נקבע : (סעיף 6 להחלטה)
"כידוע, המבחן הקובע את שאלת הסמכות הוא מבחן הסעד. בעניינינו, מתבקש פירוק השתוף. לכאורה – פירוק השתוף בזכויות במקרקעין; אך בפועל – תוצאתו המעשית של הסעד תהיה פירוק השתוף במקרקעין, קרי – שלמקרקעין נושא ההליך יהיו בעלים חדשים. כלומר: גם אם אין מדובר בזכויות רשומות, מהותו של ההליך ועיקרו – מתייחסים לסוגיית הבעלות במקרקעין, ותוצאת ההליך – חילופי בעלים. בנסיבות אלה, דומה כי הערכאה המתאימה לידון היא זו שלסמכותה מסר המחוקק את הדיון בפרוק השתוף במקרקעין, קרי בית משפט השלום, ואני קובע כי בית משפט זה מוסמך עניינית לברר את התביעה".
המבקשים טוענים בבקשת רשות ערעור כי בימ"ש קמא שגה בקביעתו כי בביהמ"ש המחוזי קיימות דיעות שונות וכי קיימת מחלוקת פוסקים.
בהקשר זה, פסקי הדין שאוזכרו על ידי בעיניין גינדי יפים גם לענייננו, ואחזור על הדברים גם לצרכי ההחלטה דנן:
בבש"א (מחוזי חי') 6576/08 (הפ' 119/08) שוייצר נ' רפאל (6.7.08) נדונה השאלה, לאיזה בית משפט נתונה הסמכות העניינית לידון בתוקפו של מישכון על דירת מגורים לא רשומה – לבית המשפט המחוזי או לבית משפט השלום על פי שווי הנכס הממושכן.
...
נקבע : (סעיף 6 להחלטה)
"כידוע, המבחן הקובע את שאלת הסמכות הוא מבחן הסעד. בענייננו, מתבקש פירוק השיתוף. לכאורה – פירוק השיתוף בזכויות במקרקעין; אך בפועל – תוצאתו המעשית של הסעד תהיה פירוק השיתוף במקרקעין, קרי – שלמקרקעין נושא ההליך יהיו בעלים חדשים. כלומר: גם אם אין מדובר בזכויות רשומות, מהותו של ההליך ועיקרו – מתייחסים לסוגיית הבעלות במקרקעין, ותוצאת ההליך – חילופי בעלים. בנסיבות אלה, דומה כי הערכאה המתאימה לדון היא זו שלסמכותה מסר המחוקק את הדיון בפירוק השיתוף במקרקעין, קרי בית משפט השלום, ואני קובע כי בית משפט זה מוסמך עניינית לברר את התביעה".
המבקשים טוענים בבקשת רשות ערעור כי בימ"ש קמא שגה בקביעתו כי בביהמ"ש המחוזי קיימות דעות שונות וכי קיימת מחלוקת פוסקים.
כאן המקום להדגיש כי קביעותיהם של השופט הנדל ושל השופט עמית – כמו גם החלטתי זו – ניתנו בדן יחיד ואינן מהוות הלכה מחייבת, בהתאם לסעיף 20 (ב) לחוק יסוד: השפיטה".
בנסיבות אלה, אני סבורה כי התשתית העובדתית מובילה למסקנה כי עסקינן בפירוק שיתוף במקרקעין.
לסיכום:
לאור האמור לעיל, ניתנת למבקשים רשות לערער והערעור נדחה לגופו.
