה את מגוון השיקולים הרלוונטיים לעניין.

משמצאתי כי טענות אלו נדונו והוכרעו בהליכים הקודמים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להידרש אליהן בשנית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור והחלטת הרשם בדבר התנאים לביטול הגבלת עיכוב יציאת המערער מהארץ תעמוד על כנה.

₪ ביצוע התשלום הראשון של צו התשלומים כאמור על סך 3,586 כמו כן, בכפוף לבצוע התשלום הששי ע"ח צו התשלומים יבוטלו ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח הוראות סעיף 66 לחוק (לרבות ההגבלה על רישיון הנהיגה של החייב) למעט, הגבלה על יציאתו מן הארץ.

ככל והחייב יעמוד בשישה תשלומים מתוך צו התשלומים, יבוטלו ההגבלות שהוטלו עליו לפי סעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), למעט ההגבלה על יציאה לחו"ל. על החלטה זו מוסבת הודעת העירעור של החייב.

לעניין זה טוען המערער כי הנתונים הכלכליים אשר לא נסתרו על ידי המשיב מעוגנים בהחלטה: הכנסות המערער עומדות על 5,568 ₪ בחודש; הוצאותיו עומדות על 4,887 ₪ בחודש; חוב העבר למשיב נובע מגביית חוב המזונות של המערער אשר לא שילם באופן סדיר את כספי מחיית ילדיו.

ממזונות שגובה המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות (הכוונה לחוק הבטחת תשלום – מ.ב.) ויחולו לעניין חוב זה הוראות סע' 69 לחוק", שוללת, בהקשר הרלבנטי לענייננו, את סמכות ראש ההוצאה לפועל לקבוע, שעה שהליך ההוצאה לפועל ננקט על ידי המל"ל מול החייב, כי תנאי לצוו התשלומים בגין פריסת חוב עבר ולעיכוב הליכים הוא עמידה בתשלום השוטף.

ודוק, תכלית התיקון הייתה להשוות בין מצבו של החייב שעה שהוא עומד מול המל"ל לבין מצבו שהוא עומד מול מוטבת המזונות, ולא להקנות לחייב יתרון חדש, שקשה להצדיקו עניינית, שעה שהוא מתמודד מול המל"ל – יתרון הטמון בכך שראש ההוצאה לפועל יהיה מנוע כביכול מלהתנות צו תשלומים בגין חוב עבר בתשלום החיוב השוטף.

...

אוסיף, כי למסקנה הפרשנית שאליה הגעתי יש תימוכין גם בהנחיות רשות האכיפה והגבייה באשר לפריסת חוב מזונות עבר כלפי המל"ל. בהתאם להנחיות אלו, תנאי לפריסת תשלום חוב העבר הוא תשלום חוב המזונות השוטף.

סיכומו של דבר, רשם ההוצאה לפועל מוסמך להתנות קיומו של צו תשלומים בגין פריסת חוב עבר ועיכוב הליכים בעמידה בתשלום השוטף, גם כאשר הליך ההוצאה לפועל ננקט על ידי המל"ל. סוף דבר, הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למשיב בסך של 3,000 ₪ תוך 30 ימים שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

סעיף 14(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, קובע לאמור: "14 (א) היה לרשם ההוצאה לפועל יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פרעונו, רשאי הוא לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו; ואולם אם נתן רשם ההוצאה לפועל צו תשלומים לפי סעיפים 7א, 69(ב) או 69א והחייב מקיים את הוראות הצוו, לא יצווה רשם ההוצאה לפועל על עיכוב יציאתו של החייב, אלא אם כן שוכנע כי יציאתו של החייב מן הארץ עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין." חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, הקובע, בסעיף 6(א): "כל אדם חופשי לצאת מישראל", חוללה שינוי בתפיסת הזכות לצאת את הארץ, שהביא אותה לרמה של זכות חוקתית.

ועוד : "גם את סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, המקנה לראש ההוצאה לפועל סמכות להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ, יש לפרש לאור המעמד החוקתי שהוענק לחופש היציאה מן הארץ בחוק היסוד.

אכן, גם דעתי אינה נוחה מכך שחייב בהוצל"פ ייצא לחו"ל, במקום לגייס משאביו הכספיים לשם פירעון חובותיו.

...

סבורני, כי הטלת תשלום חד-פעמי מתון, תפעל לטובת הנושים דווקא.

אם באמצעי לחץ עסקינן, הרי מטרת "הלחץ" היא "גבייתית", ולא "ענישתית". לאור המקובץ, הנני מקבל את הערעור באופן חלקי, ומעמיד את התשלום הכספי על 3,500 ₪ (במקום 6,000 ₪), ואילו יתר התנאים שנקבעו בהחלטה נשוא הערעור יוותרו על כנם.