סמכות פסיקת הוצאות בית משפט לענייני משפחה בביה"ד הרבני

בית משפט לעינייני מישפחה בתל אביב - יפו ע"ר 46235-03-22 פלוני נ' מרק ואח' לפני כב' השופטת קרן גיל 6 אפריל 2022 המערער: פלוני ע"י עו"ד רפאל איתן המשיבים: 1. עו"ד ישראל מרק – כונס נכסים 2. אלמונית פסק דין (עותק מותר בפירסום)

כב' השופט א' צור ביקר בחריפות את היתנהלות דוד ופלונית בהליך, ובין היתר נכתב בהחלטה כך: "מדובר בשימוש לרעה בהליכים משפטיים ע"י הבעל והמשיבה, תוך שהם נוהגים ב"אלימות משפטית" – לא פחות, נגד המשיבה במספר רב של תובענות כמפורט בנספח אשר צורף לסיכומי התשובה של המבקשת, אני מוצא לפסוק הוצאות אשר יהיה בהן כדי להבהיר לצדדים ולכל המתדיינים, באופן שאינו משתמע לשתי פנים - שבית המשפט לא ישמש בבחינת "שדה קרב" לפורקן יצר הנקמה של מי מהצדדים, תוך פגיעה בלתי הוגנת בצד כלשהוא ובזבוז זמן שפוטי יקר של ציבור המתדיינים האחרים - אשר בית המשפט נאמן אליו" (ת"א 1019-11-17).

ביום 14.11.2021 ניתנה החלטה נוספת על ידי בית המשפט המחוזי, בבקשה של הזוכים, ככל הנראה באשר לנפקות מחיקת התביעה, ונקבע כי אין בסמכותו של בית המשפט, בחלוף של 9 חודשים ולאחר שקם מכיסאו, ליתן פרשנות להוראות פסק הדין מיום 4.3.2021.

...

באשר לסיכויי ההליך – אחת מהטענות המרכזיות של המבקש בתביעתו היא כי המשיבה הפרה הפרה יסודית את ההסכם משלא קיימה את הוראת סעיף 25.2 להסכם שאסר עליה להציג את ההסכם ו/או לגלות אודות קיומו: "הצדדים מתחייבים שלא למסור כל פרט המופיע בהסכם זה לכל גורם שהוא, כמו"כ מתחייבים הצדדים שלא לספר אודות קיומו של הסכם זה". ביהמ"ש קמא הביע בהחלטתו את התרשמותו כי מהמסמכים שצורפו לבקשה "לא ניתן לקבל את טענת המבקש שהמסקנה המתחייבת מהם היא שהמשיבה הפרה את החיסיון" ונימק זאת בכך ש"המסמכים אליהם הפנה המבקש אינם מלמדים שהמשיבה הפרה את חובת הסודיות עוד בטרם אישור ההסכם, אלא שהמשיבה אישרה שפנתה לעו"ד נטר והודיעה אותו שהגיע להסכם עם המבקש (אך לא מעבר לכך), זאת על מנת שעו"ד נטר לא יגיע לשני הדיונים שהיו קבועים כאמור למחרת היום.

בפתח פרק "דיון והכרעה" נפסק כך: "אני סבור כי יש מקום לקבל את הערעור באופן חלקי בלבד, כך שהצו הזמני שניתן על-ידי ביום 16.2.21 להשהיית הליך כינוס הנכסים בקשר לנכס המסחרי בבעלות המבקש יהפוך להיות קבוע עד להכרעה בתביעה המתנהלת בביהמ"ש קמא (ובהתאם לתוצאתה) וזאת בכפוף לכך שהמבקש יעמיד בטוחה חלופית: הפקדה כספית על סך 150,000 ש"ח בין במזומן בין בערבות בנקאית שתופקד בקופת בית המשפט קמא בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטתי זו". בפרק "סוף דבר", נכתב כך: "הצו הזמני שניתן על-ידי ביום 16.2.21 להשהיית הליך כינוס הנכסים בקשר לנכס המסחרי בבעלות המבקש יהפוך להיות קבוע עד להכרעה בתביעה המתנהלת בביהמ"ש קמא (ובהתאם לתוצאתה) וזאת בכפוף לכך שהמבקש יעמיד בטוחה חלופית: הפקדה כספית על סך 150,000 ש"ח בין במזומן בין בערבות בנקאית שתופקד בקופת בית המשפט קמא בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטתי זו. ככל שתביעת המבקש בביהמ"ש קמא תידחה ובמועד מתן פסה"ד חובו בתיקי ההוצל"פ שפתחה נגדו המשיבה ושהוא עותר לביטולם יעמוד על מעל סכום זה (150,000 ש"ח) הסכום יועבר לידי המשיבה על חשבון חוב המבקש כלפיה (ותבוצע הפחתת חוב בהתאם בלשכת ההוצל"פ). ככל שסכום החוב בתיקי ההוצל"פ יהיה פחות מסכום זה (150,000 ש"ח) תוחזר יתרת הסכום (שמעבר לחוב בהוצל"פ) לידי המבקש". 34.4 ביום 18.10.2021 התביעה לביטול פסקי הדין נמחקה משום שדוד לא הפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של שרי על אף שהמועד להפקדתה הוארך ארבע פעמים.

המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא שדין הערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 8.3.2022 להידחות אף ללא צורך בתשובה, בהתאם להוראות תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018: 35.1 הלכה למעשה ערעורו של דוד מכוון ביחס להחלטת כב' הרשמת מיום 19.10.2021 לחדש את הליכי הכינוס נוכח מחיקת התביעה לביטול פסקי הדין.

התוצאה היא שהערעור נדחה.

בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה תלה"מ 50986-03-22 ג. נ' ג. תיק חצוני: מספר בקשה:2 בפני כבוד השופטת עידית בן-דב ג'וליאן מבקש א. ג. ע"י ב"כ עו"ד יפעת שרון הדס משיבה א. ג. ע"י ב"כ עו"ד מרב אבישי פסק דין

לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים והמצורף להן והחלטות ביה"ד הרבני בעיניין, על מנת לחסוך בזמן ובהוצאות, בימ"ש הציע למשיבה לשוב ולשקול אם היא עומדת על בירור תביעתה כאן.

ביום 26.5.22 הודיעה המשיבה כי היא עומדת על ברור תביעתה לפני בימ"ש זה. מכאן הצורך במתן החלטה זו. החלטות בית הדין הרבני בעיניין הסמכות העניינית לבקשה והתשובות צורפו מספר החלטות שניתנו על ידי ביה"ד הרבני האיזורי וביה"ד הרבני הגדול בעיניין כריכת עינייני הרכוש לתביעת הגירושין שהגיש המבקש, וכן באופן ספציפי לגבי הסמכות לידון בכתב ההיתחייבות על יסודו הוגשה תביעת המשיבה בבימ"ש. ביום 9.11.21 ניתנה החלטת כב' ביה"ד הרבני בפתח תקווה לפיה: "בית הדין מבהיר כי הבעל עמד בדרישות החוק בפתיחת ההליך המשפטי ועל פי העולה ממסמכי בית הדין והטענות – מקום השיפוט הנו בבית הדין בישראל זאת על פי חוק שיפוט בתי הדין רבניים (נישואין וגירושין סעיף 4א)". בהחלטה מיום 15.11.21 קבע כב' ביה"ד הרבני בפתח תקווה, לאחר דיון: "... אמנם בסע' 4א(ה) בנוגע לכריכה נאמר:

המשיבה לא השלימה עם החלטות ביה"ד הרבני בסוגית הסמכות לידון בתביעת הרכוש הכרוכה, והגישה ערעור לכב' ביה"ד הרבני הגדול, אשר נדחה בפסק דינו מיום 24.2.22 לפיו: "ברי לגמרי כי פסיקתו של ביה"ד האיזורי בשאלת סמכותו צודקת היא ותואמת את ההלכות המשפטיות המקובלות ואת הוראת החוק וכי יש לדחות, לפיכך, את העירעור.

...

טענות הצדדים לטענות המבקש, בתמצית - - התיאורים העובדתיים בכתב התביעה חוטאים לאמת; - דין התביעה להידחות מהעדר סמכות עניינית, חוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט; - המבקש כרך בתביעת הגירושין שהגיש לביה"ד הרבני נגד המשיבה את כל ענייניהם הרכושיים של הצדדים, לרבות מוניטין, כושר השתכרות ותגמולים עתידיים (סע' 46(ג) ו-(ד) בתביעה).

אני דוחה את טענות המשיבה.

ראו לאחרונה פסק דינו של כב' השופט ש. שוחט בע"מ 1634/22 פלונית נ' פלוני (17.3.22) וההפניות שם. מכל אחד מהטעמים לעיל, ודאי מכולם יחד – נדחות טענות המשיבה ומתקבלת הבקשה.

תביעת המשיבה נדחית על הסף בנסיבות בהן הסמכות לדון בעניינה קנויה לביה"ד הרבני.

מכיוון שהנתבעת כרכה את סוגיית מזונות הקטינים לתביעת הגירושין, הסמכות לידון בסוגיה זו נתונה לכאורה לכב' בית הדין הרבני ולא לבית משפט זה. טענת הנתבעת התקבלה על ידי בית הדין הרבני וביום 15.11.22 הוחלט על ידי כב' בית הדין כי הסמכות לידון במזונות הקטינים נתונה לכב' בית הדין הרבני, אשר מתעתד לידון בסוגיה ולפסוק בה. התובע מיתנגד לעמדת הנתבעת ולשיטתו הסמכות העניינית לידון בתביעת מזונות הקטינים מסורה לבית משפט זה. התובע מפנה להילכת פלמן (בג"ץ 8497/00) בה נקבע מפורשות כי תלה"מ 16368-11-22 פלוני נ' אלמונית ההלכה שנקבעה זה מכבר שרירה וקיימת: הסמכות לידון במזונות הקטינים נתונה לבית המשפט לעינייני מישפחה.

עם זאת, מצאתי שלא לפסוק הוצאות במקרה הנידון, לאור היתנהלות התובע.

...

ביום 7.11.2022 נעתר בית הדין לבקשת התובע ואישר ארכה של 7 ימים נוספים להגשת עמדתו.

לאור כל האמור והמפורט לעיל, איני מחייב בהוצאות.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה תלה"מ 659-04-23 פלונית נ' אלמוני תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עידית בן-דב ג'וליאן תובעת פלונית ע"י ב"כ עוה"ד חגית לב נתבע אלמוני ע"י ב"כ עוה"ד אייל גבע פסק דין

בתשובתה לבקשה העלתה התובעת טענות בעיניין חוסר סמכותו העניינית של ביה"ד הרבני לידון בתביעת הנתבע כפי שהוגשה שם מהיעדר כנות התביעה.

בנסיבות בהן בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף הוגשה רק ביום 10.5.23, לאחר שהגיש תביעתו בביה"ד הרבני ביום 1.5.23 (מעבר ל-15 ימים הנקובים בסעיף 4 לחוק), ולא הוגש כתב הגנה – לא מצאתי להשית הוצאות על התובעת, למרות התוצאה של מחיקת התביעה.

...

יאמר כבר וינומק להלן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים דין הבקשה להתקבל.

המסגרת הדיונית בבקשה זו אינה המסגרת המתאימה לבחינת טענות מסוג זה. אני דוחה את טענת התובעת בתגובתה המשלימה כי תקופת עיכוב ההליכים הנה 60 ימים בלבד ממועד פתיחת הליך י"ס לפי סע' 3(ה) לחוק, וכי לא קבועה סנקציה של מחיקת תביעה על הגשת תביעה בתוך ה-15 ימים לפי סע' 4 לחוק.

על יסוד כל האמור אני מורה על מחיקת תביעת התובעת על הסף.

במסגרת החלטה זו, קבע בית הדין הרבני האיזורי, כדלקמן: "הצדדים מתדיינים בנושא מזונות הקטינים בביהמ"ש [לעינייני מישפחה – ח' כ'], ולכן אין כל צידוק לפצל את התביעות: חיוב מזונות להבא – בביהמ"ש, והחזר הוצאות עבר – בביה"ד. מדובר בכרכור מיותר בין ערכאות באותו נושא. משכך, בית הדין מורה לצדדים לפנות בעיניין מזונות הקטינים על כל חלקיו – לביהמ"ש". ביום 26.12.2022 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין הרבני האיזורי מיום 21.12.2022, בה טענה כי בנגוד לאמור בה, נכון לאותו מועד לא היה תלוי ועומד כל הליך לפני בית המשפט לעינייני מישפחה.

בתמצית, העותר טען כי החלטת בית הדין הרבני הגדול ניתנה בחוסר סמכות, תוך היתעלמות מפסיקתו המחייבת של בית משפט זה. בהקשר זה נטען, כי המשיבה ביקשה להפסיק את התביעה בבית המשפט לעינייני מישפחה רק לאחר שנדחו בקשותיה לפסיקת מזונות זמניים ולדחיית דיון ההוכחות ומועד הגשת התצהיר.

...

לאמור – מקובלת עליי מסקנת בית הדין הרבני הגדול כי אין ענייננו דומה למצב בו "בעלי דין נמצאים בעיצומו של הליך, והתובע גודע את ההליך באיבו כדי להימנע מתוצאה צפויה שאינה נוחה לו". בסופו של יום, התביעה בבית המשפט לענייני משפחה נמחקה בטרם הוגשו תצהירים, ואף טרם נפרשה במלואה יריעת המחלוקת בין הצדדים.

בשולי הדברים אציין, כי מקובלת עליי טענת היועץ לפיה סוגיית היקף סמכותו של בית הדין הרבני האזורי טרם התבררה, ומשכך מצאתי להעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי בשלב זה אף לא ניתן להכריע בדבר אופייה של התביעה שהגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי או לקבוע אם מדובר באותה תביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול לפיה בית הדין הרבני האזורי רכש סמכות לדון בתביעה שהגישה המשיבה.