ואלו דבריו של כב' השופט דנציגר בעיניין רבאח:
"ייתכן כי כלל זה ראוי לעיון חוזר. "ההנחה בדבר קיומו של קשר בין כהונת השופטים בערכאה מסוימת והכשרתם לבין סמכותה העניינית של אותה ערכאה" אינה מתיישבת לכאורה עם המגמה להרחיב את סמכויותיו של בית משפט השלום ועם התפיסה הרווחת בדבר כשירותם של שופטי השלום.
יפים לעניין זה הדברים הבאים אשר הובאו בדין וחשבון הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (1997) בראשות השופט ת' אור:
"בדרך כלל, השופטים שמונו לבית משפט השלום הם בעלי יכולת מקצועית לידון בכל סוגי העניינים המובאים בפני הערכאה הראשונה. זאת ועוד, רמת שופטי בית משפט השלום השתפרה בשנים האחרונות באופן מהותי, וכבר היום הם יושבים לידון בעניינים חשובים ומורכבים במסגרת סמכויותיו הנרחבות של בית משפט השלום. כנזכר לעיל, סמכויות אלה כוללות תביעות כספיות עד לסכום של מיליון ש"ח. ככלל, תביעות בסכומים גדולים יותר אינן מעוררות בהכרח שאלות משפטיות או עובדתיות מורכבות יותר מאלה המתעוררות בתביעות אחרות. זאת ועוד, בית משפט השלום מוסמך לידון היום בתביעות שונות במקרקעין ללא כל הגבלה בסכום התביעה. מהי ההצדקה, איפוא, להגביל את סמכותו מבחינת שווי תביעות שאינן במקרקעין? נוסיף, כי בית המשפט לעינייני מישפחה, אשר הוקם לאחרונה, מוסמך לידון בתביעות בין בני מישפחה שעילתן סיכסוך במשפחה, יהיה שוויין אשר יהיה, לרבות סכסוכים הנוגעים במקרקעין; הוא מוסמך לידון בתביעות למזונות ולמדור, בתובענות לאבהות או לאימהות, בתובענות לפי חוק הכשרות המשפטית, בעניינים לפי חוק אימוץ ילדים, ולפי חוק הירושה וכן בעוד שורה של עניינים. בית משפט השלום מוסמך, אם כן, לידון במגוון עניינים בעלי חשיבות, הן מבחינת תוכנם והן מבחינת שוויו של נושא המחלוקת".
דברים אלו אשר נכתבו בשנת 1997 נכונים אף ביתר שאת כעת, לאחר שסמכויות בית משפט השלום הורחבו אף יותר, בין היתר באמצעות הגדלת תחום הסמכות והעמדת תקרתו על סך של 2,500,000 ש"ח [סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט; עוד ראו: רע"א 3319/00 שור נ' בן-יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ''ד נה(2) 817, 822 (2001); רע"א 4369/02 דורון נ' דורון, פ''ד נח(1) 241, 247 (2003)]" (עניין רבאח, בפיסקה 20 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).
...
הנתבעים טענו בתגובתם כי יש לדחות את הבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף תוך חיוב התובעים בהוצאות משמעותיות, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ, וזאת מן הטעמים הבאים:
הבקשה להפחתת סכום התביעה בכ- 81%, מ- 6.5 מלש"ח (סכום עתק שאין לו אחיזה בדין) ל- 1.2 מלש"ח, הוגשה ללא הסבר ראוי וללא פירוט התשתית העובדתית-ראייתית עליה הסתמכו התובעים; מה שמאשש את טענת הנתבעים כי מדובר בתביעת השתקה אסטרטגית שדינה מחיקה.
ואולם, במקרה הנדון, גם מבלי להיזקק לבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת היותה תביעת השתקה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להימחק מן הטעמים שהובאו לעיל.
לפיכך, אני מורה על מחיקת התביעה.
במקצת, הואיל ובסופו של דבר, תוצאת ההליך, אינה נובעת מאי התייצבותו של התובע 1 לדיון.
