סעיף 51 (א)(2) לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט השלום ידון ב- " תביעות אזרחיות – למעט תביעות הנוגעות למקרקעין – כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שיערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין".
הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי מוגדרת בסעיף 40 לחוק בתי המשפט כדלקמן:
בית משפט מחוזי ידון באלה:
(1) כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום;
עולה אם כן כי הסמכות העניינית של בתי המשפט המחוזיים לידון בעניינים אזרחיים (ופליליים) היא סמכות שיורית.
בדומה מציין פרופ' י' רוזן–צבי בספרו "ההליך האזרחי" (2015), בין היתר כי:
סעדים הצהרתיים נמנים אף הם עם מישפחת הסעדים אשר, במקרים רבים קשם ולעיתים בלתי אפשרי לאמוד את שוים.
...
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולמקרא התובענה, נחה דעתי כי הסמכות העניינית לדון בתובענה, נתונה לבית משפט השלום.
סוף דבר
ברע"א 3075/17 שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ציון ארד ואח' (פורסם בנבו, 21.5.17) נפסק בין היתר:
בידוע, כי סמכות השיפוט העניינית נקבעת במועד הגשת התביעה לפי שוויו הכספי של הסעד המבוקש או סכום התביעה סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט קובע לאמור : 'מצא בית המשפט שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית המשפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר (שם, פסקה 11).
אשר על כן ובהינתן כל האמור ונוכח העובדה שהסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום, הנני מורה על העברתה להידון בבית משפט השלום בתל-אביב יפו.
