סמכות עניינית של בית הדין לעבודה בדיני חברות

בע"ב (ת"א) 7352/05 גיא גרייצר נ' טאו שרון בע"מ (פורסם בנבו, 21.6.2001) האיר כבוד השופט אילן איטח את הנקודות הבאות, טרם קביעה אם עובד חייב בנזק המעסיק: "ראשית, אנו מניחים כי עילת התביעה בגין נזק זה היא חוזית ולא נזיקית, באשר העילה האחרונה אינה בתחום סמכותו העניינית של בית הדין. כלומר, הטענה העומדת להכרעה היא הטענה לפיה התובע לא ביצע את עבודתו במיומנות מספיקה ובכך הפר את חוזה עבודתו. הפרה זו הובילה לנזק הנטען ועתה נתבע פיצוי בגין אותה הפרת חוזה.

עקרונות דיני החברות ובכללם הכללים להרמת מסך ההיתאגדות חלים על בית הדין לעבודה, אשר ברבות השנים פיתחו דינים ספציפיים המותאמים למאפיינים הייחודיים של משפט העבודה.

...

נסיבות המקרה בענייננו, מניחות אומנם מסד בדבר חיוב הנתבעת בהוצאות לטובת התובע, אך בשים לב לאשר יפורט להלן, נחה דעתנו כי יש להעמיד שיעור ההוצאות על הצד המתון.

ואולם, בחוות דעתה של המומחית מטעם בית הדין, הגב' פנינה אריאלי, נקבע כי בחתימתו הנטענת של התובע, נמצאו סימני זיוף מובהקים, שהובילו אותה למסקנה "שקיימת סבירות גבוהה מאוד שהחתימה שבמחלוקת זויפה ולא נכתבה על ידי אלעד בן שטרית". כן ציינה המומחית כי המזייף ניסה לחקות את הדגם הצורני של החתימות.

האיזון שבין השיקולים הנוגדים מוביל למסקנה כי בנסיבות העניין, ראוי להשית הוצאות מופחתות לטובת התובע.

בע"ע 21196-05-15 הרב מיכאל שון – נעמי קאהן – לינדר ואח' (7.8.2020) (להלן – ענין הרב שון) עמד בית הדין הארצי על התנאים להרמת מסך, מלאה או חלקית: "הרמת מסך תבוצע במקרים שבהם מצא בית המשפט ש"נכון וצודק" לעשות כן, ובכפוף לקיומם של שני תנאים: האחד, עשיית שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב. התנאי השני עניינו מודעות או למצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה (ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי לווי וייעוץ חברות בע"מ - אלעד סטפנסקי (17.3.20; להלן: עניין סטפנסקי).

הכלל הידוע בדיני חברות קובע פעולות של אורגאנים ייחשבו לפעולות של התאגיד עצמו וכי פעולתו של אורגן בחברה אינה מקימה לו אחריות אישית, שכן הפעולה שבוצעה על ידו נעשתה מטעם ולמען החברה.

מאחר שעוולת הרשלנות אינה מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לא ניתן לידון באחריות הנתבע מכח עוולת הרשלנות.

...

באשר לפיצויי הלנה – אנו סבורים כי לנוכח המחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים מלאים על יסוד סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה על מלוא הסכום.

בענייננו, שוכנענו כי הנתבעות 1-2 נוהלו תוך עירוב נכסים והעדר הפרדה ממשית של הפעילות.

לפיכך, התביעה לחיוב אישי של הנתבע 3, מר נניקשוילי – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעות 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים (כולל פיצויי הלנה) בסך 75,067 ₪.

נשוא המכתבים: "דרישה לקבלת הבהרות". במכתבים אלה ציין ב"כ הנתבעת כי "בעקבות בדיקה אשר נערכה ע"י מרשתי בין היתר במסגרת איסוף מידע בעיניין תביעה שהוגשה נגדה על ידי גב' רוזן התגלה כי מרשתי נפלה לכאורה קרבן לתרמית שיטתית, אשר ככל הנראה נמשכה במשך זמן רב, ואשר חברתכם היתה, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, חלק ממנה". במסגרת המכתב מפרטת הנתבעת את הידוע לה ומציינת, כי טרם יועברו הפרטים והמסמכים לבדיקת מכבי שירותי בריאות והגורמים והרשויות המוסמכים ניתנת לשתי החברות אפשרות למסור התייחסותם המפורטת והמלאה.

לפיכך, שלושת המבחנים שנקבעו בפסיקה מתקיימים במקרה דנן ולבית הדין לעבודה סמכות עניינית לידון בתביעה זו. אנו דוחים את טענת הנתבעת בסיכומים, לפיה אין יתרון למומחיות המיוחדת של בית הדין לעבודה שעה שהמכתבים עליהם מתבססת התביעה אינם קשורים קשר מהותי עם יחסי העבודה שהתקיימו בעבר בין הצדדים.

לטעמנו, כאמור, הקשר ו/או הזיקה עם דיני העבודה הוא משמעותי ומהותי ולא קלוש כפי שהנתבעת מציינת בסעיף 32 לסיכומיה.

...

לפיכך, שלושת המבחנים שנקבעו בפסיקה מתקיימים במקרה דנן ולבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה זו. אנו דוחים את טענת הנתבעת בסיכומים, לפיה אין יתרון למומחיות המיוחדת של בית הדין לעבודה שעה שהמכתבים עליהם מתבססת התביעה אינם קשורים קשר מהותי עם יחסי העבודה שהתקיימו בעבר בין הצדדים.

לטעמנו, כאמור, הקשר ו/או הזיקה עם דיני העבודה הוא משמעותי ומהותי ולא קלוש כפי שהנתבעת מציינת בסעיף 32 לסיכומיה.

סוף דבר: בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות העניינית לדון בתובענה בעילת לשון הרע בגין שני המכתבים מיום 28.1.16.

מאחר והדיון על מהות הסכם העברת הפעילות אינו בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, נתייחס אך לשאלה האם מתוך המארג העובדתי שבפנינו אומד דעתם של הנתבעים מעיד על פגיעה בזכויות התובע הנובעות ממשפט העבודה.

] בענין פלקוביץ (ר' הפניה בה"ש 100) חזר בית הדין הארצי על הכללים שיש לבחון במקרה של טענת השתק עקב חתימתו של עובד על כתב ויתור: "הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הנו כי יש ליתן משקל מועט לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי שהעובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן יינתן משקל לחתימת כתב הוויתור (דב"ע נו/3-29 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי, פד"ע לג, 241; דב"ע נב/217-3  אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבנלאומי הראשון לישראל - הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז' 3. עוד נפסק בדב"ע נב/3-217  לעיל, כי על מנת שיינתן תוקף לכתב ויתור, על בית הדין לבדוק התקיימות שלושת התנאים הבאים: א. הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו. ב. נימסר לעובד לפני חתימתו על כתב הסילוק, חשבון ברור ומובן של הסכומים שקבל ו/או שהועברו לו. ג. כתב הסילוק ברור וחד משמעי. גם אילמלא ממצאיו של בית הדין האיזורי, לפיהן המשיבות לא ידעו על מה ויתרו, הרי שלנוכח כתבי הויתור הלאקוניים עליהם חתמו המשיבות, ברי שלא היתקיים בהם אף לא אחד מאותם תנאים כנדרש בפסיקה, כך שהמשיבות אף לא יכלו לדעת על מה ויתרו, ואין כל הצדקה ליתן תוקף לכתבי הויתור". הכרעה התובע היה מנכ"ל ובעל מניות בחברה, היה מודע היטב למסגרת העסקתו בה, לתשלום או אי תשלום זכויותיו, לרבות הזכויות הפנסיוניות שעל תשלומם הוא אחראי כנושא משרה.

בנגוד לנטען על ידי החברה, לטעמנו, הגשת תביעה במישור דיני העבודה נגד המעסיק לשעבר במקרה דנן, לא עולה עד כדי הפרה יסודית של ההסכם, בין היתר בשל הכללים שנקבעו בפסיקה בנוגע לטענת השתק.

...

התביעה שכנגד נדחית אף היא.

לאור התוצאה אליה הגענו בהתחשב בכך שתביעתו של התובע התקבלה באופן חלקי בלבד והתביעה שכנגד של הנתבעת 1 נדחתה, תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

משהתביעה כנגד הנתבעים 2-3 נדחתה אף היא, ישלם התובע לנתבעים 2 ו־3 הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ לכל אחד (סה"כ 8,000 ₪).

זאת ועוד, גם אם נראה בתביעה דנן כתביעה נגזרת של סימון בשם החברות שהיו המעסיקות של רמי, מקובלת עליי עמדת השופטת רונן בתנ"ג 27061-07-16 אתו שוקי הון שותפות מוגבלת נ' צרפתי, פס' 6-3 (נבו, 14.6.2017; להלן: "עניין צרפתי"), שם נדחתה הטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לידון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, שאילו היתה מוגשת מלכתחילה על ידי החברה היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

באותו מקרה נקבע כי מאחר שלבית המשפט המחוזי הוקנתה סמכות ייחודית לידון ב"עניין כלכלי" כהגדרתו בסעיף 42ב לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984, בגדריו נכללת גם תביעה נגזרת, וזאת בשים לב למומחיותו הייחודית של בית המשפט, ברי כי "משהוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת, קונה בית המשפט המחוזי סמכות עניינית לידון בה... וזאת – תהיה עילת התביעה המיוחסת לחברה שבשמה מבקש המבקש לתבוע אשר תהיה". בעיניינו מקבלים הדברים משנה תוקף, שכן טענותיהן של סימון כי שכרו של רמי שולם לו שלא כדין אינן מבוססות על טענות מתחום דיני העובדה, אלא על טענות מתחום דיני החברות, אשר המומחיות לידון בהם מצויה כאמור בידי בית משפט זה (השוו: עניין צרפתי, בפס' 6).

...

לפיכך, איני סבור שיש לראות בסימון כ"חליף" של החברות, ועל כן התביעה אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה אלא בסמכות בית משפט זה. למעלה מן הצורך יצוין כי מסקנה זו נתמכת גם בטעמים של יעילות דיונית, בשים לב לכך שטענותיהן של סימון בקשר לשכרו של רמי הופנו גם כלפי ויזל, בתור מי שלפי הנטען אישר שלא כדין את השכר והפיצויים.

זאת ועוד, גם אם נראה בתביעה דנן כתביעה נגזרת של סימון בשם החברות שהיו המעסיקות של רמי, מקובלת עליי עמדת השופטת רונן בתנ"ג 27061-07-16 אתו שוקי הון שותפות מוגבלת נ' צרפתי, פס' 6-3 (נבו, 14.6.2017; להלן: "עניין צרפתי"), שם נדחתה הטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, שאילו היתה מוגשת מלכתחילה על ידי החברה היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, למעט לעניין מחיקת סעיף 159.7 לכתב התביעה המקורי, ומורה כדלקמן: התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות כאמור בפס' 55 לעיל, וזאת עד ליום 27.9.2023, כתנאי לקבלת כתב התביעה המתוקן לתיק בית המשפט.